איך זוכרים את העולם ?

[משוטט בדרכים]

איך זוכרים את העולם ?

אהלן אנשים, כשחוזרים מטיולים או ממקומות רחוקים, מה שנשאר זה בעיקר החוויות שבראש. אבל מה שעוד נשאר זה דברים שהבאנו איתנו ממקומות רחוקים, שרואים אותם על המדף בבית וישר נזכרים מאיפה זה ולמה קנינו דווקא את מה שקנינו (או שקיבלנו - אפילו עדיף). הכוונה לדברים יחודיים למקום (ולוא דווקא לברזים מטורקיה או מגבות מלונדון). זה יכול להיות חפץ או תמונה או מאכל או כל דבר שהבאנו ממקום אחר. אז מה אתם הבאתם הביתה ?

 

[משוטט בדרכים]

ואני אתחיל: שובל של סירחון

בסינגפור, מולדת האייקונים, אייפודים, ורובוטים, יש גם שפע פירות טרופיים מכל המדינות הסובבות. פרי אחד שאי אפשר להישאר אדיש אליו זה דוריאן - ענק, כבר, קוצני, צהוב עם טעם שנוי במחלוקת (של מנגו+בצל+חמאה ???) והכי חשוב - מסריח מסריח מסריח. כל הסיפורים לא ממחישים את המציאות במקרה הזה ולכן החלטתי להביא אחד כזה למשפחה שייראו ויראו ויטעמו. קניתי אחד בשוק ועטפתי באריזת קלקר ושקיות. כמובן שאת שובל הריח זה לא עניין והוא רדף אחרי ברכבת התחתית, בדרך חזרה למלון. שם שמתי את השקית עמוק עמוק במזוודה ואיך שאני סוגר אותה - ריח בכל החדר. וריח מסריח. ככה גם בשדה התעופה, וגם אחרי 20 שעות טיסה - עדיין הריח בוקע כאילו הפרי נולד אתמול. שמתי במקרר עד שנפגשתי עם כל המשפחה וזה הסריח את כל מה שהיה שם. באוטו, מי שנסע איתי חשב שיש דליפת גז מהמזגן. אחרי כל הדרך שהפרי עשה - שמתי אותו על השולחן. הריח הגעיל את כולם כמעט והם ברחו מהשולחן ורק אמא שלי טעמה ואמרה "איכס...בשבי זה כל התיזוז ?" ומאז כל פעם שאני נזכר בדוריאן - אני נזכר בסינגפור (ולהיפך) - למרות שהוא נפוף בכל מדינות האיזור.

 

[jeshu]

LOL דוריאן זה מעולה צריך למצוא אחד טוב - וכשאני קניתי היה לזה רק מעט ריח,אם כי מאוד אפייני.אגב,הריח הוא רק של הקליפה ולא של ציפת הפרי. אני מביא לרוב חפצים - ציורים מבורמה (ממוסגרים בסלון),פעמון מקדש מבורמה,ראש חנית מאתיופיה,בד לנשיאת חפצים מבוליביה,וסוג של שטיח קיר מהודו שאפשר לקנות גם בישראל בדליית אל כרמל או עכו העתיקה ושוב מאתיופיה כד חלב אוטנטי מקורי שקניתי מילדה חמודה.הוא עשוי מדלעת ריקה מיובשת ומכל מיני דברים מהזבל שמאתרים אותו - חוטים מתכתיים,פקק של בקבוק מים מינראלים למעלה כל מיני פלסטיקים וקונביות "פי הכושי" שהן סמל לפוריות. אבל כד החלב הזה מצופה מבפנים בתערובת של שומן ואפר ועוד היה בו חלב.זה קצת מריח כשאני מתקרב אליו אמנם ריח מעניין אבל לא בדיוק מה שאני רוצה בחדר שלי. חוץ מזה הבאתי את תערובת התבלינים הנפוצה באתיופיה "בר ברי" כדי לחלק לחברים.

 

[משוטט בדרכים]

הכל בכד אחד

הכד חלב נשמע מעניין..יש לך תמונה שלו שאפשר לראות ? ולאיזה מאכל באתיופיה מוסיפים את התערובת לתבלינים ? איזה טעם יש לזה ?

