איך אתן עושות את זה?!

[אמהוּת]

איך אתן עושות את זה?!

שלום לפורום המקסים. אני קוראת אתכן (אני יודעת שיש כאן גם מיעוט קטן אבל גאה של גברים

) זה זמן מה ומרגישה מספיק בטוחה לשאול. בתי בת 3 +, ילדה מקסימה, חברותית ומאוד אנרגטית. אני נמצאת בתחילת הריון נוסף (שבוע 8) ומרגישה ממש נורא - פיזית ונפשית. קשה לי להסביר למה ואני כבר ממש לא זוכרת איך הייתי בהריון של הגדולה אבל אני מרגישה כמו סמרטוט מבואס

ולא יודעת איך לצאת מזה. אני מרגישה, שיש לי הרבה פחות סבלנות כלפיה, הקפיץ שלי הרבה יותר קצר והיא משלמת מחיר על לא עוול בכפה

לצערי, בן הזוג שלי עובד שעות ארוכות מאוד וכמעט לא רואה אותה במשך השבוע כך שבפועל, אני לבד איתה מאחרי הגן (16:00) ועד שהיא הולכת לישון. איך הסתדרתן בהריון? נשמע לכן בכלל נורמלי להיות כל כך עייפה ו MOODY בשלב כזה? אני ממש חוששת ממה שיהיה בעוד חצי שנה, כשאהיה בחודש שמיני-תשיעי! אשמח לעצות או אפילו רק תמיכה. אני ממש זקוקה לזה. כל כך חוששת לפגוע בבתי ובבטחון שלה באהבה שלי. היא באמת נפלאה ולא הייתי רוצה שהתקופה הקרובה תשנה את היחסים בינינו

שוב

מראש, אמהוּת

 

[ליאת +]

ברוכה הבאה

קודם כל מספר מילות עידוד: נכון שאצל כל אחת ההריון הוא שונה, אבל "לפי הספרים" זה לא אדבר נדיר שהשבועות הקשים הם דווקא הראשונים (למרות שעדיין לא רואים כלום מבחוץ, מבחינת הגוף השבועות הראשונים הם מאוד דרמטיים). אני גם כן הייתי סמרטוט באותם השבועות וכבר היו לי תחזיות שחורות לגבי ההמשך (שעד חודש תשיעי הילד לא יזכור שפעם הייתי נחמדה ואנרגטית...) ואז בשבוע 11- הכל עבר והתחלתי להרגיש (טפו-טפו-טפו) ממש טוב! וזה בדיוק השלב שבו לפי הספר בד"כ מתחילים להרגיש טוב יותר (=שליש שני). אז לא בהכרח איך שאת מרגישה עכשיו ימשך לאורך כל הדרך. כמובן שכדאי שתקפידי על וויטמינים, תזונה נכונה, מנוחה כשאפשר וכו' וגם אם את יכולה להקל על עצמך בכל דרך אפשרית- גם אם זו עזרה של ביביסיטר, קרובי משפחה, להשאיר שעה נוספת בגן וכן הלאה. תנסי לאתר מתי הרגעים הכי קשים ולחשוב איך את יכולה לקבל עזרה בזמן הזה. גם עם בתך את יכולה "להוריד טורים" ולהמנע מלכתחילה מפעילויות שקשות לך יותר. תנסי לחשוב על האחה"צים בשבועות האחרונים ולראות מתי היה לך יותר קל: האם זה היה כשבאה אליה חברה והן שיחקו יחד? אולי ההפך- כשהייתן לבד בבית? למטה בגינה? בפעילות מאורגנת כמו שעת סיפור? סביר להניח, שבהתאם לאופי של הילדה ושלך- יש מקומות שבהם קל יותר. אז תפני אל המקומות האלה. בהצלחה- והריון קל.

 

[לאה_מ]

ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo142.gif

אני מצטרפת למילותיה החמות והחכמות של ליאת. בלי קשר להריון, אני מצאתי שקל לי יותר בסיטואציות בהן אני נמצאת עם הילדים מחוץ לבית, כאשר יש עוד חברות שלי באיזור. לכן בתקופות קשות מבחינתי, אני מנסה לארגן לוח זמנים כזה, שיאפשר לי שהות ארוכה כמה שיותר מחוץ לבית, כולל לגמור מחוץ לבית כמה שיותר מה"מטלות" - אני מנסה להתארגן כך שלא נצטרך בכלל לעלות הביתה אחרי הגן (כלומר, להכין מראש תיק עם בגדים נוספים, ציוד לים או לבריכה, משחקים או כל דבר אחר שיהיה נחוץ לפעילות אחרה"צ המתוכננת, ולשים את התיק הזה באוטו בבוקר כשאני נוסעת לעבודה), מנסה להתארגן עם ארוחת ערב בחוץ (למשל, אפשר לעבור בסופר שניה לפני הגן ולקנות לחמניות, ממרח כלשהו ועגבניות שרי, והנה לך ארוחת ערב), לתאם מראש עם חברות שלהן ילדים בגילאים דומים את הפגישה, ואם זה אפשרי - אפילו לסיים עם מקלחות ולקחת פיג'מות (אבל זה באמת במקרים קיצוניים

, וגם תלוי לאן הולכים). אפשר וכדאי גם בתקופות קשות מבחינתך, להגמיש קצת את הכללים (למשל, לא חייבים להתקלח כל יום, בעיקר אם לא עושים פעילות מלכלכת או מזיעה, אפשר לאכול ארוחות קצת פחות מסודרות, אפשר להעזר יותר באוכל קנוי וכו'), ולאפשר לעצמך יותר גמישות שתקל עליך במשימות השוטפות. בנוסף, אם את יודעת שיש שעה שקשה לך במיוחד (למשל, סביב שעת המקלחת וההשכבה) בהחלט אפשר לעשות "תורנות סבתות/דודות/חברות" בשעה הזו, ושכל יום יהיה איתך מישהו (טובים השניים מן האחד

). ומצטרפת לעידוד - העובדה שאת מאד עייפה עכשיו אין פירושה שתהיי כך כל ההריון. מאחלת לך המשך הריון קל ונעים

 

[לאה_מ]

מקפיצה לך

לעוד תגובות

 

[אמהוּת]

../images/Emo51.gif לאה וליאת! עוד מישהי אולי?

באמת אני כל כך יוצאת דופן בתחושות שלי?

אתן זקוקות לפרטים נוספים?!

 

[ליאת +]

אולי זו שתיקה של הסכמה?

 

[לאה_מ]

בטוח לא יוצאת דופן - תקופות של חוסר

סובלנות יכולות לאפיין כל אחת ואחד מאיתנו, גם ללא קשר להריון (לך, כהריונית, יש אפילו תירוץ טוב במיוחד

). אני חושבת שהצעד הראשון והחשוב הוא מבחינתך להכיר בחוסר הסובלנות שלך ולחפש דרכים לנטרל את המצבים הבעייתיים - עצם החשיבה הזו מבחינתך היא צעד חשוב לקראת פתרון (ולדעתי, אגב, היא מבטיחה שהקשר הטוב בינך לבין בתך ישאר גם כשהתקופה הזו תחלוף). ואולי זה באמת הזמן "להתאמן" בקבלת עזרה מהזולת (משפחה, חברים) - לפני שאת מוצאת את עצמך, לקראת סופו המוצלח של ההריון הזה

בסיטואציה מתחדשת של עייפות וקוצר רוח.

 

[נורית מ.]

אני דווקא זוכרת עייפות גדולה

בשליש הראשון של ההריון של הבן שלי. אבל מעבר לעייפות ה"נורמלית" שווה לדעתי לבדוק גם B12. מחסור שלו מתבטא בעייפות בלתי רגילה.

 

[נסע ויוּד]

איך עושים את זה? סופרים ימים.

וזה לא הולך להשתפר. אחרי הלידה זה עוד יותר מסובך. אבל

בטרימסטר השני הכל יותר קל.

זה שווה כל רגע

. מה אני עשיתי?

הבנתי שאם אנחנו חוזרים הביתה, בסוף היום מזמינים לי משטרה. אז לא חוזרים הביתה. משחקיה, גן שעשועים, חברים/חברות, ים, בריכה. הכל עם עוד אמהות עם עוד ילדים. מעביר את הזמן הרבה יותר בקלות.

אומרים לאיש שהוא צריך לתת את שלו. אז שימצא יום מדי פעם לחזור יותר מוקדם הביתה. לא ב-4 אבל בהחלט ב-5 וחצי-6.

מה עם אמא שלך? אולי היא תוכל להחליף אותך מדי פעם ואז תשני קצת אחה"צ ?

חצי יום חופש מהעבודה (אני מניחה שאת עובדת עד 16:00) יכול לעשות את שלו. חוזרים הביתה, נכנסים למיטה והופ מצב הרוח והכוחות משופר. בהצלחה בהריון ובלידה!

