איך אתן עומדות בזה?
רק הכרתי מישהו וכבר הוא סוגר 21.. בשבוע הראשון היה בסדר, בתחילת השבוע השני התחיל להיות קצת קשה.. רציתי לראות אותו כבר ולראות אם ולאן זה מתקדם, כבר אז שאלתי את עצמי איך עושים את זה, אני אפילו לא מאוהבת בו עדיין וכבר מתחרפנת מהגעגוע. אבל עכשיו יש קצת בעיות.. הוא היה באיזו פעילות ולא התקשר ואני נלחצתי.. הוא הרגיע אותי אבל עכשיו שוב לא שמעתי ממנו יום וחצי, ואני יודעת שזה נשמע מעט ומצחיק שאני אוכלת סרטים על יום וחצי, אבל אחרי שהוא ראה שאני לחוצה הייתי מצפה שיעשה את המאמץ ויראה אכפתיות. בעיקר שלפני שהוא חזר לצבא הוא אמר שיהיה לו זמן לדבר ושעם המשפחה יוצא לו לדבר כמעט כל יום (לא שאני מצפה שיתקשר אליי כמו שלאמא שלו אבל עדיין, ובשבוע הראשון הוא התקשר יום כן יום לא). אני לא יודעת אם זה בגלל שאין לו זמן, או בגלל שהוא יתקשר יותר מאוחר, או שזה פשוט לא זה. הוא חוזר סופ"ש הבא, אבל אני מרגישה שהסגירה הארוכה הזאת פשוט הורסת אותי ואת הקשר, אם אפשר כבר לקרוא לזה ככה. עידוד מישהי? אוףף נמאס לי לחכות למישהו שאני אוכלת עליו סרטים ואם בכלל הוא פתאום לא רוצה.
רק הכרתי מישהו וכבר הוא סוגר 21.. בשבוע הראשון היה בסדר, בתחילת השבוע השני התחיל להיות קצת קשה.. רציתי לראות אותו כבר ולראות אם ולאן זה מתקדם, כבר אז שאלתי את עצמי איך עושים את זה, אני אפילו לא מאוהבת בו עדיין וכבר מתחרפנת מהגעגוע. אבל עכשיו יש קצת בעיות.. הוא היה באיזו פעילות ולא התקשר ואני נלחצתי.. הוא הרגיע אותי אבל עכשיו שוב לא שמעתי ממנו יום וחצי, ואני יודעת שזה נשמע מעט ומצחיק שאני אוכלת סרטים על יום וחצי, אבל אחרי שהוא ראה שאני לחוצה הייתי מצפה שיעשה את המאמץ ויראה אכפתיות. בעיקר שלפני שהוא חזר לצבא הוא אמר שיהיה לו זמן לדבר ושעם המשפחה יוצא לו לדבר כמעט כל יום (לא שאני מצפה שיתקשר אליי כמו שלאמא שלו אבל עדיין, ובשבוע הראשון הוא התקשר יום כן יום לא). אני לא יודעת אם זה בגלל שאין לו זמן, או בגלל שהוא יתקשר יותר מאוחר, או שזה פשוט לא זה. הוא חוזר סופ"ש הבא, אבל אני מרגישה שהסגירה הארוכה הזאת פשוט הורסת אותי ואת הקשר, אם אפשר כבר לקרוא לזה ככה. עידוד מישהי? אוףף נמאס לי לחכות למישהו שאני אוכלת עליו סרטים ואם בכלל הוא פתאום לא רוצה.
