איטליז בהופעה אמש
מישהו לא שמע? מישהו לא ראה? אז אולי הגיע הזמן! הלהקה מופיעה מדי חודש בג'ה פן (ממש כמו שעון!) ואפילו הגשם האימתני של אתמול לא הצליח להרחיק את האנשים. איכשהו תמיד אני מוצא את עצמי עומד ליד שלושה חבר'ה שממש אוהבים את ההרכב, ומפגינים את זה עם מלוא גופם, וזה דווקא סבבה, כי אז כשאני עושה את זה לידם אני לא נראה כל כך מטופש יותר.
היו חששות רבים אחרי עזיבתה של מאיה דוניץ, אבל שרית משהוצקי עושה את עבודתה נאמנה. היא מדייקת כמעט בכל התפקידים, ונותנת אינטרפרטציה של עצמה מתי שצריך. אתמול היא התחילה את ההופעה קצת רגועה וסיימה אותה כמו חיית פרא ששוחררה מכלוב ששהתה בו במשך עשרים שנה. איטליז הם הלהקה האולטימטיבית. הם לא מפחדים משום סגנון, משום אתגר. הם לא מגדירים את עצמם, הם פשוט עושים מוסיקה. מבלדות מורכבות לקטעי מטאל מזרחיים, דרך שירי Surf וכלה בגראנג' מעובד באופן מפתיע. אני די חוזר על דברים שאמרתי בעבר, אבל בכל זאת. הלהקה הזאת רק הולכת ומשתפרת, וכל הופעה היא חוויה בפני עצמה. שירים חדשים שצצו בתחילת ה"Tour" הזה, מתחילים להתגבש יותר ולקבל את העיבוד ההדוק והמוחלט שכל כך ייחודי ללהקה הזאת. אין מה להגיד. כשאנשים באמת משקיעים במוסיקה שלהם, התוצאה היא כזאת.
מישהו לא שמע? מישהו לא ראה? אז אולי הגיע הזמן! הלהקה מופיעה מדי חודש בג'ה פן (ממש כמו שעון!) ואפילו הגשם האימתני של אתמול לא הצליח להרחיק את האנשים. איכשהו תמיד אני מוצא את עצמי עומד ליד שלושה חבר'ה שממש אוהבים את ההרכב, ומפגינים את זה עם מלוא גופם, וזה דווקא סבבה, כי אז כשאני עושה את זה לידם אני לא נראה כל כך מטופש יותר.