 

[שִירָה]

גם אני מבלה על בנימין בחוץ כשקשה לי

אבל אני מרגישה שכשאנחנו מבלים בחוץ, אני פחות מבלה איתו. אני עובדת עד 16:00 ובסך הכל אני מבלה איתו ארבע שעות ביום לערך. נראה לי לא נכון לקחת אותו החוצה פעם ביומיים, כשזמן הבילוי המשותף שלנו כל כך מועט. מה אתן חושבות?

 

[לאה_מ]

תלוי מה האלטרנטיבה.

אמהות תארה מצב שבו היא מבואסת ועצבנית, ובסיטואציה כזו, המצאות שלה בבית עם בתה עלולה להכביד על שתיהן. לעומת זאת, אם כיף לך ולבנימין להיות בבית (או מחוץ לבית, אבל בסיטואציה של אחד-על-אחד) אז בהחלט אין מניעה להרבות בזה. אצלנו המינון משתנה לפי מצב הרוח של כל אחד מאיתנו - יש שבועות שאנחנו מבלים עם חברים כל יום, ויש שבועות שכמעט ולא יוצאים מהבית אחר הצהרים.

 

[זואירדן]

מזל טוב על הריונך ../images/Emo39.gif

ואני מסכימה אם כל מה שנאמר - יותר מדי חלל סגור עם רק שתיכן בפנים יכול להיות קטלני. אני גם מנסה לתכנן את הערבים שלנו (וגם הבקרים למעשה, כי הילד שליעוד לא בגן), ואם אין לי משהו בתכנון אני נכנסת ללחוץ ומאלטרת בקדחתנות - ההורים, החברים, וכל מני מגרשי משחקים כייפים בחוץ (לא ניסיתי בריכה עדיין

) קיימים בשביל סיבה, וחובה לנצלם

עוד לא הייתי בסיפור שלך (זהו הילד הראשון שלי, אגב מאוד מאוד פעיל ואנרגטי), אך אני די בטוחה שאם תצאי הרבה את עצמך תרגישי מעט יותר טוב. בהצלחה!

 

[NotForSale]

הנה גם אחד מהמיעוטים עונה

אני אב לשתי בנות, אמנם אני שותף פיזי בהריון אבל בכל השאר אני מחלק חצי חצי, לוקח לפחות פעמיים בשבוע את הגדולה מהגן (רתם שנתיים וחצי ונטע חצי שנה) דבר אחד ברור לי: מיד אחרי הלידה נכנסים לתקופה קשה אך....קצרה, היום לטפל בשתיהן יותר קל לי מאר היה לטפל באחת, גם מבחינה פיזית וכמובן מבחינה נפשית. העייפות תעבור האהבה שלה לא תפגע, והיחסים לא יפגעו, תנשמי אויר ותעברי את התקופה. נצלי את הזמן שיש לך עד הלידה הזמני בשישי בייבי-סיטר וצאו לסרט/הצגה/ או סתם בית קפה. זה עוזר. שיהיה במזל-טוב.

 

[אפרתש]

הייתי שם

כמו שאמרו לך - השליש הראשון הוא הקשה ביותר מבחינת תחושת החולשה. הגדולה שלי היתה בת שנתיים וחצי כשאחותה נולדה. אנחנו בילינו הרבה יותר בשכיבה. שכבנו יחד על הספה, אני עם עיתון או ספר (או עיניים עצומות) והיא עלי או לידי צמוד אלי. לפעמים היא סתם שכבה עלי, לפעמים צפתה בטלויזיה. נכון שזה לא הבילוי המועדף עלי בימים כתיקונם, אבל נראה לי עדיף שנתבטל ביחד מאשר להגיע למצבי עצבנות וחוסר כוחות. אפשרות נוספת - להיפגש עם חברים או בני משפחה שמוכנים לעזור לך פיסית. תלכו יחד לגן המשחקים, והם יידעו שזה "תפקידם" לרוץ אחרי הילדה או לעזור לה עם המתקנים. את תשבי לך על הספסל ותנוחי. ועוד אחת - עכשו חופש גדול. אפשר בקלות למצוא תלמידת תיכון נחמדה שתבוא לשחק עם הילדה. תהיינה כולכן יחד, אבל הנערה תעזור לך בדברים הפיסיים (במשחקים היותר פיסיים, לקום למטבח להביא לילדה מיץ, אולי אפילו להכין ארוחת ערב קלה).

 

[אמהוּת]

../images/Emo51.gif לכולכם. אנסה ליישם את הדברים