אייריס וג´ון - אינטלקטואלי ומדכא.
הסרט ללא ספק מגרה את המחשבה ואפשר להתייחס אליו כ"כבד", או "קשה" או פשוט אינטלקטואלי. הסרט גם מדכא בצורה הדרגתית, הסרט נותן לדכאון לחלחל לתוך הצופה לאט לאט. בעניין זה הסרט מזכיר את סרט האנימציה המדכא והמעולה "כשהרוח נושבת" (when the wind blows). הסרט מתאר את חייהם של אייריס מרדוק וג´ון ביילי, חברה לחיים. הסרט מספר את סיפורם בשני מישורים: בצעירותם ובזקנתם (דרך אגב, שמו המקורי של הסרט הינו רק "אייריס" ואילו בתרגום העברי הוסף "וג´ון". היה זה מהלך נבון שכן בכך ניתן לדמות של ג´ון את הכבוד הראוי לה כדמות משמעותית בסרט, ללא ספק משמעותית כשל אייריס). אייריס מרדוק הייתה דמות אמיתית. פילוסופית וסופרת מצליחה שהפרסמה בזכות הרומנים שלה. בחלק העוסק בזקנתם, הסרט מתאר את השתלטות מחלת האלצהיימר על אייריס. לטעמי, הסרט לא מאוזן מספיק. ככל שהוא מתקדם יש לנו פחות מזמן צעירותם ויותר מזמן זקנותם. כדי להבין באמת עד כמה נוראית העובדה שאייריס מרדוק הופכת לאשה המנותקת מסביבתה ולא מסוגלת לכתוב אנו צריכים להכיר אותה בצעירותה ולראות איזו דמות שופעת חיים היא הייתה וכמה הייתה לה תשוקה לכתוב. אך הסרט לא מספק לנו מספיק מצעירותה. הבימוי ראוי לשבח, המשחק מעולה אף הוא (לדעתי, שני הג´ונים - יו בונויל ששיחק את ג´ון הצעיר וג´ים ברודבנט ששיחק את המבוגר היה טובים יותר משתי האייריסיות - קייט וינסלט (בעירום מפתיע) ודיים ג´ודי דנץ´) ונראה שהתסריט היה החסרון הגדול של הסרט. עכשיו, אם קראתם את כל זה ואתם שואלים את עצמכם - אז לראות או לא לראות? תשובתי - אם בא לכם סרט מעניין וקצת כבד, לא נראה לכם סרט טוב יותר לראות בקולנוע. יובל
הסרט ללא ספק מגרה את המחשבה ואפשר להתייחס אליו כ"כבד", או "קשה" או פשוט אינטלקטואלי. הסרט גם מדכא בצורה הדרגתית, הסרט נותן לדכאון לחלחל לתוך הצופה לאט לאט. בעניין זה הסרט מזכיר את סרט האנימציה המדכא והמעולה "כשהרוח נושבת" (when the wind blows). הסרט מתאר את חייהם של אייריס מרדוק וג´ון ביילי, חברה לחיים. הסרט מספר את סיפורם בשני מישורים: בצעירותם ובזקנתם (דרך אגב, שמו המקורי של הסרט הינו רק "אייריס" ואילו בתרגום העברי הוסף "וג´ון". היה זה מהלך נבון שכן בכך ניתן לדמות של ג´ון את הכבוד הראוי לה כדמות משמעותית בסרט, ללא ספק משמעותית כשל אייריס). אייריס מרדוק הייתה דמות אמיתית. פילוסופית וסופרת מצליחה שהפרסמה בזכות הרומנים שלה. בחלק העוסק בזקנתם, הסרט מתאר את השתלטות מחלת האלצהיימר על אייריס. לטעמי, הסרט לא מאוזן מספיק. ככל שהוא מתקדם יש לנו פחות מזמן צעירותם ויותר מזמן זקנותם. כדי להבין באמת עד כמה נוראית העובדה שאייריס מרדוק הופכת לאשה המנותקת מסביבתה ולא מסוגלת לכתוב אנו צריכים להכיר אותה בצעירותה ולראות איזו דמות שופעת חיים היא הייתה וכמה הייתה לה תשוקה לכתוב. אך הסרט לא מספק לנו מספיק מצעירותה. הבימוי ראוי לשבח, המשחק מעולה אף הוא (לדעתי, שני הג´ונים - יו בונויל ששיחק את ג´ון הצעיר וג´ים ברודבנט ששיחק את המבוגר היה טובים יותר משתי האייריסיות - קייט וינסלט (בעירום מפתיע) ודיים ג´ודי דנץ´) ונראה שהתסריט היה החסרון הגדול של הסרט. עכשיו, אם קראתם את כל זה ואתם שואלים את עצמכם - אז לראות או לא לראות? תשובתי - אם בא לכם סרט מעניין וקצת כבד, לא נראה לכם סרט טוב יותר לראות בקולנוע. יובל