איך את מאוננת?

איך את מאוננת?

שאלת אותי ואני עניתי את התשובה המתחכמת שלי, מביאה על עצמי בעונג את ה״אל תעני לי על שאלה בשאלה״ המתבקש
אבל האמת שלא ידעתי מה לענות לך.
כשאני מאוננת אני מפנטזת,
ועל מי אפנטז אם לא עלייך?
אבל
כשאני איתך, הצורך לגמור הוא כל כך שולי, מתפוגג.. אז על מה אני מאוננת? ״איפה״ אני גומרת?


התמונות מתרוצצות במוחי, מתגבשות לכדי תסריט הזוי-
אני תחת השולחן הגדול שלך, באמצע היום.
אתה בדיוק נכנס מפגישה, סוגר אחרייך את הדלת ומתיישב במקומך
אני רואה את היד הנשלחת אל בין רגלייך מלטפת זין שהולך ותופח
אני נדרכת, מתקרבת
אין לי מושג מה קורה מעל השולחן, אבל מתחתיו נפרמים חגורה, כפתור, רוכסן- מכנסיים מוסטים ותחתונים, וכבר ראשי ופני והבל פי סמוכים אל הזין, ואני ממתינה לכף ידך שתהדוף את ראשי כרמז גס לרצונך.
פי מתמלא בזין הזקור, שפתי מקיפות אותו, עולות ויורדות
אתה מהדק את פני על הזין, כאומר ״עכשיו אני רוצה״
מוצצת במקצועיות
ראשי מתפתל ומקיף את הזין, הלשון מלקקת, הזין נשאב אל תוך פי ברכות.
עוד כמה יניקות, כמה ליקוקים, כמה הדיפות של ראשי בין רגלייך
ואתה גומר.
הזין נרפה לאיטו בתוך פי, וכשאני חשה את גופך נרגע אני מלקקת אותו עוד פעם אחת, מכסה בתחתונים, רוכסת את המכנסיים שבה למקומי.
אני שומעת פגישה מתחילה, שומעת אותך מדבר, מקשיבה לצליל קולך המוכר,
כשלפתע רואה את כף הרגל שלך מחפשת תחת השולחן. אני מתקרבת, תוהה, וכבר הנעל שלך מגששת בין רגליי. אני רטובה ומגורה, כל גופי דרוך אלייך, אל זקפתך המחייבת פורקן
והנעל ממשיכה, נעה מעלה ומטה, מתחככת בי. אני מבינה מה אתה עושה.
אתה מסמן בטפיחה עדינה על פנים הירך שלך, ואני מניחה עליך את הראש, כל גופי שעון על הרגל שלך.
אתה מעלה ומוריד את הרגל שלך, מקפיץ אותה באופן לא מורגש, ואני עוטפת את הרגל שלך, מאוננת כמו כלב על רגלו של בעליו.
'כן, ככה טוב', אומרות לי בדממה אצבעותיך המתחפרות לאט בשיערי.
החגורה נפרמת שוב
הזין נשלף
כף ידך היודעת כל מביאה את פני אל הזין ודוחקת אל פי רק את ראשו- ואני מלקקת, מוצצת בשפתיים
גומרת על הנעל שלך בכמה אנחות שקטות.
המכנסיים שוב נרכסים. כף ידך חופנת את פני, אוסף אותי אל חיקך לכמה שניות של עונג.
שומעת את הדלת נפתחת
אתה קם.
אני נותרת שם למרגלות הכסא הריק

ממתינה לשובך.
 
אסור

יפה לך התיאור: מסוג הדברים שאסור לטאטא מתחת לשטיח או לשולחן
 

tapuzon31

New member
איזה יופי של כתיבה!!!!

מזל שיש פה שולחן שמסתיר את הזיקפה
 
למעלה