איך אתם היתם מתנהגים ?
שלום לכולם: לבן שלי בן 4 ו8 חודשים הוצמדה חונכת לפני כחודש וחצי מטעם הרווחה. בחורה חמה ונחמדה שגם לומדת חינוך מיוחד וגם עובדת כמורה מחליפה בבית ספר נערים אוטיסטים. ככה שאת הקושי היא כבר מכירה וזה לא חדש לה. היא באמת חמודה ואכפתית ונראה שהיא מגוייסת לתרום להתקדמות של הבן שלי בזמן שהם חולקים ביחד. הבן שלי בהתחלה היה מאוד נלהב ללכת איתה ונראה שהלך בשמחה. בשבוע שעבר הוא טען שלא רוצה ללכת עם החונכת, לא הסביר למה ,רק שהוא רוצה להישאר בבית. אני חשבתי שהוא פשוט קצת עייף, אני קצת לחצתי והוא הלך. השבוע שוב חזר הסרוב שלו. אני לקחתי אותו לחדר שלו לשיחה. טוב, עד כמה שאפשר לנהל איתו שיחה עניינית כי יש לו עיכוב שפתיי וגם מחשבה מאוד אזוציאטיבית. הוא סיפר שלפעמים החונכת כועסת לעיו כי הוא מציק לילד שלה והיא מחטיפה לבן שלי מכות בטוסיק. אני היתי בהלם
. שאלתי אותו כמה פעמים והוא חזר על הגרסא שלו. בינתיים החונכת התקשרה שהיא כבר למעטה. אני אמרתי לבן שלי שאני אבקש מה חונכת שתיקח אותו לגן שעשועים היום ולא לביתה וככה הוא הסכים ללכת. כאשר ירדנו היא שאלה מה קרה ולמה יתעכבנו כול כך ואני בשושו סיפרתי לה מה שהוא אמר. היא החליפה צבעים. נראתה ממש במבוכה. היא טענה שזה משהוא אי אפשר לעבור על סדר היום ומיד הסתובבה ושאלה את הבן שלי למה הוא סיפר את מה שסיפר והאים הוא בטוח שזה מה שקרה. הילד עמד בשלו, ואפילו הוסיף עוד פרטים. היא אמרה לו שהיא לא יודעת למה הוא משקר בצורה כזאות אבל אסור לעשות זאות שכן שקר מה סוג הזה יכול לעשות הרבה נזק ולפגוע בלב של האנשים. "אני מקווה שאת לא חוששת" היא המרה לי וגם הסבירה שהיא אפילו לא צועקת עליו שהיא מבינה שאין לה זכות לעשות זאות ושהיא גם מאוד מחבבת אותו וכול הזמן היתה בטוחה שכיף לו אצלה. מה שכן הסבירה לפעמים יש צורך בקביע גבולות כי אחרת הוא לא רוצה לשתף פעולה במה שהיא תכננה לעבוד עליו אבל היא תמיד מגיעה איתו לאיזה פשרה של השניים ולא בדרך אלימה כולשהיא. כאשר היא החזירה לי את הילד עוד ישבנו ודיברנו והיא סיפרה שהיא מאוד מודה לי על זה שאני פתחתי את הנושא איתה, שהיא לא מבינה מה קורה ולמה הוא המציא את זה והוא מספר עם כזה נחישות שאם היא היתה אמא של הילד פשוט היתה מאמינה לו. אבל הדברים פשוט לא היו. היא סיפרה שהיא קצת עצובה בגלל מה שהיה, שהיא בחורה שלוקחת דברים ללב ושהיא מקווה שתוכל להמשיך עם הבן שלי, כי היא מחבבת אותו. היום היא לקחה אותו להצגה, הילד הלך בשמחה, ואני ראיתי שעדיין מוטרדת מי מה שמקרה כי כאשר הוא בה לעלות לרכב שלה היא שאלה אותו האים הוא שמח לפגוש אותה. פשוט רואים שהיא נפגעה מה ציטואציה. האמת שאני נוטה להמין לה. הבן שלי הוא לוא ילד שקרן. אני אף פעם לא ראיתי שהוא משקר, אבל כן יכול לפרש סיטואציות באופן מוטע וזה בנוסף לקושי השפתי שלו יכול להיות באמת פער עצום בין מה שאני הבנתי לבין מה שקרה באמת. השאלה שלי אלכים היא איך אתם היתם מגיבים. האים זה היה נכון לספר לחונכת ? האים זה בסדר שהיא פתחה את הנושא עם הילד, האים זה לא בגידה מהצד שלי כי אני לא אמרתי לילד קודם שאני אגיד לה ? מה לעשות אם שוב יהי סירוב מצידו ללכת אליה ואם הוא יחזור על אותו סיפר? ובכלל מה אתם היתם עושים. תודה רבה
שלום לכולם: לבן שלי בן 4 ו8 חודשים הוצמדה חונכת לפני כחודש וחצי מטעם הרווחה. בחורה חמה ונחמדה שגם לומדת חינוך מיוחד וגם עובדת כמורה מחליפה בבית ספר נערים אוטיסטים. ככה שאת הקושי היא כבר מכירה וזה לא חדש לה. היא באמת חמודה ואכפתית ונראה שהיא מגוייסת לתרום להתקדמות של הבן שלי בזמן שהם חולקים ביחד. הבן שלי בהתחלה היה מאוד נלהב ללכת איתה ונראה שהלך בשמחה. בשבוע שעבר הוא טען שלא רוצה ללכת עם החונכת, לא הסביר למה ,רק שהוא רוצה להישאר בבית. אני חשבתי שהוא פשוט קצת עייף, אני קצת לחצתי והוא הלך. השבוע שוב חזר הסרוב שלו. אני לקחתי אותו לחדר שלו לשיחה. טוב, עד כמה שאפשר לנהל איתו שיחה עניינית כי יש לו עיכוב שפתיי וגם מחשבה מאוד אזוציאטיבית. הוא סיפר שלפעמים החונכת כועסת לעיו כי הוא מציק לילד שלה והיא מחטיפה לבן שלי מכות בטוסיק. אני היתי בהלם
