איך הרגשתם...

לילי301

New member
איך הרגשתם...

כשנכנסתם בפעם הראשונה אחרי הגירושין לביתו/ה של הגרוש/ה? במקרה שלי אני זו שעזבתי והשארתי מן הסתם כמעט את כל פקלאותיי, עברתי להורים ושם..למעלה בקומת "שמירת חפצים" אין מקום להכל, אז לקחתי מה שחשוב, ואת השאר ידעתי יבוא היום ואקנה חדש. הבית שהשארתי היה חיוור, ללא צבע "בלחיים", ראו שהורוד של האהבה נעלם... אפילו לימודי הפאנג שוואי לא באו לידי ביטוי כי איבדתי את האושר שהיה בי, כברר לא התחשק לעשות/לשנות כלום. חודש אחרי שעזבתי הX הרים את הכפפה שהזניח במשך שנתיים והתחיל להחיות את הבית, החליף וילונות, קנה שטיחים, נרות ריחניים.. בפעם הראשונה שנכנסתי לשם הייתי בהלם, הרגשתי רע, כמובן ששאלתי "איפה לעזא' היית במשך שנתיים?" היום הבית הישן מעוצב במיטבו (לא יקר..אבל בהחלט רואים שלX יש כישרון שהסתתר), נכון גם לי יש בית.. ואני מרגישה שהוא ה-בית שלי ושל הצוציקית, יש בו את כל האהבה והאושר ואנחנו נהנות מכל רגע בו..אבל עדיין יש תחושה של.."למה אחרי שהלכתי טרחת כל כך?" האמת שאפילו שאלתי אותו..והוא ענה שהיה חייב ליפות כי הנפש הרגישה כל כך רע.. מה איתכם.. איך ה
הישן לעומת החדש..?
 
האמת ש...

שנינו עברנו דירה ומן הסתם הפרדנו כוחות. הוא בזוגיות חדשה ולי אין מקום להכנס לביתם החדש. סה לה וי.
 

רק שיר

New member
לי אין

ולא מושג קלוש איך הבית שלו ניראה אחרי הגירושין. לא הייתי שם. מן הסתם קנה לו הרבה צעצועים קיטשיים כגון פלזמה ולפטופ משוכלל וכיו"ב. בעוד זמן-מה, כשאעבור לביתי אדע איך זה באמת באמת שיש לך
משלך...
מצפה לזה מאד.
 

לילי301

New member
אפרי אותו כמו שרק את אוהבת..

מלאי אותו באושר, חום ואהבה. בנוגע לצבע ושפכטל, תקראי לנו.... בהצלחה!
 
היה לי עצוב

הדירה הקטנה שלו מעוצבת מאוד יפה, רק שאין בה שום דבר שמזכיר אפילו נוכחות של ילדים. הוא סרב להכניס בהתחלה צעצועים הביתה. גם תמונות של הילדים אין לו. בחנוכה הצעתי לבן הצעיר לתת לו את התמונה שצילמו אותו בגן, הוא נתן לו בשמחה אבל הגרוש סרב לקחת. רק אחרי שהבן התחיל לבכות הוא לקח. אני לא יודעת אם הוא תלה אותה או לא.
 

לילי301

New member
אווצ'..כואב...

דווקא בבית של הX , את החדר של הצוציקית עטף כולו בטפט בראצ'י והפך את הצוציקית לנסיכה בראצית מושלמת. תמונות שלה מפוזרות בכל הבית, ואפילו תמונה שלי (שלי לבד) תלויה על המקרר. מניחה שיש אנשים שמנסים למחוק מחייהם כל דבר שקשור לעבר, כולל הילדים שלהם. אבל בטוחה שבסופו של דבר זה חוזר בבומרנג, את העבר לא ניתן למחוק, מקסימום להקפיא ל7 שנים..פנדורה נפתחת בכל מקרה.
 
כמה עצוב לקרוא את זה

מאיפה הנכות הרגשית הזו מגיעה? אני לא יודעת איך נראה הבית של הגרוש שלי ורעייתו, פשוט כי מעולם לא הוזמנתי (וטוב שכך). בפעם הראשונה שראיתי את הבניין (מבחוץ כמובן) התחלתי לרעוד בכל הגוף. ללא שום שליטה. אפילו לבכות או לדבר לא יכולתי. היה לי קשה מאוד. זו היתה גם הפעם האחרונה שראיתי את המבנה הזה. עדיין לא מסוגלת להתקרב לאיזור הזה. החוויה היתה קשה עבורי. אגב, הוא אצלי בן בית, מגיע, אוכל, מתקלח, ישן, מתקן דברים כשצריך, מוריד את הזבל.... יש לו זכויות וחובות.
 

