איך בחורה יכולה...

[onlyforyou1]

איך בחורה יכולה...

להבטיח ב"שיחת פרידה" שהיא ממשיכה לאהוב ותאהב אותי לעולמים,
שאני האחרון בשבילה ושלעולם לא יהיה לה מישהו אחר (למרות שהתנגדתי נחרצות לרעיון),

שבוע אחרי להתחיל לצאת עם מישהו אחר,
פחות מחודשיים אחרי להגיד

"אם אתה לא יכול לבטוח רק בגלל הבטחות שמופרות או הופרו (אפילו באופן עקבי).
אני מצטערת מאוד אבל זה אומר משהו עליך. זה אומר שאין לך כנראה מספיק סתגלתנות להתמודד עם החיים
וזו האמת היחידה שאני רואה כרגע. זו האמת שאני מאמינה בה עכשיו ותמיד אאמין."

שזה שהפסקתי להאמין בהבטחות שלה - היה מה שגרם לה להפסיק לבטוח בי (למרות שאני כן קיימתי את ההבטחות שלי),
ושאם הייתי ממשיך להאמין בה למרות הבטחות ש"הופרו (אפילו באופן עקבי)" ציטוט מדוייק שלה - היינו שורדים את זה.

אז מה בעצם המסקנה מהדברים שלה?
שאני הייתי צריך להמשיך להאמין בכל מה מה שהיא אומרת, כולל הבטחות שהיא לא מקיימת באופן עקבי (וכמובן להמשיך לקיים את שלי, אחרת היא עשויה להפסיק לבטוח בי?)
ואז הכל היה בסדר, היא היתה ממשיכה לבטוח בי והיינו עוברים כל משבר בדיוק כמו שהבטיחה... למרות שאת כל שאר ההבטחות היא לא בהכרח היתה מקיימת?

 

[onlyforyou1]

אה, והיא גם לא התנצלה על כלום.

למרות שהיה הרבה על מה. המון.
למרות שתיארתי כמה היה קשה, למרות שאמרתי בצורה מפורשת שהיא לא מתנצלת.
רק אמרה שהיא מאשימה גם את עצמה בהרבה, כמעט ולא מאשימה אותי.
כמו כן סלחה לי, לא כועסת עלי, לא שונאת אותי, לא מאוהבת בי, ואומרת שגם אם אני לא מאמין לה היא באמת רוצה שאהיה מאושר.

 

[מיציפיצי1]

בפעם הבאה פשוט תציע לבחורה נישואים

מיד כשמתחילה עונת החתונות.

 

[onlyforyou1]

את צינית אבל זה לא קשור.

אני מבחינתי הייתי מציע לה נישואין אחרי 3 חודשים ביחד, והיא ידעה את זה. זה לא היה האישיו בכלל, כי היא גם אמרה בעצמה שהיא לא רוצה להתחתן ואולי אחרי שנתיים ביחד היא תהיה מוכנה "לעשות טובה".

בכל מקרה, לא סתם אמרתי 3 חודשים. ב3 חודשים ידעתי עליה כל מה שאני צריך לדעת כדי להתחתן עם בחורה, כדי לבטוח בה בלי פשרות ולהסכים להתמודד עם הכל. חשבתי שגם עלי היא כבר ידעה מספיק עד אז, עכשיו אני כבר לא בטוח. מה שכן בטוח, אם לא היו כל הגורמים החיצוניים שהפרידו (ובאמת שהם היו מאוד מאוד אינטנסיביים), היינו שורדים את הכל, וגם את המשבר האחרון.
זה לא אומר שהגורמים החיצוניים לא היו מנצחים בסוף למרות הכל, גם את זה אני הבנתי במהלך התקופה האחרונה, אבל יש בי מקום להאמין שאולי היינו צוברים מספיק בחודשים שאין בהם גורמים חיצוניים אינטנסיביים כדי להתמודד איתם בכל זאת. אני עדיין ממשיך להאמין שאפשר.

 

[מריוס זכריה]

בוא'נה, איך שאתה מסתבך...

אמון בבני אדם הוא דבר יחסי, לא מוחלט. הוא תלוי באדם, ותלוי בנסיבות.
אנשים לפעמים משקרים אותך, לפעמים משקרים את עצמם, ולפעמים סתם טועים.

