הגרוש שלי שקרן פתלוגי!
הוא אלוף!! אבל אלוף הסיפורים שהוא עצמו מאמין להם! מסכן, זה כבר מחלה. כשאדם שמכירים שהוא משקר ולא מאמינים לו. כשהוא משקר לי...אני אומרת לו בחיוך: "xx! חליק! אתה שוכח למי אתה מספר את זה.אני מכירה אותך כמו כף היד שלי. אני מכירה כל הבעה שלך מה היא אומרת ומה הוא מביע....די, למי אתה מספר את זה?..." אני-לא דופקת לו חשבון בלירה. איפה שזה באמת מטריד אותי? זה כשהוא הכיר את הבת שלו בגיל 7. והתחיל לשקר לה. בשני דברים אני יכולה לומר ששונו הדברים מבחינתה: 1) הוא היה מספר לה: "אני אביא! אני אקנה לך! מחר, זה יהיה אצלי! היום, זה יהיה אצלי!" והיא, בתמימותה האמינה לו. בהתחלה,זמן ארוך, לא התערבתי ולא אמרתי לה מילה. כשראיתי, שהילדה מתחילה לסבול ולהגרר אחרי הציפיות של השקרים שלו.אמרתי לילדה:"מתוקה, לא לכום יש מילה של מיליון דולר כמו לאמא שלך!" כשכבר ממש לא היתה לי ברירה. אמרתי לה את האמת.כמו שאמרתי לו. היא "הדביקה אותו לקיר" בחובת ההוכחה מצידו.אמרה לו שהוא מספר לה סיפורים לא נכונים. הוא היה חייב להוכיח את דבריו. וזה הצליח. 2)הוא אמר לה:"מתי שאת רוצה את יכולה לבוא אלי." היו מיספר פעמים שהיא רצתה לבוא והוא סיפר לה בפל שהוא מחוץ לעיר. באחת הפעמים,היא שיכנעה אותי לבוא אליו. למרות שהוא אמר לה שהוא מחוץ לעיר. היתה לה תחושה שזה שקר. הגענו אליו. הוא החליף צבעים.קיבל אותה. והילדה היתה מאוכזבת מאד שהוא שיקר לה. היא אמרה זאת לפסיכולוגית שלה.וקיבלה ביטחון לומר לו:"אבא, אני מבינה שיש זמנים שלא נוח לך שאבוא. וזה בסדר. רק בבקשה, תגיד לי את האמת. ואני מאד אעריך את זה." הייתי בשוק. כי במשפט אחד כזה. ילדה קטנה שינתה את אבא שלה. יותר, הוא לא מספר להסיפורים רק ת'אמת. וביננו,בונבונית! מה את דופקת לו חשבון? את מכירה כל נקודה בגוף שלו. את כל הדברים הטובים והמגעילים שלו. זה לא דייט. זה לא ידיד. הוא היה בעל שלך. מה, את מתרגשת? ועוד ממנו? בהצלחה!