רק שיר

New member
עשית לי ככ עצוב

לא מבינה למה שלא ירצה לקחת תמונה של הילד?..לא מבינה...לא מבינה..
 

Bubble Girl 27

New member
הרגת אותי סופית../images/Emo7.gif

הוא יותר קר אפילו מהקרפיון שלי... קורע מאוד לדמיין סיטואציה שילד מנסה לתת לאבא שלו משהו שהוא הכין לו והוא לא שם על זה! וואווו אני ממש בשוק. אצלנו על המקרר יש תמונה מהגן של הבאבל בוי עם אבא שלו ועוד אחת נפרדת שלי איתו כי הוא מאוד אוהב אותן וזה אבא שלו כמה שאני לא סובלת את הצורה שלו עדיין נתקעתי איתו לכל החיים כאבא של הילד שלי אז אין מה לעשות. הדביל שלי לא איבזר את הבית לילד ולא לוקח אותו לשם אלא להורים שלו. שם יש לו משחקים וחדר מאוד קטן אבל לפחות יש משהו... הוא שם בבית שלו על המקרר תמונות של הילד מכל מיני תקופות ושל הקונפה שפתחה לו רגליים ועזרה לו לצאת מהבית בקלות (אגב הקונפה בת 33 ושונאת ילדים ולא מתביישת להגיד את זה). הבית שהיה שלנו ועכשיו כולו שלי נשאר כמעט אותו הדבר, צבעתי את המזנון שהיה אדום (כן שי אדום) עם נצנצים (נשמע ערבי אבל היה מדהים) לשמנת ואת החדר שינה החלפתי כי נשבר לי מהדברים שהוא בחר ונתקעתי איתם. הוספתי ארונות ודברים שאני אוהבת... בפעמים הבודדות שהוא היה בבית שלי הוא התלונן שהבית לא מתוחזק מספיק ושממש כיערתי אותו... נו שויין היה דביל נשאר דביל... אבל כבר לא חי בבית וזה מה שחשוב.
 
הישן לעומת החדש

הבית הישן שלי: זו היתה דירת ארבעה חדרים ענקים 120 מ"ר, עם מרפסות שמש, בשכונה חדשה ליד יער בן שמן, עם הרבה משפחות צעירות סביבנו, חום, אהבה והמולת ילדים. בית עם הרבה שימחה. לא בית עשיר במיוחד באיבזור שלו, אבל מה שהיה הספיק לנו. הבית החדש שלי: דירת שלושה חדרים קטנטונת, בשכונה לא משהו, בבניין ישן, קומה שנייה ללא מעלית. כל השכנים זקנים בני מאתיים. דירה חשוכה וצפופה, אבל אוהבת כל רגע בפינה שלי. אוהבת להגיע הביתה, אוהבת לארח, לבשל... תמיד יש מוסיקה ברקע, רוקדים הרבה, שרים, שמחים. זו הפינה המיוחדת שלנו. מקום שמרגיש לי בבית.
 

לילי301

New member
הגודל לא קובע..

גם הבית שלנו היום בן 3 חדרים, מולנו וילה ענקית של בעלי הבית..(מקסימים) אבל יש לנו גינה קטנה שבה מגדלות צמחי תבלין, חם בפנים גם כשמעונן וגשום בחוץ.. יש לנו אורחים תמיד, למרות שאין לנו עדיין ספה, השמחה זורמת למרות שאין בכלל יין (חייבת לקנות) יש לנו את האושר שלנו בגלל שטוב לנו.. לא חייבים בית גדול ויקר כדי להרגיש את זה. שתמיד תהיי מאושרת..ושההוא תמיד יסתום חורים בקיר.
 

ramoni1

New member
זהו ביגלל שאני מכיר אותך

לכן הייתי בשוק, המום, שהיתכוונת בקיר
 

לילי301

New member
ממי בקרוב אצלך, אני מוכנה עם סרבל!

לשרותך תמיד...אפילו מביאה את שרונה מהרי ירושלים הקפואים.
 

רק שיר

New member
ההצעה תהיה בעינה

גם בעוד 8-9 חוד'?
אני אצטרך מנקות שיודעות לקרצף היטב...כן כן..עם סרבל
 

Bubble Girl 27

New member
כאילו שהצבא של מיצמיצ לא

יתפקד! הרי ידוע לך שכולנו נגיע בסרבלים (כי זה שקסי) הגברים עם ציוד כבר והנשים עם מברשות להכין לכן צבעים וציורי קיר לבית החדש... יאללה תעברו כבר.
 
למעלה