כשבחורה נפרדת ממך ובאותה נשימה "מבטיחה" לך הבטחות, אתה אמור להבין שזה כתוב על הקרי, ולא להתפלא ששבועיים אחר כך (או שעתיים אחר כך) הקרח נמס. תפעיל את הההגיון... אם הייתה כל כך אוהבת אותך לנצח, למה היא נפרדת ממך?

ולגבי מה שקרה בתוך מערכת היחסים לפני שנפרדתם: אני מניח שהזוגיות נקלעה לקשיים, וכשיש קשיים, מתחילים להופיע קונפליקטים, הסתרות, תקוות ואשליות.

בקיצור, אתה צריך להבחין בין בני אדם אמינים יותר ואמינים פחות, ובאופן כללי, יותר לבטוח במראה העיניים ומשמע האוזניים ובקול ההגיון הבריא, מאשר ב"הבטחות". כשקשר זוגי עובד טוב, הוא עובד טוב. וכשהוא לא עובד טוב, מה יעזרו "הבטחות"?

 

[מריוס זכריה]

כתוב על הקרי=כתוב על הקרח

 

[onlyforyou1]

זה בדיוק העניין,שהיא האדם האמין ביותר שאי פעם

הכרתי.
לאף אחד לא האמנתי, לא באמת. אני יודע שכולם משקרים, זה אפילו כתוב אצלי בבלוג. נתתי אמון באנשים, כמובן, אבל תמיד בהסתייגות ותוך הבנה שהם עשויים לשקר. לא איתה. היא האדם היחיד אי פעם שהייתי מוכן לבטוח בו בלי שאלות או טענות, ואחרי כל האמונה הזו, כשהיא התחילה לשבור אותה פעם אחר פעם, גם אם בדברים קטנים,
איך היא יכולה להאשים אותי בזה שלא האמנתי מספיק? איך היא יכולה להגיד שבגלל שלא האמנתי הקשר לא שרד?!

הזוגיות נקלעה לקשיים חיצוניים. כן, זה השפיע גם על הקשר, זה בין היתר מה שגרם להבטחות לא להתקיים וללא מעט אי נעימות, בלשון המעטה. אבל גם על זה הבטחנו שלא ניתן לקשיים לעשות לנו את זה, שנחכה עד יעבור זעם, נדבר על הכל באמת, ונתגבר ביחד. באמת האמנתי בזה לעזזל! אבל כשכל פעם ה"אחר כך" לא הגיע, ובקושי יוצא לנו לדבר או אפילו להיות ביחד, זה היה מאוד קשה להמשיך להאמין. אבל להפסיק להאמין בי בגלל שהפסקתי להאמין בגלל הקשיים וההבטחות שלה שהיא לא עומדת בהן?!
ועדיין, גם אז הקשר עבד טוב. גם אז כל רגע ביחד היה אושר צרוף, לא משנה מה עשינו ביחד. כל התלונות שלי היו על זה שלא היו מספיק רגעים כאלה. וברגעים שאני לא איתה, כל שאני יכול להסתמך עליו הן הבטחות. וכשהן לא מתקיימות...

ומה שהכי מכאיב, הוא שאני אדם שבחיים לא אוותר לנוכח קשיים. תמיד ארצה לעבוד על דברים ביחד, תמיד ארצה לנסות לתקן ולשפר, ולדבר על זה. שום דבר לא ישבור את המילה שלי, והייתי מוכן למה שיידרש. היא גרמה לי להאמין שגם היא כזו. היא גרמה לי לחשוב שאני יכול להסתמך על זה ולא לדאוג.

למה היא נפרדה ממני? המון סיבות חיצוניות שלא רציתי לתת להן להשפיע כל כך אבל עליה הן השפיעו, ההורים שלה (וכאן זה לא סתם תירוץ, יש לה קשר סופר חזק עם ההורים, עד לרמת הבעייתיות בדבר. ועדיין, אחד מהדברים שהיא אמרה בעצמה לפני הוא שלא מוותרים על קשר בגלל הורים. כמובן שאנחנו יודעים שזו עוד הבטחה שהיא לא עמדה בה).