 

[jeshu]

כד דומה נמצא בתמונה המצורפת בצד שמאל למעלה בצמוד ליד היד של הבחור עם החולצה בצבע חקי. התבלינים - לכל מה שרוצים שיהיה חריף.נורא חריף ובאתיופיה לתבשילי "וואט" WAT שהם תבשילי בשר עם רוטב נוזלי על בסיס התבלין הזה למיטב הבנתי.טעים אבל חריף (כבר אמרתי שזה חריף ?)

 

[משוטט בדרכים]

תודה על התמונה

 

[jeshu]

בבקשה תעשה חיפשו עם שם המשתמש שלי ואתיופיה ותמצא עוד איזה 20.

 

[אמנון כ]

אחח... הדוריאן....

כשהייתי בסינגפור לקחו אותי המארחים שלי לטיול בעיר. כשעברנו ליד דוכן דוריאן, הם התלהבו ושאלו אם אני מוכן לטעום. כמובן שעניתי כן (שהרי אני חסיד גדול של מאכלים מוזרים), ואז הם התיישבו כולם מסביבי ונעצו בי עיניים מחכים לתגובה שלי. כשהחזקתי את ליבו של הפרי ביד, הקונוטציה הראשונה שעלתה לי בראש (אחרי גל הסירחון) הייתה של גלגל עין של פרה. מדובר בכדור קשיח שמוקף בפרי רך במיוחד, ומה לעשות - זה מה שחשבתי עליו. כשלקחתי ביס הסתבר לי שלא הייתי רחוק - מדובר בטעם דוחה במיוחד לטעמי האישי. מה שכן - מוכרים בסינגפור מעיין צ'יפס-דוריאן שמזכיר קצת שילוב של בננות מיובשות ותפוצ'יפס, וזה דווקא טעים!

 

[Temporary2]

הייתי גאה מאוד בסכינים שהבאתי איתי

מאיזור קשגר בסין. כל הטיול אמרתי לעצמי, כמה זבל משועתק יש בסין, איך בכלל אפשר להביא מכאן משהו אותנטי (אני מתכוון למתנות) ? הפתרון בא בדמות סכיני Yengisar, שאופייניים למקום, ובאים בשלל גדלים ועיצובים. בד"כ, פרט למתכת של הלהב, כל הכנת הסכין היא בעבודת יד. עשיתי עליהם לימוד די רציני (כמה צריכים לעלות, איך בוחנים את איכות הלהב וכו') ואחרי איזה 15 שיחות עם מקומיים שונים הגעתי למסקנה שאף אחד לא באמת יודע מהי סכין טובה... מה שכן, למדתי כמה אני אמור לשלם על אחת מאלה ועשיתי סדרת עסקאות מוצלחות למדי (חזרתי עם 12 סכינים). רק מה, לא הצלחתי לשכנע את המוכרים שהסכינים הכסופות אינן מצופות כסף באמת, ובכל מקום רצו לגרש אותי על המחירים שרציתי לשלם... אהבתי את ההרגשה של "אני יודע מה אני רוצה, אני יודע מה אני קונה" בכל התהליך. אמרתי לעצמי, סבא של סבא שלי היה סוחר על דרך המשי (בבוכרה) והנה גם אני על דרך המשי, קונה סחורה שידעו להעריך אותה בקרבת הקצה השני שלה...

לעצמי הבאתי גם סט תה שלם - אחת המזכרות היותר יפות. וקצת ציורי דיו. ודיסקים עם מוסיקה קלאסית יותר ופחות. לאחיינים - עפיפונים מקסימים (עבודת יד) ! ועוד הרבה מתנות קטנות קצת פחות אותנטיות לשאר החברים והמשפחה. בכל זאת, בכל פעם שאני רואה את המזכרות שהבאתי *להם* זה גם מזכיר לי. מויאטנם הבאתי בעיקר דברי רקמה של black hmong, וגם מלאוס - רקמה יפהיפיה שמונחת על שולחן השבת בבית הורי. וכמובן, קצת תכשיטים של שבטי ההרים, נראים מצויין על האחיות שלי... מאירופה... לא הבאתי לעצמי כלום !

 

[jeshu]

האחיות שלך הולכות עם עשרה עגילים ענקיים בכל אוזן ? סתם זיכרון מההמונג בצפון.

