איך זה מרגיש../images/Emo122.gif
מכירים את ההרגשה הזו אחרי שכמה "מהחברים" כביכול תקעו לכם סכין בגב? אני שבוע לפני שחרור מהצבא, גיליתי שכל "החברים" מהשירות שלי, כולם כולם, (ליתר דיוק אלה בחורות..) צבועים,קנאים ובוגדים...ושבשורה התחתונה כולם דאגו לתחת שלהם כל השירות ודפקו אחד את השני וגם אותי... גיליתי שהם דיברו וצחקו עליי מאחורי הגב, ועכשיו בימיי האחרונים בצבא גיליתי את הכל.פתאום הכל נראה ברור- חוסר הפרגון שגובל בגועל נפש ממש, וצרות העין..אוי צרות העין זה הכי נורא,כל מיני דברים כמו... אני לומדת ויש מישהי שממש בכוונה מפריעה לי ללמוד..כנראה כואב לה שאולי אני אצליח..ומה עם התספורת החדשה שעשיתי..? אחרת ירדה עליי על כמה שהיא מכוערת, העיקר לפגוע, ואני שואלת, איפה פה נכנסת ההגדרה של חברה? אולי אני תמימה מדי? אולי טובת לב? אבל תמיד תמיד ידעתי לעמוד לצד חברות, לפרגן אפילו על הדבר הקטן ביותר ולהראות התעניינות מתמדת ומה קיבלתי בתמורה? נוק אאוט, אבל אחד רציני.. חבר שלי אמר לי היום "מחברות כאלה הייתי מתרחק כמו מאש, איזה מניאקיות ומגעילות, הן מקנאות בך, אל תבכי ואל תתייחסי.." (כן בכיתי היום כי ממש נפגעתי מההתנהגות הזו) כמה אני שמחה להשתחרר ממאורת הנחשים/יות הזו... אני הולכת להעביר את הימים הבאים עמוק במשרדי הצה"לי הקט, רק לא לפגוש באנשים המגעילים שקוראים לעצמם חברים. אני לא יכולה לתאר כרגע כמה שאני מאוכזבת. מה הייתם אומרים עושים במצבי חוץ מלשקוע בעצבים או להתעלם מהאנשים הללו, הייתי רוצה להעמיד אותם במקומם על הדברים האלה? כל עצה תתקבל בברכה..ותודה על ההקשבה...
