אייסוקודצ'י

אייסוקודצ'י

מה יותר טוב משיעורי קראטה במסגרת העבודה? איצ' ני סאן, עבור לעמידת מוצא, אגרופים צמודים למתניים... מצד אחד תורת לחימה שזו שפה נקיה בשביל להכניס מכות, מצד שני ריכוז ושליטה פנימית, אבל למתבונן מהצד זה נראה (ונשמע) כמו סדנא לתרגול קולות מאיימים. אומרים שבמקור התפתח הקראטה על ידי נזירים בודהיסטיים שהיו צריכים להגן על עצמם בלי שימוש בכלי נשק שנאסרו עליהם, מעניין אם הקולות היו חלק מהעניין כבר בהתחלה.
 
מה יותר טוב משיעורי קראטה...?

שיעורי טאי צ'י, באותה מסגרת. והמקור לקראטה, לפי רוב העדויות שאני מכיר, באוקינאווים שחזרו מסין עם אמנות לחימה. במקור הקנג'י של קראטה היה יד סינית (טה==יד, קארא==סין). כשהקראטה היגר ליפן פונאקושי שינה את הקנג'י של קארא לאחד שמשעו "ריק". זה נשמע דומה, אך נכתב שונה. אוקינאווה במהלך חלק גדול מההיסטוריה שלה הייתה שטח כבוש, והכובש היפני בד"כ אסר על המקומיים לשאת נשק. זו אחת הסיבות לכך שהייבוא המקומי של אותו קונגפו (ליתר דיוק וושו) סיני התרכז בעיקר ביד ריקה. לבודהיזם אולי היה קשר למקור הסיני, אבל מאוחר יותר הוא התבסס בזכות המעבר ליפן ושכיחות הזן בודהיזם בקרב הסמוראים. הקולות (קיאיי) הם חלק מצ'יגונג סיני שעוסק בהוצאת צ'י באמצעות נשיפה מלווה בצליל. גם ברוס לי השתמש בטכניקה דומה בסרטים שלו, אם כי בסגנון אחר ולכן לא צעקות אלא קריאות ציפור. עד כאן ידע לא רלוונטי ולא חשוב. הדבר החשוב - תהנה, ותתמיד. לתת מכות, בייחוד בשפה נקיה, זה כמעט תמיד כיף. נ.ב. קיימות א"ל רבות שלא משתמשות כלל בקולות. ועדיין מצחיק אותי שמתעקשים לספור ביפנית. מה רע ב: 1 2 3, עבור לעמידת מוצא, אגרופים צמודים וגו'?
 
הטקס, הטקס

כשמתחילים מעמידת אייסוקודצ'י, עוברים להצ'ידצ'י שאחריה זנקסודצ'י, סופרים איצ' ני סאן ועוצרים ביאמה... יש מסגרת וניחוח. וכבר הנסיך הקטן לימד אותנו שיש ערך לטקסים, אותם דברים קטנים שאנו עושים "כי ככה צריך", אותה מסגרת פורמלית. אוי לו למי שחייו הם טקס, אבל חשוב שיהיו טקסים במסגרת החיים.
 
את אותו הטקס ניתן היה להעביר עם

ספירה עברית, אבל זה עניין של טעם בלבד. אחרי הכל, כשביפן מבצעים את הטקס, הספירה היא רק ספירה בשפה הטבעית. אין לי בעצם התנגדות, סתם מוצא זאת מעניין. כמו למשל להתעקש לספור בעברית בשיעורי קרב מגע בארה"ב...
 
בוודאי.

ליתר דיוק, כמעט כל עם שנלחם אי פעם בהיסטוריה, שכלל את הלחימה עד למדרגה שנהוג לכנותה א"ל. המונח א"ל מופיע לראשונה בכתבים של אמני סייף מאירופה (בעיקר איטליה וספרד) בערך מהמאה ה14, וללא כל קשר למזרח הרחוק. ביפן נהוג להבחין הין אמנויות ג'וטסו (טכניקה) לדו (דרך) שהחלו להופיע אחרי הרסטורציה של מייג'י וביטאו שינוי מסוים שחל בחברה (לאחר שהסמוראים לא נאלצו להלחם כל הזמן, יכלו לפנות זמן ללמוד את הלחימה כדרך חיים, או משהו). בסין כולם שמעו על קונגפו, אבל מה שפחות ידוע הוא העובדה שקונגפו מתייחס ליכולת נרכשת בכלל, ובפני עצמו לא מבטא א"ל. אלה נקראות וושו, למרות שהיום הביטוי משמש למצגות אקרובטיקה עם בעיטות, בחסות השלטון הקומוניסטי. ARMA עוסקים בחידוש א"ל של האבירים האירופאיים, למשל. פנקרטיון כנראה ממשיך ישירות את מסורות ההיאבקות עוד מהתקופה ההלנית (לזכרוני הן תזאוס והן הרקולס היו מפורסמים גם בשל כישורי ההיאבקות שלהם). גם במיתולוגיה הנורדית יש מקום של כבוד להיאבקות בידיים ריקות (תור נאבק בזקנה בלי לדעת שזהו בעצם הנחש מידגארד), גם בתנ"ך שלנו אברם נאבק במלאך (אצלנו, אבל, כתוצאה מנסיבות הסטוריות מסוימות, לא נשתמר כלל ידע צבאי ולחימתי, למרות טענות יהושע סופר), בבראזיל קיימת קפואירה שלא לגמרי ברור מוצאה (יש שתי טענות מרכזיות, אבל עדיף שמישהו מפורום קפואירה יבהיר אותן), בפיליפינים ארניס, קאלי ואסקרימה, גם הטורקים שמרו על מסורת של האבקות, ולשבט הזולו היה רזומה צבאי די מרשים בשימוש בחניתות (או אולי כידונים? מקלות מחודדים, איך שלא יהיה) בטווח קצר, שינוי שהנהיג שאקא, למיטב זכרוני. אם להתקטנן, אז בהתייחס לכך שהיחס ללחימה כאמנות מופיע באופן מפורש רק בכתבים אירופאיים מתקופת ימיה"ב המאוחרים, כל אמנויות הלחימה מקורן אינו במזר הרחוק (שם אין התייחסות ללחימה כאמנות, למרות שיש גם שם התייחסות אליה כאחד מחמשת המקצועות שעל בן תרבות לדעת (האחרים כוללים גם את משחק הגו, וקליגרפיה)). וכמובן, המדע המתוק - אגרוף.
 
באולימפיאדה ובסרטי ימי הביניים

התגוששות היאבקות איגרוף (כבר אמרו) סיף לסוגיו וכמו כן קרבות אבירים אה, ויש גם היאבקות בבוץ, מלחמת כריות והשלכת שקיות מים בהפסקת עשר.
 

fa jing

New member
היי טללי בוקר

אם אכן זה מעניין אותך. כנס לפורום אמנויות לחימה בתפוז (אני מבקר קבוע שם). מאידך השורשים ההיסטורים שנתת אינם מדוייקים וקצת רחוקים מהמציאות. כנס לפורום יש שם הרבה ידע (לצד שטויות...כמו בכל פורום טוב). חנן
 
למעלה