יצירה בלי כאב?
בדרך כלל אנשים נוטים לחשוב שאחד המתדלקים ההכרחיים של תהליך היצירה הוא ייסוריי הנפש. מליוני אנשים חיים במצוקה,ואינם יוצרים דבר. נו,אז למה?הרי מצוקתם של אנשים אנונימיים לא קיבלה ביטוי,איננו מכירים אותם,לעומת מצוקתו של אומן גדול שעורר עניין רב,וזכה לחשיפה. קחו לדוגמא את צ'רלס דיקנס שנחשב לגאון.הוא חי באושר,הקים משפחה,ובמקביל כתב רומנים מצליחים. לכאב,יש ייצוג מכובד בעשייה האומנותית כחלק מן ההוויה הקיומית,אבל לא בהכרח ככוח מניע. לכן לדעתי,תהליך היצירה אינו נובע בהכרח מתוך כאב,אבל במקרים רבים הוא כרוך בכאב בעיקר בגלל המאמץ והתסכול הכרוכים בו.הפער בין החזון ובין הקושי לממש אותו. עבודה לא קלה,אבל מאוד מספקת.