 

[natyh]

פו פו שני מטרים אורכו

עבר מפירו לצ'ילה שם בביקורת הפירות בפוזלמונטה המעבר בין האיזור הראשון לשני החרימו את החיצים בטענת ... זיהום לפירות משם המשכתי לפירו חזרה לאקודור לקולומביה לגוטמלה , ורק בטיסה לארה"ב אחרי 10000 ק"מ חמוש בנשק המוזר הזה הסבירו לי במטוס של נו איך קראו להם אמריקן איירליינס ... שזו ספינה אמריקאית והכריחו אותי לשים אותו עם כל המזודות ... כלום לא עזר ... למרבה הפלא הפופו קשוח אמים שרד גם את זה והוא היום בפנסיה חפץ נוי אצל הדודה שלי בסלון ... אבל יש צדק בעולם החברה האמריקאית פשטה רגל ..... מענין איזה מסלול עשתה הקשת של אלדד ... שנקנתה בקציטיאה באיזור הפונגו בפירו ....

 

[Amoureuse]

גם אצלי בעיקר חפצים

מנפאל כמה ציורים מקומיים שאהבתי. ואיזה פריט נחושת מרוקעת שאף אחד לא יודע בדיוק מה הוא אמור להיות. זה מין גליל כזה בקוטר 5 ס"מ וגובה אולי 70 ס"מ. אני טוענת שזו אשפת חיצים אבל אין הוכחות. העיקר שממש אהבתי את זה, וכל מבט על זה מזכיר לי את נפאל. מהודו כמעט כלום כי לא רציתי לזכור מאוסטרליה, מאד אהבתי את הציורים האבוריג'יניים אז הבאתי לא מעט, וגם כמה מזכרות יותר סטנדרטיות כמו מקל גשם (עם קישוטים אבוריג'יניים) וכמובן הבומרנג הנצחי. וגם דיסק של מוזיקה של דידג'רידו, עיבודים מודרניים האוסיים משהו, דווקא יפה. ועוד מאוסטרליה אוסף של stuffed animals מה שנקרא "דובונים"... של כל החיות המקומיות, מקנגורו וקואלה הצפויים אבל גם אקידנה, וומבט (הכי חמוד!), פלטיפוס והמון ציפורים: פינגווין כחול, גאלה, קוקברה וקיווי מניו זילנד. הם כולם יושבים בסלסלה בסלון והאורחים שלי בכל גיל כמעט נהנים לשחק איתם ולהכיר את כל החיות הללו

מניו זילנד גם אוסף שלם של תליונים לפי סמלים מאורים (שאחד מהם, ה Koru המסמל התחלות חדשות גם קעקעתי על כתפי: גם זו מזכרת מניו זילנד), וגם חצי צדפת Paua, עוד אחד מהקסמים של ניו זילנד (ומאה תכשיטים מהצדפה הזו כי כל כך התחהבתי בהתחלה). מויאטנם יש לי כמה שמלות ויאטנמיות שאני כמובן לא לובשת אף פעם... מיפן כד מקסים וסט קעריות קטנות לסויה של הסושי... חשוב! (עכשיו במיוחד שהתחלתי להכין לבד סושי). השלמתי את זה עם סט תה יפני מחנות יפנית בארה"ב... מאירופה המזכרות הן בעיקר קולינריות: יינות, גבינות, קרם ערמונים שאני מתה עליו (איך לא מייבאים את הסוג הטוב לארץ?). ואם זה לא אוכל אז זה קשור: פעם כשהפרנק הצרפתי היה זול ולי היה פטיש לטריקים חשמליים למטבח, כל נסיעה נגמרה באיזה פטנט צרפתי: מכשיר לקרפים ומכשיר לראקלט, ומכשיר לרטבים שנקרא סוסייה ועוד ועוד. גם אלה האמת מזכרות הקשורות לתרבות המקומית (הצרפתית). מעניין למה מארה"ב אין שום מזכרות הקשורות לתרבות המקומית? אה, בעצם, כל פריט לבוש של גאפ וליוויס זה ה"תרבות" האמריקאית, לא?

 

[משוטט בדרכים]

אלוהים המציא את הערמונים בעצמו

וגם אני חייב להביא כל מה שקשור בערמונים - זה פשוט כל כך טעים. עכשיו הבאתי ערמונים מסוכרים מטורקיה ששרדו בערך 2 דקות אצל האורחים שהבאתי להם.