 

[onlyforyou1]

ועוד דבר שחזר והדהד גם ב"שיחת פרידה" וגם אחרי

הוא שהיא לא יכולה להיות איתי מבחינה זוגית (גם אם נישאר ידידים), כי היא לא יכולה לבטוח בי. למה היא לא יכולה לבטוח כבר הסברתי, והיא גם הוסיפה שגם הריבים שלנו (על דברים חיצוניים כאמור, ועל הבטחות שהיא לא מקייימת בגללם) גרמו לה להפסיק לבטוח.
היא אמרה שזו הסיבה העיקרית, והיא לא יודעת אם אי פעם תוכל לבטוח בי שוב.

אחר כך היא הפכה את הריבים לגורם יותר משמעותי, והיו עוד מספיק נאצות כלפי שהיא כבר לפחות לא אומרת יותר, אבל זה כבר היה בתקופה שאי אפשר היה להאמין. כל מה שכתבתי בפיסקה למעלה היא אמרה בקול שלה במהלך "שיחת הפרידה" שאז עוד איכשהו היה אפשר להאמין לדברים (למרות הנסיבות המכפירות שבהן היא התקיימה ואל תתנו לי אפילו להתליל לדבר על זה).

 

[מריוס זכריה]

אני לא ממש יודע איך להסביר לך את זה

משהו בתפישת העולם שלך משובש ברמה חמורה שיכולה לדפוק אותך לא רק בזוגיות אלא בכל תחום אחר.

אתה חי (אני מצטער, אבל אין לי מילה יותר הולמת) באיזשהו סרט. במין עולם דמיוני שבו הכל נעשה באמצעות הבטחות. אנשים מבטיחים אחד לשני הבטחות, ואחר כך המציאות אמורה לעמוד במה שהם הבטיחו.

זה כל כך רחוק מהעולם האמיתי שאני אפילו לא יודע איך להתחיל להסביר לך.

בעולם האמיתי ישנו תנאי בסיסי: לא מבטיחים אלא רק את מה שניתן להבטיח. ומה שלא ניתן להבטיח, רצוי לא להבטיח. אי אפשר להבטיח איך אדם ירגיש בעוד שנה או בעוד שבוע. זה פשוט לא ניתן. אי אפשר להבטיח שאני ארצה לעשות משהו בעוד שנה, כי אולי אני לא ארצה. מבין?

אם אתה חי בעולם שבו מבטיחים טיסה לירח, ואז אתה באמת מצפה לזה כי הבטיחו לך, אז ברור שהעוחלם מהר מאוד יתחלק לכאלה שכבר לא עומדים בהבטחות, ולכאלה שעדיין עומדים בהבטחות.

ברור שבסוף תגיע למסקנה שכולם שקרנים וגם תכתוב על זה בלוגים. אבל המסקנה שלך שגויה: רוב האנשים לא משקרים רוב הזמן. הבעיה היא בגישה שלך. אין לזה שום קשר לאמינות של אנשים. זה קשור לאמונה המשונה שלך שניתן להבטיח כל דבר.

זוגיות לא בנויה על הבטחות, כמו שקשרי עסקים ועבודה לא בנויים על הבטחות, או שיחסי מדינות לא בנויים על הבטחות. כל מערכות היחסים הללו בנויות על עיקרון הרבה יותר מציאותי: התאמה לצרכים. הסכם שמתאים לצרכים, מתקיים. הסכם שכבר לא מתאים, יפסיק להתקיים מהר מאוד (אלא אם כן לאחד הצדדים יש נבוט גדול, אבל זה כבר סיפור אחר).

נשמע לי שאתה תקוע באיזה שלב ילדותי, או שגדלת במשפחה שמשום מה מאמינה בסיפורי פיות, או שגם וגם.

זה לא ילך בגישה הזאת.

סתם לדוגמה, מרוב שאתה רואה הכל דרך "הבטחות" או "אמונה", אתה סבור בטעות שהחברה שלך עזבה אותך בגלל שהיא "כבר לא האמינה להבטחות שלך" (או שאתה לא האמנת לשלה, לא משנה). סביר יותר להניח שהיא באמת כבר לא אהבה אותך יותר, ואולי גם נשבר לה מסיפורי ההבטחות שלך, אבל מאחר וזו השפה היחידה שאתה מבין, היא כנרא הניסחה לך את זה כך שיהיה לך קל לקבל את זה.

