איך יודעים שזה זה

[אפרת המגניבה]

איך יודעים שזה זה

בכל קשר, אני חושבת, יש רמה מסוימת של דימיון בין בני הזוג, עולמות משותפים, חיבור, והרמוניה ובכל קשר יש גם את נקודות הקושי, את הפערים, את החסרונות של הקשר, ושל כל אחד מבני הזוג בנפרד. איך יודעים שזה מספיק טוב? איך יודעים שהפערים וההבדלים הם יחסית בקטנה ולא "בגדולה"? האם זה תלוי במידת הרצון ההדדי להיות ביחד, למרות הפערים? האם זה תלוי ביכולת לקבל את הפערים, ולהרגיש שאתה יכול לחיות איתם בשלום יחסית? האם זה תלוי במידת הכיף ביחד אל מול מידת הקושי ביחד ? או אולי במידת האהבה שחשים אחד לשני? (רגש שעלול להיות הפכפך) אולי במשיכה? איך יודעים שזה טוב מספיק עבורך? מעניין אותי לשמוע את דעתכם, ולאלו שחיים בזוגיות ארוכה, איך ידעתם שזה זה ובאיזה שלב?

 

[seeyou]

"איך יודעים שזה מספיק טוב?"../images/Emo12.gif?-לדעתי

זה מספיק לקרוא את הסיפורים של אחרים מבלי לעבור אותם חוויות איך אאת יודעת שבגד מתאים לך?פשוט מביטים במרה ונהנים מה מחמאות של המוכרים או להקשיב לדעתם של החברים

אתמזכירה לי את הסיפור עם האוטובוס הריק בחורה עלתה בתחנה הראשונה לאוטובוס ריק אז היא היתחילה לבחור איפה לשבת מאחר והיה לה שפע לבחירה התחילה לקפוץ ממושב אתד לשני מבלי להסתקל שאנשים מתחילים לעלות ותופסים מקומות לשבת לעט-לעט האוטובוס התמלא בנוסעים ובקושי מצא מקום פנוי ואז,נעמדה על ידה זקנה וככה היא ויטרה והמשיכה את נסיעתה בעמידה

יוסי זה לא המקום חשוב כול כך כמה שדעתינו חשובה.

 

[g u y 4 u]

כל כך הרבה שאלות....

אני אנסה לענות עליהן אחת לאחת... הערה על הפתיח. לא כל מה שמושך אותנו לבני זוג הוא הדמיון. לפעמים דווקא הניגוד הוא מה שמושך, לפעמים זה החיפוש אחר דברים משלימים, לפעמים הבחירה מבוססת על פערים. על הרצון לחוות משהו שונה ולא רגיל ושגרתי. לפעמים זו משיכה גרידא בלי קשר להתאמה או להעדרה. לפעמים זה בגלל שיש בנו צורך להיות עם מישהו, לפעמים נקרית לפנינו הזדמנות ואנחנו מגיבים בלי לחשוב. שלל סיבות לאנשים להתחבר. ועכשיו... לשאלות

לא יודעים שזה מספיק טוב. אין דרך לקבל תעודת ביטוח. מה ש"מתאים" לנו בזמן נתון יכול לההפוך למכשול בעתיד. מה שנראה הרמוני ברגע נתון יכול לקבל טונים טורמים במקום אחר ובזמן אחר.

לא יודעים אם הפערים הם בקטנה או לחילופין בגדולה. את לא רואה את כל מה שקיים בבן זוגך. אפילו את בעצמך לא חושפת את כולך כבר בהתחלה. מכאן שלא ניתן לעשות בחירה מוסכלת. זה די הימור, די אקראי.

היכולת להשאר יחד אכן תלויה ברצון של שניכם להשאר יחד. לאהוב אחד את השניה והביכולת שלכם להתפשר, לשאת ולתת על הפערים והיכולת שלכם להתגבר על המחלוקות והפערים.

על השאלה הזו כבר עניתי לפני רגע... זה בהחלט קשור ליכולת ההדדית לשאת ולתת, ליכולת ליצור פשרה בין רצונות, האמונות, הרצונות ותפיסות העולם המנוגדות בדרך כלל.

מידת הכיף (מידת האושר) תלויה ביכולת שלכם לאהוב ולקבל את השוני וכושר ההתאוששות שלכם ממשברים. ויהיו כאלה למכביר.

המשיכה טובה בהתחלה. זה לא מה שיחזיק את הקשר. האהבה חשובה מאוד. אבל חשובים יותר ההערכה, הרצון הטוב, הכוונה, העמידות, הקבלה, הנכונות, הפתיחות, יכולת הביטוי, האמון.... את כבר מבינה את הרעיון. האהבה זה חשוב, אבל קר כשזה בנוסף לדברים אחרים. האהבה לבד לא תנצח.

לא יודעים מה טוב טוב עבורנו. מנסים. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. לפעמים החיבור לא יוצא מוצלח לפעמים זה לעד. אנשים משתנים. לא כל מה שטוב במקום וזמן מסויימים בהכרח יבטיח שזה יחזיק מעמד.

איך ידעתי שזה זה? אף פעם. מעולם. גם לא עכשיו. לא ידעתי שזה זה... אהבתי את מה שראיתי. החלטתי לנסות. לא היתה לי תעודת ביטוח. היו לי הערכות. תחושות נעימות. רצון. זה הכל. במבחן הזמן? (זו כבר תוספת שלי).

במהלך הזמן צצו לא מעט קשיים. עם חלקן הצלחנו להתמודד, חלקן הובילו אותנו לפרידות. היו זמנים לא פשוטים והיו זמנים שהרגשנו בעננים. עדיין אנחנו מתנהלים מיום ליום. לא יודעים מה יקרה. מנסים. לפעמים מצליח לנו ולפעמים אנחנו מפספסים. אבל יש בנו המון נכונות, רצון טוב, קבלה, כוונה טובה, שאיפה להצליח, הכרה, נכונות לגשר, נכונות לדבר, הבנה.... ובעיקר? בעיקר יש שם אהבה. זה מה שמאפשר את הסבלנות (לפעמים) או את היכולת ורצון להתמודד.

 

[מריוס זכריה]

ברשותך, אתפוס עליך טרמפ:

שואלים את אמא ואבא. ההורים יודעים הכי טוב. (זה בתגובה לדיונים שהיו פה לפני כמה ימים. פשוט לא יכולתי להתאפק...)