איך היה?

[חדר משלה]

Shalom Kita Aleph - כך עושים זאת בחו"ל

היתה התחלה בסך הכל טובה. 18 ילדים בכיתה, 10 בנות ו-8 בנים. שני בנים ושתי בנות היו עם הילדונת בגן חובה, כולם ילדים שאני מאוד מחבבת, ועוד כמה שהכרנו מכיתות מקבילות ומהשכונה. המורה חביבה מאוד, הכיתה עצמה לא צפופה. יש איזור לשולחנות ואיזור עם שטיח, על כל שולחן חיכה לילדים קלמר מלא ושלט עם השם שלהם. מחוץ לכיתה שורה של קולבים לילקוטים, כולם מסומנים בשם - הילדונת מאוד שמחה לתלות את התיק על הקולב ולהחליף ל"נעלי פנים", התרגשה, החזיקה לי את היד. המורה סיפרה סיפור שבסופו מחביאים נשיקה בכף היד, חיבוק ונשיקה אחרונים ויצאנו. עוד ארבע שעות אאסוף אותה ונשמע איך היה. הספקתי לצלם את הכיתה לפני שכולם נכנסו...

 

[חדר משלה]

מקשיבים לסיפור

 

[חדר משלה]

וליד השולחנות

התלבושת האחידה פחות מזעזעת מכפי שחששתי. הבנים חמודים ביותר עם עניבות

והבגדים בסך הכל נוחים מאוד וכלל לא מגרדים. הבת שלי בשולחן הימני בשורה האחרונה. מקווה שהיא תעבור קדימה כי יש בכתה ילדים גבוהים ממנה כמעט בראש.

 

[פלגיה]

תמונות יפות

הראיתי לאיש שלי, שהוא מורה, והוא נמלא קנאה על המרחב ועל הציוד.

 

[רחל5]

תמונה שווה אלף מילים

אין לך מושג כמה התרגשתי לראות את התמונות האלה. אני עוד זוכרת אותך בבית-חולים סורגת ריבועי שמיכת צמר (מה נסגר עם השמיכה הזאת? אני אמשיך לשאול אותך בכל אבן דרך בחיי הילדה הזאת! בכל זאת, במו ידי בחרתי את הצבעים...) כשעדיין לא היית אמא לאף אחת... אךךך... היו זמנים... התלבושת האחידה שלהם חמודה מאוד. כשתארת אותה כבר דימיינתי בד סקוטי משובץ וחבורת פרופסור מקגונגל מיניאטוריות יושבת ליד שולחנות כיתה, אם כי גם אני הייתי מעדיפה גרביים בהירות יותר. ותגידי לילד הפוחז שיושב לפני הבת שלך, שיחליף לנעלי תלבושת אחידה. הוא ממש שובר את המראה האחיד!

 

[חדר משלה]

../images/Emo13.gif השמיכה שמורה אצל סבתא שלי

מחכה ליום פקודה... מי היה מאמין שמכל החששות ואי-הוודאות תצא ילדה

אני בהחלט חושבת לשלוח לפגיה של תל השומר תמונת "לפני" ו"אחרי"

הילדונת אוהבת להסתכל בתמונות שלה ושל בובי, החל מהתמונה הראשונה שלהם יחד בגיל חודשיים וחצי או שלושה לערך, כשהוא כפול ממנה בגודל, ועוד תמונות שלהם מתפעלים בינבה בצוותא. (לגבי הילד הפוחז, אל דאגה, אלו outdoor shoes. לכל אחד יש במגירת השולחן גם נעליים שחורות ייעודיות לבפנים).

 

[פלגיה]

בפגיה ישמחו לקבל את התמונות הללו

ואני חושבת שזה יכול לעודד מאוד הורים לפגים.

 

[אמברון]

היה מצויין ../images/Emo57.gif

עומר הגיע לכיתה עם החברים שלו, התיישב במקום בו ישב במפגש ההיכרות עם החברים שלו. טקס קבלת הפנים ייערך אצלנו ביום שישי, אבל בכל זאת ערכו טקס קצר שכלל הפרחות של בלונים בשלל צבעים לשמיים, וכל ילד התבקש להביע משאלה שתעוף אל-על. עומר נשאר ללא בעיה בכיתה, ולמרות שכבר ביום הראשון אפשר היה להשאיר את הילדים עד ארבע, בחרנו לקחת אותו מוקדם (וטוב שכך. הוא היה עייף מאוד). המחנכת שלו קצת קשוחה, אבל הוא מסתדר איתה בסה"כ. הוא משתדל מאוד לקחת חלק פעיל בשיעורים, עד כדי כך שכשלא ניתנת לו רשות הדיבור הוא נעלב עד עמקי נשמתו. הוא הספיק ללכת לאיבוד אבל מצא את הכיתה במהירות (הוא עלה לבד לשער הכניסה של ביה"ס וירד בחזרה לכיתה. התמצאות מעולם לא היתה החלק החלש שלו). הבוקר הוא ביקש ללכת לבד. בן זוגי הוריד אותו ליד ביה"ס ונתן לו ללכת לכיתה. עומר הסתדר מצויין! מה שהוא לא ידע זה שאבא שלו הלך אחריו בשקט... הוא פגש את המורה בכניסה והראה לה ציור שהכין אתמול בערב. הוא קלט את אבא שלו בזווית העין והמשיך כאילו כלום. נראה לי שעוד קצת מוקדם לתת לו להגיע לבד בכיתה. אולי זה מוקדם מדי בשבילי ולא בשבילו. אני מודה שאני מתקשה לשחרר ושאני פשוט רוצה להיות איתו שם. הוא לא זקוק לזה. זו אני הזקוקה... שרק ימשיך בטוב.

 

[מירי קובלסקי תלמ]

מודעות

טוב מאד שאת מודעת לקושי שלך ומפרידה בין מה שאת מרגישה לבין מה שבנך חש. תמיד יש מקום לבדוק עם הילד- אתה רוצה שאני אלווה אותך? אתה מעדיף ללכת לבד? אתה צריך עזרה? לבדוק מה נכון לו ולהתכוונן בהתאם. בהצלחה,

 

[אמברון]

הוא מעדיף לבד ../images/Emo13.gif

זה נותן לו תחושה של בגרות ואחריות. הוא מביע מצויין את הרצונות שלו, ואני יודעת שכשיהיה לו קצת קשה, הוא יבקש ליווי. האם לאפשר לו בכל זאת ללכת לבד לכיתה? הכל חדש שם ואני מכירה את הסקרנות שלו היטב. הוא מסוגלת להיתקע עם איזה ג'וק מעניין ולפספס את הכניסה בזמן... הוא גם קצת אסטרונאוט (באופן חינני למדי, יש לומר).