המציאות היא ברורה: נמאס לה ממך ובא לה על מישהו אחר. זה עצוב, אבל זה קורה, וכל החיפרות שלך על הבטחות ולהאמין ולא להאמין הם כנראה turn off רציני ביותר.

ברמה הכי ענינית אני אומר לך: לך לטיפול לבדוק איפה אתה נופל.

 

[onlyforyou1]

בגדול בולשיט

אבל בגלל שכתבת תגובה ארוכה ועניינית אני אגיב בצורה מכובדת.

א. אני לא מאמין להבטחות. לאף אחד. אף פעם. פעם האמנתי. העולם לימד אותי אחרת. אני עדיין מאמין באנשים, אבל לא בהבטחות שלהם.
ב. ההבטחות שלי הן סלע ואני תמיד עומד בהן. בכל מחיר. אין גבולות. בגלל שאני יודע בדיוק מה שווה ההבטחה שלי וכמה היא משמעותית, ובמיוחד כמה היא שונה מכמעט כל אדם אחר, אני פשוט לא מבטיח שום דבר. אני מסביר שאני לא יכול להבטיח אם אני לא יכול להיות בטוח שאני יכול לקיים. וכמעט אף פעם אי אפשר להיות בטוח. פרט במקרים שבאמת אפשר. כי אני יכול. אני לא אדם שגרתי, אני לא מתיימר להיות. אבל אם אני מבטיח משהו, זה מעכשיו ועד טיפת נשימתי האחרונה.
ג. בניגוד לכל אדם אחר שהכרתי, בניגוד לאמונה שלי שבכלל יש עוד אנשים שיכולים להבטיח כמוני, היא עשתה הכל, ואני מדגיש הכל, כדי לגרום לי להאמין שהיא גם אדם כזה. שגם עליה אפשר לסמוך בעיניים עצומות, שהיא לעולם לא תשקר, ושכן אפשר לבנות על ההבטחות שלה. אפילו אם הן בלתי אפשריות, אפילו אם לא הגיוני ואפילו אם כל מי שאני מכיר אומר לי שאי אפשר לסמוך על זה ושאתחיל להטיל ספק ולא אסמוך.
האבסורד הוא שדווקא כשהתחלתי להטיל ספק (וזה לא היה בגלל שהיא בגדה באמון שלי, זה היה בגלל הבטחות קטנות כמו שתבוא אלי בשבוע הבא ובסוף השבוע זה עדיין לא קרה או שיהיה לנו יותר זמן ממה שקרה בסוף), וגם רבנו על זה, היא התחילה לאבד את האמון בי.
ד. אין לי בעיה להיות ילדותי בגישה שלי ולהאמין בפיות וחדי קרן. להיפך, אני אוהב את זה שאני ככה. זה לא אומר שאני לא ריאלי, אני יודע בדיוק כמה העולם הזה לא כזה, ואני יודע בדיוק כמה אני יכול להיות אחרת למרות זאת. עם קצת קסם, אפשר לעשות הרבה, רק צריך להאמין בו ולא לפסול על הסף רק כי נראה לך "שדברים לא עובדים ככה". אבל אני לא ילדותי בגישה לחיים, אני ילדותי רק באמונה בטוב וביכולת שלי להנות מדברים של ילדים. אני לא משחק בקשר או בחיים של אנשים ואני יודע בדיוק מה זו מחוייבות אמיתית, בין היתר כי אני לא יכול אחרת.
ה. אני לא "סבור בטעות" בשום דבר. הדבר היחיד שאני מאמין בו כרגע לגבי חברה שלי שכל מה שסיפרו לי זו לא האמת. אולי חלק גדול נכון, אולי אפילו הרוב, אבל לא הכל, וההבדל בין אמת מלאה לחלקית זה בדיוק ההבדל בין אמת לשקר.
את חברה שלי לעומת זאת, האמיתית, ולא זו הלא אמינה שהצטיירה אחר כך, אני מכיר מספיק טוב וגם היא אותי, כדי שלא תצטרך לשקר. אם היא היתה אומרת שהיא אוהבת מישהו אחר הייתי משחרר אותה באותו רגע. אני אמרתי את זה גם בתוך הקשר ואני אדם שלא מסוגל לשקר (כן, עוד חריגה, אני מלא בהן).
ו. אבל גם ביום לפני ה"פרידה" היא המשיכה להגיד כמה היא אוהבת, וגם באותו יום כשהיה ריב בטלפון, וגם אחריו כשהתפייסנו, וגם אחריו בשיחת התפייסות הארוכה בטלפון שדיברנו על כל כך הרבה דברים והבטחנו כל כך הרבה הבטחות... ואני עמדתי בהן. אבל שעתיים אחרי, כששוב דיברנו בטלפון כי הייתי עדיין בירושלים וזה תסכל אותי בטירוף שאני שם במקום שנוכל להיפגש, כשאמרתי משהו אחד שלדידה "שבר את קש הגמל", פתאום ההבטחות כבר לא היו שם.
3 שעות אחרי ניהלנו את השיחה הראשונה פנים מול פנים מזה חצי שבוע, והיא כבר החליטה לפניה שזה נגמר ולא היה על מה לדבר בנושא הזה.
האשימו אותי בשיחה הזו בכמה דברים בעייתיים, אבל בעיקר חזרו על זה שלמרות שסלחה לי על הכל, ולמרות שהאהבה לא פגה במילימיטר, אפילו לא עכשיו, אחרי שאמרה ששברתי את גב הגמל,
על זה שהדבר היחיד שנשבר הוא האמון בי ורק לכן לא יכולה להיות זוגיות, אבל שידידות תישאר לנצח, גם אם פחות אינטנסיבית ממה שתמיד הבטחנו, ובתום איזו שעה השיחה נגמרה. למרות שעוד נשאר המון מה להגיד ושנינו ידענו את זה, גם השיחה הזו היתה מוגבלת (וכל ההגבלות החיצוניות בקשר שהיו גם הסיבה לכל הבעיות זה עניין לדון אחר).
יום למחרת הודעה בפייסבוק ששיקרה, לא סלחה, לא אוהבת, לא יכולה להיות ידידה וחסמה אותי בפייסבוק.

