איך זה ייתכן?

[א ו פ ט י מ י ת 3]

איך זה ייתכן?

תוך כדי עבודתי על עצמי, ונסיונותי הרבים להיות חרדה פחות ולהיות יותר בעלת ביטחון עצמי, אני מגלה שתופעות החרדה רק מתגברים, ולא להיפך, התופעות הפיזיולוגיות במיוחד, דפיקות לב ורעידות בידיים, בכל פעם שעליי לעשות דברים מול אנשים אחרים (בין אם אני מכירה אותם ובין אם לא). הפעולות שאני נוקטת: 1. עובדת עם סדר יום מסודר יותר, לוקחת על עצמי מטלות חדשות, בכל פעם אחת חדשה. 2. מנסה תרגילי הרפייה בכל יום. ובמיוחד ברגעים הקשים הללו. 3. מנסה לחשוב חיובי, ומנסה לזהות מחשבות חולות שצצות באופן אוטומטי ולהחליפן בטובות. 4. מנסה לעצור תסריטים לא רצויים שעוברים לי בראש בכל פעם שצצים. ובכל זאת, הבטחון העצמי לא התחזק הרבה, ותופעות החרדה המטרידות, מטרידות יותר מתמיד.

 

[שריד]

הצלחות הצלחות

כל הדברים שנקטת בהם יובילו בסופו של דבר למצב שיהיו לך יותר הצלחות מאשר כשלונות. הבעיה היא שעם האוכל בא התאבון, כלומר, כאשר עושים יותר דברים כך רוצים יותר והמטרות מתרחקות. תנסי לא ליפול לביצה הזו, תמסמרי את המטרות והשליטה שהסגת במסמרות ברזל. קוראים לזה גם להסתכל בחצי הכוס המלאה... אם קשה לך, יש לי רעיון בשבילך, עברי על השרשורים הקודמים שלך ותראי היכן היית, עם מה התמודדת ואלו השגים השגת. הצלחה מובילה להצלחה רק כאשר לא קופצים מעל הפופיק. לי נשמע שאת עושה היום יותר מלפני חודש, הלא כן ? שריד

 

[א ו פ ט י מ י ת 3]

אני מרגישה

שהתופעות הפיזיולוגיות שנילוות לחרדה מתעצמות, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. זה עוצר אותי לפעמים מלהמשיך הלאה. בנשמה אני מרגישה קצת יותר טוב אבל הגוף בשלו.

 

[שריד]

../images/Emo12.gif איך

איך את מסבירה את הפער בין התופעות הפיזיולוגיות המתעצמות לבין הנשמה שמרגישה טוב יותר ?

 

[jorylit]

אני יכול

להגיד על עצמי שהחרדה באה בהפתעה שאתה לא מוכן לה, אני מרגיש שלוו וכיף לי ופתאום משום מקום החרדה משתלטת על הגוף. זה עולה ויורד כל הזמן במשך היום.

 

[א ו פ ט י מ י ת 3]

אני לא יודעת

באופן כללי אני מרגישה יותר נינוחה, יותר פעילה, יותר נוכחת , יותר עם מוטיבציה ובכל זאת בכל פעם שאני מרגישה דווקא טוב ובא לי לעשות עוד דברים ודווקא אז אני נתקפת פתאום בפניקה שמעלה לי את סף החרדה, ככה פתאום בלי שום הודעה מוקדמת תוקפות אותי כל אותן תופעות. זה הולם בי בפתאומיות וממש כשאני נמצאת כבר בתוך העשייה (מול אנשים אחרים) ואין לי כבר דרך לסגת כל כך, זה מביך , זה בולט כל כך ומתסכל. בכל בוקר אני מנסה להקים את עצמי מחדש כאילו כלום לא קרה אני שואלת את עצמי "מה בסך הכל קרה?" אני מבינה שבעצם עשיתי מזבוב פיל, אבל באותו רגע זה היה מאוד לא נעים. והדפוס הזה חוזר על עצמו כמעט בכל יום מחדש.

 

[יעל ניסן]

אני מבטיחה לך

בהן צדק שאם תמשיכי ותתמידי בסוף המוח שלך יבין שבאמת אין צוךר לבזבז אדרנלין לחינם. המוח בסך הכל הוא איבר די עצלן וכשלא צריך להתאמץ הוא בוחר לא להתאמץ. לוקח זמן. יש לי מטופלת שלקח לה שנה שלמה של 'הפחדות עצמיות' כאלה, עליות ומורדות עד שסוף סוף חלה הפוגה. ולא - החרדות לא נעלמות לגמרי. הרי אנחנו צריכים אותן כדי לשמור על עצמנו בסופו של דבר, והן מרושתות אל תוך הפיזיולוגיה שלנו, אבל העוצמות ירדו. את תראי. באמת באמת שאני מבטיחה לך!!!

 

[א ו פ ט י מ י ת 3]

אם הייתי יכולה יותר

להשלים ולהתידד עם התחושות האלו ולא להרגיש שהן מאיימות עליי כל כך היה לי יותר קל. אני בטוחה. תודה בכל אופן אני אקבל את ההבטחה שלך. ואמשיך הלאה.

 

[יעל ניסן]

../images/Emo24.gif

 

[שריד]

אם היא לא תקיים אני אתחשבן איתה ../images/Emo8.gif

 

[א ו פ ט י מ י ת 3]

../images/Emo13.gif

 

[noosh 19]

באותו נושא גם ../images/Emo53.gif

הגעתי לקטע שפה זה לא יכול להשמיך, וכל פעם שצצה מחשבה שליית ישר אני הופכת אותה לחיובית, ואני וחבר שלי מחפשים בדיחה על זה, שיהיה הכל בהומור, ואני פשוט מרגישה רועדת ביידים ודפיקות לב מהירות, במקום שהכל יהיה רגוע יותר. כי אני כבר מקבלת הכל יותר בקלות. עד כדי כך שיש לי כבר חום 3 ימים.