איך אומרים מלאי

[גנגי]

אכן, יקירי.

משתתפת בצערך.

 

[hapax legomenon]

בטח אינגלוז

מתרגומים של כל מיני ספרים איזוטריים:

And I find the woman more bitter than death (Ecclesiastes 7:27) ... he found them ten times better than all the magicians and astrologers (Daniel 1:20)​

 

[trilliane]

../images/Emo6.gif

עברו 2–3 שניות עד שנפל לי האסימון...

כיוון שכבר הלכתי לקרוא את המקור, אני אשתף אתכם בציטוטים (לטובת סקרנים נוספים שאולי לא יצטרכו לטרוח): קהלת ז כו: "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת, אֶת-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ--אֲסוּרִים יָדֶיהָ; טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא, יִלָּכֶד בָּהּ." דניאל א כ: "וְכֹל, דְּבַר חָכְמַת בִּינָה, אֲשֶׁר-בִּקֵּשׁ מֵהֶם, הַמֶּלֶךְ--וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת, עַל כָּל-הַחַרְטֻמִּים הָאַשָּׁפִים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מַלְכוּתוֹ."

 

[מוגג]

../images/Emo127.gif נאה.

על כן שאלתי.

 

[or99]

השווא בעברית הטברנית:

כתוב בתורה (תורת ההגה והצורות... עמ' 64): "...גם בשווא הנע (לעומת השווא הנח, האפס) יש לראות פונימה נפרדת; השווה לא רק מקרים כמו חָכְמָה (קמץ קטן; זכור כי לפי השיטה הטברנית אין הבדל בין קמץ קטן לגדול) לעומת חָכְמָה (בקמץ גדול, בהוראת "הייתה חכמה"), אלא גם ייראו (מלשון ירא) לעומת יראו (מלשון ראה; זכור כי בניקוד הטברני אין הבדל בין חיריק מלא לחיריק חסר), יישנו לעומת ישנו, ייקרו לעומת יקרו... יוצא איפה כי הניקוד הטברני אינו פונימאטי. רוב התנועות המצוינות על ידו אמנם פונימות הן, אך יש שאינן אלא אלופונים (החטפים), וסימן אחד, השווא הוא דו משמעי מבחינה פונימאטית: הוא מציין הן את הפונימה הקצרה ביותר (שווא נע), והן אפס (שווא נח)". ובעמ' 74: "ראינו לעיל כי הניקוד הטברני אינו מסתפק בציון הפונימות בלבד, אלא מסמן גם הגאים שאינם פונימות, למשל בגדכפ"ת רפות, וכן את החטפים. אעפ"י כן, אין הניקוד הטברני מבחין בין חוסר תנועה (השווא הנח), לבין תנועה ניטרלית קצרה ביותר (השווא הנע), למרות שיש ניגוד פונימטי ביניהם. לדעת נקדני טבריה, מסמן השווא בעיקרו חוסר תנועה, הוא דבק עיצורים, ואף כשבוצע דבק עיצורים זה על ידי תנועה כלשהי, היא הורגשה כביצוע של חוסר תנועה, וזאת למרות ניגודים פונימטיים בין השווא הנח לנע. למצב זה תרמה במיוחד העובדה, כי יש שתנועה (כלומר שווא נע) באה במקום חוסר תנועה (כלומר שווא נח) היסטורי ולהיפך...". אני לא יודע למה הוא בדיוק מתכוון במשפט "ואף כשבוצע דבק עיצורים זה על ידי תנועה כלשהי, היא הורגשה כביצוע של חוסר תנועה", אולי הכוונה כפי שאמרת, ואולי בכל זאת כוונתו שהיה הבדל כלשהו. בכל מקרה, מכל זה ברור שלפחות בהגייה הטרום טברנית היה הבדל בביטוי בין שווא נע לשווא נח, שהרי יש ניגוד פונימאטי ביניהם, וגם מקורם שונה (שווא נע מקורו בתנועה). ולכן אי אפשר לומר שזו המצאה מאוחרת (זאת בנוסף להבדל שיש ביניהם בשיטות הניקוד האחרות). בספרו של דוד ילין "דקדוק הלשון העברית" מובאים הכללים של בן-אשר בספרו "דקדוקי הטעמים" לעניית אופן הגיית השווא הנע ("שווא אשר יצא בלשון" - ציטוט מבן-אשר!). לצערי אין לי הספר במקור. לפי הכללים שמובאים שם, לא הייתה הגיית השווא הנע זהה לזו שלנו, אבל ברור שהמושג "שווא אשר יצא בלשון" היה מוכר לו, והוא אף מסר כללים להגייתו. ומי כמו בן-אשר לייצג את המסורת הטברנית! שווא בראש מילה, לפי בן-אשר המובא ע"י דוד ילין, כשאין בו געיה הוא נהגה כסגול ("פתחה קטנה"), וכשיש בו געיה נהגה כפתח ("פתחה קטנה").

 

[LinkTra]

לא הבנתי משהו...

אמרת - כי "שוא בראש מילה הוא תמיד שוא נע" אז? שוא נע תמיד נאמר כ - e? אני לא חושבת, ולא רק בדוגמא שנתת של "דרכים" אלא בתוך מילה זה בטח לא קורה, לא?

 

[or99]

כן. אלא שהיום בד"כ לא מקפידים על כך.