 

[מריוס זכריה]

בגדול בולשיט

ומאחר והתחלת במילה בולשיט, ארשה לעצמי לא לקרוא את הנאום שלך.
אני מקווה שאתה נהנה מזה.

 

[onlyforyou1]

טוב, סליחה, עלה בי הרבה זעם על מה שטענת

אבל הייתי צריך להצניע אותו מהכותרת. זה לא היה המקום הנכון להפגין אותו (ולמה בכלל להפגין אותו מלכתחילה? זה פורום וירטואלי ואין לי ממה להפגע), במיוחד בהתחשב בכך שכל שאר התגובה אכן מכובדת ומכבדת.

 

[מריוס זכריה]

בסדר, ידידי. לא קרה כלום

מה שאני אומר, במלים פשוטות, הוא שאתה לוקה בעיוורון.
אתה לא מסכים איתי.
בזה נגמר הסיפור.
אפילו לא מעניין מי הצודק, כי ממילא אין פה צדק. יש רק דיעות.
באת לפורום. שמעת דיעה שלא דיברה אליך. הכל בסדר.

מבחינתי אתה חוזר בכל התשובות שלך שוב ושוב על כל התפישות שאמרתי שבעיניי הן שגויות. זה שאתה עושה את זה באריכות ובפירוט לא משנה את המהות. כמו שהטעם של כפית גלידה זהה לטעם של 10 קילו גלידה, אם הם באו מאותו מיכל. זה לא שאם אני אתחיל לבלוע קילוגרמים הטעם ישתנה.

אנחנו פשוט חושבים אחרת.

ובאמת צר לי על הכאב שאתה חווה.

 

[onlyforyou1]

המון תודה. באמת.

צר לי שאנחנו לא מסכימים, אבל זה באמת לא ישתנה.
הרבה אנשים ניסו לשנות אותי, הרבה אנשים אמרו שאם לא אשתנה זה יפגע בי, וגם נפגעתי לא מעט. ולמרות הכל, לא השתניתי.

