בבקשה.
זה מאוד לא קל, בפרט באוטובוסים. אנשים מרגישים חופשיים מאוד להתוות בידיהם את קווי המתאר של גופי כדי לסמן איש לרעהו למה אי אפשר לשבת לידי, למשל. ויש כאלה שמגדילים ומדברים על כך בקול מעל לראשי. קשה לי מאוד להתמודד עם זה, אני מרגישה כאילו אין לי זכות קיום במרחב האנושי בכלל, כי אני תופסת יותר מדיי מקום. קשה מאוד לא לקחת את זה אישית, אבל אני יודעת שגם אילו מישהי אחרת בממדים שלי הייתה יושבת במקומי הם היו עושים את אותו הדבר. מרגיע? קצת, לפעמים.
עכשיו אני עובדת על לא לקחת אישית את העובדה שאנשים לא מאשרים אותי בפייסבוק או שמאנפרנדים אותי. או מתעלמים ממני, במסגרת הענשה כלפיי (כי יודעים שחשוב לי שיגיבו). לפעמים אני מבררת, ולפעמים למרות הבירור מתעלמים ולא עונים. ואני מנסה להגיד לעצמי שזה בסדר, שמשהו אצלם לא מתחבר למשהו אצלי (או לכולי) ועדיין יש לי זכות קיום. ובכלל, מי הם, אותם אנשים, שיקבעו לי את הדעה שלי על עצמי או את הערך העצמי שלי? משהו לא מסתדר להם אתי? בעיה שלהם, ולא שלי. מרגיע? קצת, לפעמים.
