טוב שנגמר...
אני לא אוהבת את פורים. כל עניין התחפושות-חגיגות-בלאגן לא מלהיב אותי. אני אוהבת את החלק שלפני- לתכנן עם הילדים את התחפושת, להכין אזני המן ומשלוחי מנות.
אני מתלוננת כל שנה על הילדים שלי, שלא מתים על פורים בכלל. אבל בעצם סיכוי סביר שזו ירושה מאמא שלהם. אני תוהה האם זו השפעה גנטית, סביבתית או משולבת...
הגדול מאוד אהב להתחפש בתור פעוט, גם בגילאים שלפי הספר לא אוהבים להתחפש. ככל שהוא גדל, הוא פחות בעניין. השנה החליט על תחפושת רק יום לפני החג, בלי שמץ התלהבות. לכל הפעילויות שהיו כאן הלך בחוסר חשק (ונהנה מאוד).
לאמצעית יש תמונות מכל פורים מאז שנולדה, ובאף אחת היא לא מחייכת... חבל שכבר לא מתחפשים לפיירו, הליצן העצוב, היא הייתה יכולה להיות מעולה בזה.
והקטנה, הסכימה להתחפש פעם אחת, ובמסיבה לא ירדה מהידיים של אבא לרגע. לזכותה ייאמר שהיא בגיל ש'מותר' לא לאהוב תחפושות (רגע לשנתיים).