אייכה

[משבר אמון]

אייכה

מישהו שמע את שירו החדש של שולי רנד, שחקן שחזר בזמנו בתשובה, בשם זה? לא מתיימרת לנתח אותו, ובטח-בטח לא לעורר פה מהומת עולם "חילונים-דתיים", רק לחלוק אתכם מה שעורר בי השיר הזה. השיר השאיר אותי במין הקשבה קפואה, צרופה, שקטה, ללחן עצוב, בוכה כמעט בחלקים, למילים, בוכות גם הן, של חיפוש. חיפוש כואב, אחר ישות שאמורה היתה לספק לו את כל התשובות או הנחמה, כך בטח קיווה והאמין, כשעשה צעד גדול כמו חזרה בתשובה, וכעת הוא מוצא את עצמו מתחנן לקבלת סימן. שוב, אני ממש ממש (באמת! מי שמכיר אותי מגלגוליי הקודמים, עשוי לחשוב שאני מטיפה חילוניות, אך לא כך היא

) לא שופטת, לא קובעת קביעות נחרצות, רק מעלה כאן את מה שגרם לי השיר לחשוב. שני משפטים, לדוגמה - "נשמה קדושה אל נא תבכי שבורת כנף הן תעידי עלי כמה הייתי נכסף" "בסופו של יום הן אפלט אל החוף האדמה הרחומה אותי אליה תאסוף ואז אצעק ואצטדק ואספר איך בחושך הזה הייתי חותר ושואל ומבקש וכוסף! אייכה?!" האמת שהמילים די מדברות בעד עצמן, אבל למקרה שזו פרשנות שלי, אנסה להסביר -- מה שאני שומעת כאן, זה - "חשבתי שזה הצעד הנכון, חשבתי שאראה את האור, אבל אני מיואש, ומחפש, ולא מוצא, ותאמינו לי שניסיתי." וזה, תוך כדי הלחן, המאוד לירי, המושר בכמעט בכי בחלקו, מעצים את התחושה הנורא אבודה הזו. אשמח אם מי מכם, שהאזין גם הוא, יחווה דעה.

 

[אלעד2]

כתב מאן דהו במקום אחר: שיר חודר שריון

לגבי דבריך, אני לא חושב שהוא חשב שאלוהים יתגלה אליו כאשר החליט לחזור בתשובה. זאת קינה על המצב הקיומי של "הסתר הפנים" בו מצויה האנושות כולה ובתוכה המשורר. אגב, הוא עושה כאן תרגיל- בבראשית אלוהים הוא זה ששואל את האדם "איכה".

 

[Raffael]

אני מאוד מאוד מאוד אוהב את השיר הנהדר הזה

והיום שמעתי עוד שיר שלו ברדיו (עם אהוד בנאי). מצוין גם הוא. באמת יופי של שיר, להבדיל מהסרט "אבידות ומציאות"

 

[יוסי ר1]

לא שמעתי את השיר, אז אתייחס רק לשורות שציטטת

ראשית, לא כל המילים שלו הן. הן לקוחות - בשינוי כמובן - מטקסטים קיימים, בהקשרים ברורים. נשמות מקננות הד דימוי קבלי, להיות נכסף הוא דימוי חסידי עם מקורות מספר בראשית (לבן ליעקב הבורח חזרה אל ביתו ארצה ) החותר בחושך הנפלט אל החוף הוא יונה הנביא המנסה לברוח מהא-ל, מתענה עם דבר הא-ל הבוער בקרבו ולבסוף נוכח שאי אפשר לברוח ממנו. יש בשורה הזו ים של רימוזים ברורים. מכל האמור לעיל, אני מבין את משמעות השיר הפוך ממה שאת כתבת. הפירוש של אצעק ואצתדק הוא חרטה ביום הדין שלו בעולם האמת, על שאת דרכו כאן בעולם הוא עשה בהיסוס ובספק. הכמיהה שלו היא לאמונה שלמה ושלווה, ולא לספקות המכרסמים בו , כמו בכל אחד מאיתנו.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

טרם האזנתי, ובכל זאת אחווה דעה ../images/Emo20.gif

או לפחות אחלוק את רשמיי: ראשית, אני מסכים עם קודמיי, שהמלים שהבאת אינן חייבות להתפרש כאכזבה של הכותב מן ההתחרדות. הן יכולות להיות גם היזכרות בימיו של הכותב כיהודי חפשי, בתקופה שקדמה להתחרדותו. שנית, מוטיב הציפיה לסימן (או, במילות המשוררת, "אחשה ואמתין לאות") היה נוכח גם בסרטו היפה של רנד, "האושפיזין". ושלישית, אני סבור שמדימוי "האדמה הרחומה" עולה ניחוח פגאני. תמהני אם יש דימוי דומה לזה בטכסטים רבניים קלאסיים (התלמוד, התוספות, ספרות הסוד והמוסר וכדומה).

