איך חיים עם זה
הי לכולם,
קיוויתי שאולי מישהו כאן יוכל לעזור לי ולספר איך הוא התמודד.
פתאום אחרי שנה עם המחלה שעברה לא קל ולא פשוט בכלל, אני מבינה שמהדיכאון לשמחתי יצאתי, זה לא היה פשוט, אבל יצאתי.
ההלם- עבר.
אבל פתאום אני מבינה, שעם יד על הלב, אין לי מושג איך חיים עם זה.
כל פעם שאני מעלה את זה בפני הרופאה שלי היא מתפלאת עלי כאילו "על זה את בוכה?!"
אני מדברת על השמש. בגלגול הקודם, זה שלפי שנה, הייתי בחורה פעילה: טיולים, ים, חברים, סתם לשוטט ברחובות תל אביב, המילה כיף היתה מאוד נפוצה.
ועכשיו אני פשוט לא יוצאת מהבית. אם יש שמש, אני לא יוצאת אלא אם כן, השעה היא 7 בבוקר.
אני נבוכה מלהסתובב עם חולצות ארוכות וכובעים רחבי שוליים, אני נבוכה ללבוש שמלה או מכנס קצר כי התגובות מגיעות ישר לתוך הלב "את חייבת להשתזף קצת, מה קרה לך?!"
כל החבר'ה טסים לתאילנד, הודו, מטיילים, ים, בריכה - ש.מ.ש, כיף!
אני תמיד אומרת שהמלחמה הפיזית היא קלה. המלחמה הפסיכולוגית זו המלחמה האמיתית. זו מחלה שמצריכה שינוי מקצה לקצה.
כולם מנסים להציג לי את זה כאילו זה כלום, אבל זה פשוט לא נכון, לפחות לא לגבי.
וכל הזמן הזה אני גם חושבת קדימה- יהיו לי בעזרת השם ילדים, איך אני אבלה איתם בכלל? אני אמנע מהם דברים? איך אני אשמור גם על עצמי וגם עלי?
אני מאוד אשמח אם תוכלו לשתף, איך באמת מתמודדים עם זה...
הי לכולם,
קיוויתי שאולי מישהו כאן יוכל לעזור לי ולספר איך הוא התמודד.
פתאום אחרי שנה עם המחלה שעברה לא קל ולא פשוט בכלל, אני מבינה שמהדיכאון לשמחתי יצאתי, זה לא היה פשוט, אבל יצאתי.
ההלם- עבר.
אבל פתאום אני מבינה, שעם יד על הלב, אין לי מושג איך חיים עם זה.
כל פעם שאני מעלה את זה בפני הרופאה שלי היא מתפלאת עלי כאילו "על זה את בוכה?!"
אני מדברת על השמש. בגלגול הקודם, זה שלפי שנה, הייתי בחורה פעילה: טיולים, ים, חברים, סתם לשוטט ברחובות תל אביב, המילה כיף היתה מאוד נפוצה.
ועכשיו אני פשוט לא יוצאת מהבית. אם יש שמש, אני לא יוצאת אלא אם כן, השעה היא 7 בבוקר.
אני נבוכה מלהסתובב עם חולצות ארוכות וכובעים רחבי שוליים, אני נבוכה ללבוש שמלה או מכנס קצר כי התגובות מגיעות ישר לתוך הלב "את חייבת להשתזף קצת, מה קרה לך?!"
כל החבר'ה טסים לתאילנד, הודו, מטיילים, ים, בריכה - ש.מ.ש, כיף!
אני תמיד אומרת שהמלחמה הפיזית היא קלה. המלחמה הפסיכולוגית זו המלחמה האמיתית. זו מחלה שמצריכה שינוי מקצה לקצה.
כולם מנסים להציג לי את זה כאילו זה כלום, אבל זה פשוט לא נכון, לפחות לא לגבי.
וכל הזמן הזה אני גם חושבת קדימה- יהיו לי בעזרת השם ילדים, איך אני אבלה איתם בכלל? אני אמנע מהם דברים? איך אני אשמור גם על עצמי וגם עלי?
אני מאוד אשמח אם תוכלו לשתף, איך באמת מתמודדים עם זה...