 

[Amoureuse]

אני דווקא לא אוהבת את המסוכרים

אוהבת לקנות אותם קלויים בפינת רחוב בעיר חורפית קרה, אבל יותר בגלל האווירה מאשר כי אני כל כך מתה עליהם אבל הקרם ערמונים הספציפי הזה שאני מוצאת בצרפת, אין עליו, אני יכולה לאכול ממנו ערימות בארץ יש איזה קרם אבל מתוק מדי ולא טעים. מזל שכך... מבחינת עודף המשקל... (יש לי כמה שעות בפאריס בקונקשיין חזרה לארץ בעוד חודש. יש מצב שאני אביא איזה מלאי ענק שיגמר תוך שבוע

)

 

[jeshu]

אני אוהב לקלות אותם בבית בטסטר אובן או על תנור גדול אם יש.גם בחורף כמובן.

 

[Black Star]

בעיקר המון תמונות ../images/Emo13.gif

לא קניתי יותר מדי דברים בטיול שלי לסקנדינביה, גם בגלל שנורא יקר, וגם בגלל שהכל צריך להיות על הגב שלי! אני מניחה שבטיולים יותר ממושכים כששוהים במקום אחד יותר זמן פשוט שולחים הביתה, וזה מה שאני אעשה בטיול הבא. בכל מקרה, כמה דברים שכן קניתי: כובע צמר חמוד עם פונפונים מאלו שידועים במיוחד בצמר הכבשים שלהם וכו'. עוד איזה סט תיירותי שכתוב עליו norway שכלל צעיף, כובע צמר ומחמם אוזניים, שקניתי בעיקר בגלל הצורך (היה לי קר באוזניים!). לפני כן קניתי כובע צמר אחר מקסים משוודיה עם רקמה של איילים, מאוד יפה, ואיבדתי אותו מתישהו, לצערי הרב. קניתי גם בובה קטנה של reindeer שנורא אהבתי.. (הלכה לאיבוד כשכבר חזרתי ארצה, היא הייתה מחוברת לתיק שלי). השותף שלי לטיול היה צריך טי שרט וקנה חולצה שכתוב עליה Sweden, ורק אח"כ גילה שהוא קנה חולצה בגזרה ומידה של בנות, אז קיבלתי אותה מתנה (חולצה מאוד מוצלחת אגב). חוצמיזה קניתי רק כמה מתנות קטנות וסמליות: חבילת קלפים כשעל כל קלף יש תמונה אחרת מנורווגיה, לוח שנה עם נופים, ספר בישול עם מתכונים סקנדינביים טיפוסיים, ספר אגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן (את הספרים כמובן קניתי ביומיים האחרונים כי ספרים זה כבד..). נראה לי שזה באמת הכל. האמת שלא חשבתי בכלל על לקנות משהו (חוץ מאותם דברים שציינתי שקניתי מתוך צורך), עד שבשבוע האחרון התחלתי לחשוב על החזרה ארצה ועל המתנות שמן הסתם כדאי שאני אביא.. יעלי

 

[jeshu]

הזכרת לי איך לפני כמה חודשים ידידה שלי חזרה משהות בישראל לגרמניה. רציתי לתת לה איזה משהו והדבר היחיד שמצאתי היה בובת כבשה.במפגש הפורום האחרון ראינו איך מוכרים כאלה לתיירים בנצרת.אני מצאתי את הבובה בחדר בבית ששכרתי והיא נשארה שם מהדייר הקודם. היא גם ממש אהבה את המתנה הזו.

 

[sitvaniyot]

חברה, איך אתם סוחבים את המזכרות?

אני נוהגת לקנות משהו קטן. מאתיופיה וויטנאם הבאתי תכשיטי כסף. מסין ובורמה רקמות. מאוסטרליה מחזיק מפתחות עם בובת קוולה, וכו.. העיקר זה התמונות. לפעמים, אם באמת אני רואה משהו שמאד, באופן יוצא מהכלל מוצא חן בעיני, או שהמקומיים נותנים לי איזו מתנה וקשה לסרב לקחת, אני שולחת אותם בדואר הביתה.

 

[sela v]

לא כזה מסובך

עושים משלוח בדואר. רק לזכור לארוז טוב, לי נשברו כמה דברים במשלוח מאפריקה. זה לפחות הגיע, שאר המזוודות שהיו בתרמיל נעלמו בדרך חזרה עם התרמיל.

 

[jeshu]

כמו שאמרת מה גם שאם זה גדול או שביר - אז קונים בסוף הטיול.