 

[יוסי ר1]

ראשית, ../images/Emo127.gif לדבריך על הצפיה.

מזכיר את "ושבע להואש , ושבע להאמין ולייחל לאות, ולחכות לנס" של רחל. אם כי אני בספק אם זה בא משירת רחל. לעניין האדמה הרחומה, כרגע לא עולה בדעתי שום טקסט מסורתי המדבר על אדמה רחומה, אך לעומת זאת בתנך השאול מתוארת יותר מפעם כאדמה הפוערת פיה לבלוע את החטאים. אז אם האדמה יכולה להיות נזעמת, מענישה, מדוע שלא תוכל להיות גםרחומה, וללא רמיזה פגאנית?

 

[מוגג]

לא כל קלישאה מקורה במקרא

ולא לכל מטבע לשון צריך לחפש מקור יהודי. גם גבעות שייך אבריק יכולות לספקלישאות. הערבוב בין פגאניות ציונית, לקבלה ויהדות, אצל פזמונאי מתחזק רוחנית, אינו מפתיע .

 

[יוסי ר1]

אתה חוזר לשאלה הנצחית, מה חזק יותר:

האם מה שהמשורר כיוון אליו, או מה שהקורא רואה בעיני רוחו. אני נותן קרדיט למשורר, כל עוד לא הוכח אחרת, שלנגד עיניו עמדו אותם דימויים תנכיים אותם אני רואה כשאני קורא את השיר. מסכים שהמשפט האחרון יותר סביר לגבי ביאליק, פחות סביר לפיזמונאי רקק (בלי להגיד בזה מאום על שולי ראנד!)

 

[מכסי פיכלשטיינר]

מגיב לשניכם ../images/Emo20.gif

אכן לא מפתיע שפזמונאי "מתחזק" ישזור מוטיבים פגאניים וציוניים בפזמוניו. עניין אותי לבדוק, אם נכונה התרשמותי ש"אדמה רחומה" הוא מוטיב כזה, או שמא יש לו שורשים גם בטכסטים רבניים (ולאו דווקא במקרא, כי שם דווקא מצויים מוטיבים פגאניים שחכמי ישראל מתקופת בית שני ואילך טרחו "לגייר"). ובתרגום למונחים פחות אינטלקטואליים ויותר אנושיים, מעניין אותי לדעת איך שימוש במוטיב כזה נתפס בעיניים חרדיות. לדוגמא, האם די בו כדי לפסול את השיר להשמעה בתחנות רדיו חרדיות. או האם די בו כדי לעורר על רנד לגלוג וביקורת בכלי התקשורת החרדיים (רשמיים ובלתי רשמיים). אני מוצא שיש הבדל בין אדמה שפוערת את פיה ובולעת לבין אדמה שמרחמת ומענישה. במקרה הראשון אפשר לומר שהאדמה היא כלי שמופעל בכוונת הקב"ה, ואילו במקרה השני מייחסים לה כוונות משלה.

 

[יוסי ר1]

הערה לפסקא האחרונה בדבריך.

למרות שרוח האמונה היא שכל הבריאה היא כלי המופעל בידי הקב"ה, הרי דווקא הרצון וההתנהגות הנגזרת ממנו הם חופשיים, וניתן לבחירה בידי הבוחר (למרות הפרדוקס לכאורה). ומטעם זה חז"ל לא "גיירו" את רצונה החופשי של האדמה, פי הארץ או פי השאול התנכ"י, וקבעו במסכת אבות בין הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות את "פי הארץ" לצד פי האתון ופי הבאר. וגם אם תתעקש שכל אילו פעלו מכח רצון הא-ל ולא מפחירתם, עדיין אפשר להכיל עליהם שם רחומים או רוגזים, כפי שעל פרעה תוכל להכיל את הקביעה "רשע", למרות שרשעותו בסופו של דבר נבעה מהא-ל שהכביד את ליבו, ולא מכח רצונו הוא.

 

[יוסי ר1]

שכחתי לציין מקור לתחילת דברי:

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג, כ') או הרחבה במדרש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וצינים ופחים.

 

[מוגג]

אתה טועה לגמרי בפרשנות שלך.

"רצונה החופשי של האדמה"???? כל הניסים המוזכרים במשנה באים לומר שכבר מבראשית היו הם מוכנים ורק הופעלו ברגע הנכון. אין לזה ולבחירה חופשית דבר.

 

[יוסי ר1]

האומנם? האם הפרשנות שלי מוטעית?

