איין ראנד וספריה

[ווינסטון או אובראיין]

איין ראנד וספריה

שלום לכולכם. אני חדש באיזור, בפורום הזה ובעצם בפורומים בכלל, להוציא גישושי מה באיזורי האקטואליה. הסיבה לפלישתי היא פשוטה ואגואיסטית (מי שקרא את הכותרת מתבקש להוריד את המבט האירוני מפניו) למדי. לפני שנתיים בערך קראתי לראשונה את "מרד הנפילים" של איין ראנד, ולאחריו באו כל ספריה המתורגמים האחרים. הספר הזה, אם לומר ביושר, לא עזב אותי עד היום. זה לא היה הספר הטוב הראשון שקראתי ולא האחרון - תהיו בטוחים - אבל משהו בו היפנט אותי על אמת וזה לא נחלש. הייתי רוצה לדבר עם עוד אנשים שמכירים - לעומק או פחות - את ספריה ואת הפילוסופיה של ראנד, יעניין אותי לשמוע נקודות מבט אחרות בנושא.

 

[מול פלנדרס]

היה עליה כאן דיון לא מזמן

תחפשי בין ההודעות של השרשור הזה

 

[arandiera]

עיינתי בשרשור ועושה רושם שאני

ואתה היחידים להסכים. למרד הנפילים לא הגעתי, מדי פעם אני מזכירה לעצמי שחובה. את כמעין המגבר סמנתי כתחנת תרבות. תמיד חשבתי שקראתי את הספר מוקדם מדי ועלי לקרוא בו שוב ולהבין דברים מחדש. ממה שריוונדל ואחרים כתבו עושה רושם שאם אקרא שוב יתנפצו דעות שתמיד היו לי, אז אני מתלבטת. בשעתו היה זה הספר הכבד (תרתי משמע) והרציני הראשון שקראתי, לקח לי זמן רב לצלוח אותו וזה היה שווה כל רגע. את המניפסט הפוליטי הבנתי פחות, אבל סיפורם של טוהי רוארק ודומיניק (אני זוכרת נכון?) היה עלילה נפתלת ואכן מהפנטת של דינימקה נפשית ומבני אישיות ומורכבים שנפגשים, מתנגשים מתאהבים ושונאים בעוצמה שקשה היה לי לעמוד בפני. התאהבתי איתם וכעסתי איתם. מצב הרוח שלי הושפע באופן ישיר ממה שעבר על רוארק, עודני זוכרת קטעים שלמים משם. נכון זה ספר שעמוס בנאומים מפורטים ובמובן זה לא לחלוטין נאמן למציאות, בדרך כלל אנשים לא נושאים נאומים של עשרה עמודים זה בפני זה ובכל זאת, השפה היתה עשירה והרעיונות היו מסקרנים. בשרשור הקודם קרוב לודאי מצאת נקודות מבט אחרות, אני ממש איתך ואשמח לשמוע יותר על מרד הנפילים.

 

[דדאלוס]

איך קיבלת את הרושם הזה?

דווקא היה נראה לי שהייתי די ברור בעמדתי לגבי "מרד הנפילים": ספר מצויין לטעמי, קריא מאד, מובנה, ולצערי הרב גם מנבא את עתיד החברה בצורה מדוייקת למדי. חלק לא קטן ממה שראנד תיארה שם כחזון אפוקליפטי קורם עור וגידים במדינתנו הקטנה ובעולם כולו ממש בימים אלו. "כמעיין המתגבר" טוב גם הוא, אבל "מרד הנפילים" עולה עליו בהרבה מאד פרמטרים. מסקרן אותי מאד מדוע ראנד סוחטת אמוציות כ"כ שליליות מהרבה קוראים, שלפחות לגבי חלקם אני בספק רב מאד אם הם בכלל קראו אותה לפני ש"גיבשו" את דעתם. במקום מסוים אני מניח שחלק מאותם קוראים פתאום זיהו את עצמם בדמותו של אלסוורת' טוהי, ולא כ"כ אהבו את מה שנשקף אליהם... אבל הכי מדהים אותי חוסר ההבנה המוחלט, ממש מוחלט, של רעיונותיה של ראנד, והנה למשל דוגמה קטנה מתחתי: "היא פאשיסטית". נו, שויין.

 

[pomelit]

don't get me wrong

מאוד נהנתי לקרוא את הספר. הוא כתוב מצויין לדעתי, ואפילו די משכנע לפרקים. אבל המשנה הפוליטית שלה מזעזעת בעיני.

 

[pomelit]

היא פשיסטית

אבל אין ספק שהיא כותבת בסט סלרים. יאללה מכות יאללה - מי בא לכסח אותי?

 

[een ogenblik]

אפשר לומר הרבה דברים רעים על איין

ראנד. אני יודעת, את רובם אמרתי. אבל פשיסטית היא לא. פשיזם טוען לעליונות הקבוצה (מדינה בדרך כלל) על היחיד. פשיזם מבטל את רצונותיו של היחיד מפני צורך הקבוצה, כדי שהקבוצה תהיה חזקה יותר. כל שיבולת חלשה בפני עצמה, ונוטה להשבר, אך אלומת שיבולים חזקות יחד, ואינן נשברות. זהו פשיזם, ומשם לקוחה המילה עצמה בלטינית (או שמה באיטלקית? איני זוכרת כרגע). בשום מקום בספריה איין ראנד אינה מטיפה למשהו העומד מעל האדם הפרטי, ומעל רצונו החופשי. היא קפיטליסטית. היא אינדיוידואליסטית. היא שונאת קומוניזם וגם סוציאליזם. ואף אחד מתארים אילו אינו מביא לידי כך שתהיה פשיסטית.

 

[arandiera]

אוגנבליק../images/Emo45.gif ודדאלוס אני שמחה לשמוע

אני מנסה להבין איך אפשר להאשים אותה בפאשיזם כאשר אל הכריכה האחורית של כמעיין (ריווי אני מצטטת רק חלק נדמה לי שזו לא פגיעה אבל אם כן תמחקי...) "...פורשים בפנינו את השקפעת עולהמ הגנות הקומוניזם ומעלים על נס את האינדווידואליזם של האדם בחברה המודרנית." ואני חשבתי לעצמי שכשרוארק מסרב ללכת עם הזרם הוא מסרב להיות חלק מאלומת שיבולים. יכל להיות שאני לא יודעת מה זה פאשיזם?

 

[דדאלוס]

מתוך בורות אפשר להאשים כל אחד

בכל דבר... ורק עוד טענה אחת שלך שחייבת התייחסות: "...זה ספר שעמוס בנאומים מפורטים ובמובן זה לא לחלוטין נאמן למציאות, בדרך כלל אנשים לא נושאים נאומים של עשרה עמודים זה בפני זה...": ובכן, אולי לא במציאות, אבל בספרות זו צורה לגיטימית ונפוצה. הדוגמה הראשונה שקופצת לי לראש היא של ספר איוב. ככה זה כשרוצים להעביר רעיון. סיפור המסגרת פשוט וקומפקטי, והנאומים ארוכים, מובנים ומנומקים, אבל זו עדיין ספרות ולא הגות לשמה.