הבחורה הזו, שהיתה כל כך מדהימה ואני כבר לא יודע אם היא עדיין, אבל אני ממשיך להאמין שכן,
היתה האדם הראשון בחיי שלא רק שלא ביקש ממני להשתנות, אלא גם קיבל אותי בדיוק כמו שאני, עם כל הפגמים וכל החריגות, ואהב אותן, כי זה בסופו של דבר כל מה שהוא אי פעם חיפש ולא האמין שקיים.
נכון, לא הכל היה מושלם, וגם אמרתי לה את זה הרבה, אבל היה כל כך הרבה מיוחד ושונה, ומתאים, גם ברמות שקשה להאמין שאפשר בכלל להתאים... שזה היה שווה כדי להכיל את הכל, ולקבל גם את הקשה.

הטענה הכי קשה וחמורה שנשמעת מכיוונה, שמה שאמרתי עכשיו פשוט לא נכון. שזה לא היה שווה, ושהיא כנראה לא אהבה מספיק.
אצלי, כמובן, זה תמיד היה נכון ותמיד ישאר נכון. לא משנה מה המכלול שלה מייצג וכמה זה קשה. זה חלק גדול ממה שהופך אותי למה שאני...

 

[מריוס זכריה]

אני מאוד בעד להיות נאמן לעצמך. באמת.

מאידך גיסא, ובמקביל, כדאי גם ללמוד מהנסיון שלך עצמך, וגם לא מזיק לשמוע מה אחרים אומרים ולהתמודד עם זה.

אין לי בעיה אם אדם מכיר את עצמו, מבין מי הוא ומה הוא ולמה הוא כזה, ובוחר לא לשנות זאת, למרות המחיר שכרוך בזה. אפשר מאוד לכבד את זה.

אבל מה עם אדם שנחוש בעמדתו, מבלי שהוא ממש מבין למה? האם אתה מספיק מודע לעצמך, ומספיק מבין למה אתה כזה שהרבה אנשים מוצאים לנכון לומר לך שיש מה לשנות?

אני ממש לא חושב שצריך להיות קונפורמיסט ולהתשנות בגלל שכולם אומרים לך. מאידך, יש גם את המשפט "אם כולם אומרים שאתה שיכור (וכולי)".

ואגב, לא מדובר על "לשנות את עצמך" ולהיות מישהו אחר. אפשר לתקן דבר או שניים, ועדיין להישאר אותו אדם. לא מוכרחים להתאהב בכל קושי. יש "פגמי אישיות" שהם בהחלט חלק בסיסי ממי שאנחנו ולא נשנה אותם. אבל לא כל "פגם" מוכרח לקבל כזה יחס. יש גם סתם פאקים, שמי שנדפק מהם זו לא הסביבה, אלא מי שנושא אותם. יש דבר כזה שנקרא שינוי, או התפתחות, או גדילה. אין בזה שום חוסר נאמנות לעצמך - הייפך מזה.

 

[onlyforyou1]

בגדול הסיבות שלי הן נושא לדיון אחר ולא רלונטי

 

[onlyforyou1]

וזה לא הנושא. אבל זה עמוק הרב יותר מסתם שינוי

 

[מריוס זכריה]

אבל זה בדיוק הנושא. וזה הכי רלוונטי שיש.

אתה מזכיר לי בדיחת דוד לוי [מלפני שנולדת]

דוד לוי נוהג לירושלים.
אשתו מתקשרת אליו לנייד ואומרת לו: "דוד, תיזהר. אמרו בחדשות שיש איזה פסיכי שנוסע בכביש לירושלים נגד הכיוון".
אז הוא עונה לה: "מה אחד?!? יש מלא כאלה."

אז מה, תגיד לי: זה שהוא נוסע נגד הכיוון זה לא רלוונטי?

 

[onlyforyou1]

אתה מצחיק. זה לא הנושא כי היא הנושא.

 

[מריוס זכריה]

כל מי שבא אלי

(כל מיני אנשים באין אלי לטיפול זוגי)
אם הוא גבר, הוא אומר לי: זה לא הנושא, היא הנושא. היא ככה וככה.
ואם זו אישה היא אומרת לי: זה לא הנושא, הוא הנושא. הוא ככה וככה.
עד שהם לא מבינים שהנושא של כל אחד מהם זה הם עצמם, הם לא יגיעו לשום מקום.