בא נבדוק את הדברים בדקדקנות. המשנה באבות מספרת לנו "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון...". לכאורה, הוכחה ניצחת לטענתך, שנבראו מבראשית וחיכו לרגע בו יגיע תפקידם שנגזר עליהם מראש, הפרה-דסטינאציה, הגזירה הקדומה. האם זה עולה גם מהכתוב בחומש? לענ"ד לא. מהי אותה "פי הארץ" שהמשנה מזכירה? זו האדמה שבלעה את קורח ועדתו, וזהו פי השאול המופיע במשלי ובעוד מקומות. משהו שפועל באופן עצמאי. ומה באמת כתוב אצל קורח? משה מתנה עם קורח ועדתו תנאי ברור: "ואם-בריאה יברא יהוה, ופצתה האדמה את-פיה ובלעה אותם ואת-כל-אשר להם, וירדו חיים, שאולה--וידעתם, כי ניאצו האנשים האלה את-יהוה". ואכן, מיד מגיע המעשה " ויהי ככלותו לדבר, את כל-הדברים האלה; ותיבקע האדמה אשר תחתיהם. לב ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אותם ואת-בתיהם, ואת כל-האדם אשר לקורח, ואת כל-הרכוש. לג ויירדו הם וכל-אשר להם, חיים--שאולה; ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל. לד וכל-ישראל, אשר סביבותיהם--נסו לקולם: כי אמרו, פן-תבלענו הארץ". מהסיפור בבמדבר עולה בבירור שפי הארץ במקרה זה היה חידוש שנברא באותו רגע לאותה תכלית. האם לאדמה היה רצון משלה? ובכן, הקו הכללי העולה מקריאה בתנ"ך ממדר את פעולות החפצים כך: הכל נעשה ברצון הבורא, אבל כל חפץ פועל את פעולתו באופן אוטונומי. אחרת היה צריך לכתוב בריאה יברא ד' ויפצה את פי האדמה. ולא כפי שכתוב בריאה יברא ד' ופצתה האדמה. משל מרגע שנברא פיה, היא עצמה (ברצון או שלא מרצון ) פוערת פיה ובולעת. עוד על פי הארץ כבריאה חדשה ראה נא במאמר המצורף להלן

 

[מוגג]

טוענים נגדך בחיטין ואתה מסיים בחבית.

בדיוק. אני אומר שנית ומדגיש בדיוק, כנגד המשתמע מהכתוב בתורה יוצאת המשנה בפרקי אבות! שלא יעלה על דעתך חלילה שהקב"ה ברא לפתע בריאה ספונטנית, אלא הכל היה מוכן מששת ימי בראשית.

 

[יוסי ר1]

מוגג, זה בא בחביתו וזה בקורתו נשברה כדו של זה

מי משלם?

אם לדבריך המשנה יוצאת כנגד המשתמע מהכתוב בתורה, אין לי מה להוסיף. מה שכתוב בתורה כתוב, והמשנה יכולה לטעון שהכונה היא כזאת או אחרת. אבל להפוך את הכתובים על פיהם? לא המשנה ולא אתה.

 

[דוס מענין]

לא להפוך אלא לפרש.

זכותם של חכמי המשנה לחלוק על הבנתך את התורה, ולומר שלא זו הכוונה. זה נובע מהנחת היסוד של חז"ל על פי דברי שלמה המלך כי אין כל חדש תחת השמש. ראה מסכת סנהדרין דף ק"י עמוד א`.

 

[יוסי ר1]

לפרש - כן. ואכן, לא ננעלו שערי פירוש.

כפי שאת הציווי "לא תלין נולתו עד ערב" פירשו חז"ל (אי שם בספרי או מכילתא) ששניים תולים אותו לקראת שקיעה, ובה באותה שניה שניים מורידים אותו מהעץ. האם זה הפשט ההכרחי? כמעט הפוך לפשט. כי הפשט אומר לך תיתלה, אבל אל תגזים בניוול שלו. כך גם כאן. הפשט אומר אם יברא ד' בריאה, ופצתה האדמה את פיה. אז המשנה באבות אומרת, כן כן, נכון, כבר מששת ימי בראשית הוכן. האם זה הפשט ההכרחי? עד שחז"ל כתבו זאת, לא כך הייתי מבין. יבראבריאה - הייתי מבין עוד דקה יברא. לא לפני כמה אלפי שנים.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

ברצוני להודות לכם ../images/Emo20.gif

על האילוסטרציות הנאות שהבאתם למה שכיניתי: "מוטיבים פגאניים שחכמי ישראל מתקופת בית שני ואילך טרחו "לגייר"".

 

[meitush123]

הדימוי אכן פגאני אבל גם כך בתנך

בדיוק למדתי לפני יומיים על החוק שאומר שהדם היחיד שיכול לטהר את האדמה מלכלוך הרצח הוא דם הרוצח. כך בתנך. פגאני פגאני אבל מהתנך

 

[יוסי ר1]

זה בדיוק מה שכתוב, או שזו פרשנות

של משהו אחר שכתוב? מה שאני זוכר הוא שהכתוב אומר כי שופך דם האדם באדם דמו יישפך, קרי מידה כנגד מידה, אבל לא שדם הרוצח מטהר את האדמה. לעומת זאת, עפר מכסה על דם חיה שנשחטה, וזו מצוה מפורשת של כיסוי הדם.