איטליז בג'ה פאן

[אריק חייט]

איטליז בג'ה פאן

שמחתי לראות הרבה פרצופים מוכרים בערב שהיה מוצלח. היתה אווירה טובה, הלהקה ניגנה עם הרבה שמחה והרבה אנרגיות, והיה כיף לראות את זה. ממה ששמעתי באתר שלהם עוד היו לי ספקות, אבל אחרי שראיתי אותם על הבמה במופע שלם, הספקות נעלמו : איטליז הם לא הרכב רוק מתקדם. ואולי זה כבר נמאס, אבל חשוב לי לציין שאני לא אומר שזה רע. אלא זה פשוט לא רוק מתקדם, זה הכל. מה שאני כן יכול להציע, זה משהו אחר. אם נסתכל על המוסיקה של הרכבים כמו פרל ג'אם, רדיוהד, נירוונה או כל הרכב אחר שנכנס תחת ההגדרה "רוק אלטרנטיבי" ונתייחס למוסיקה הזו כאל מיינסטרים (שזה בדיוק מה שזה) ולא כאל "אלטרנטיבה" (שזה בדיוק מה שזה לא), אז מה שאיטליז עושים זה בהחלט רוק אלטרנטיבי לכל ה"אלטרנטיבות" האלה. זה קודם כל רוק, עם הרבה ביצים, רעש ואנרגיות. חוץ מהגיטרות, הבס והתופים, שעבורם זה פחות מסובך לתת את האנרגיות, יש את מאיה דוניץ כמובן, שיש לה נוכחות בימתית מאוד מרשימה ודומיננטית. יש לה קול טוב, בהיר עם הרבה אוויר, והרבה בטחון. הבעיה שלי עם השירה שלה היא שהיא שרה באנגלית ומאוד לא ברור. אבל מאוד. לא קלטתי מילה אחת מכל ההופעה. רק איזה שיר עם ירח או משהו... סך הכל הרכב טוב מאוד, שכיף להסתכל עליו בהופעה, אבל מבחינה אמנותית מוסיקלית נטו זו לא כוס המיץ שלי.

 

[kurush]

בל נשכח את

"ערבל אותי", השיר הכי קליט שלהם. אכן לדוניץ יש קצת בעיה עם הדיקציה שלה, אבל הקול שלה מדהים. הבעיה היותר גדולה היא שבג'ה-פאן יש בעיה של אקוסטיקה - הסאונד מתערבל ומאוד קשה להקשיב לכלי ספציפי - כולל את השירה.

 

[שיר דויטש]

הביקורת שלי על ההופעה

" יש להקות שתמיד מצליחות להפתיע מחדש. את איטליז כבר יצא לי לראות פעמיים בהופעה בעבר, בנוסף לבוטלגים למיניהם אשר מסתובבים ברשת שהאזנתי להם, אך לזה עדיין לא הייתי מוכן. הלהקה עברה כמה שינויי כוח אדם קטנים, שום דבר לא מפואר – הוסיפו סקסופוניסט, החליפו גיטריסט אחד מתוך השלושה והביאו קלידנית בלונדינית חביבה, אשר מציבה את הסולנית מאיה דוניץ במרכז הבמה כמעט באופן בלעדי. דוניץ לא נרתעת מהמעמד החדש ולוקחת את ההופעה לרמות אחרות לגמרי. לא ניתן להשוות אותה לאף זמרת בעולם. אפשר להגיד שהיא שילוב בין ביורק, אלאניס מוריסט, מייק פאטון, ת'ום יורק, או כל זמר וזמרת משמעותיים בעולם הרוק, וזה עדיין לא יספק לנו תיאור מדויק. היא כמו השאנג טסונג של הזמרה. היא מלטפת, צורחת, שורקת, נובחת, ולמעשה מסוגלת לשלוט בקולה באופן מוחלט. האנרגיות הבלתי נלאות שלה מווסתות אל הקהל בעוד שהיא מקפצת לה מצד לצד, עוברת ממיקרופון למיקרופון, פונה לנגינה על הקלידים מדי פעם ואף יורדת לרקוד עם הקהל באופן לא צפוי. כל זאת כחלק מהאווירה הצינית אך קלילה שהיא ההופעה של איטליז. חברי הלהקה נתקלים בקשיים כמו כבל שלא עובד כראוי ומחולל רעשים ובמיקרופון שנדרש להעביר אותו ממקום למקום דרך סבך הכבלים ותיבות האפקטים, והם מתמודדים עם כל אלה בהומור קל ולא יומרני או מתאמץ. ניכר שהנגנים הגיעו למקום על מנת ליהנות מעצמם, המוסיקה שלהם, ומהקהל, ואף דבר לא ימנע זאת בעדם. המוסיקה של איטליז היא פרי מוחו המפותח של גיא בן-שטרית, המוכר כמו כן ככותב העיקרי של אינפקציה. אם באינפקציה הביאו אותה במוסיקה מורכבת, אך לקחו את זה לקיצוניות בגרוטסקיות ובהומור השחור, הרי באיטליז המצב הוא הפוך לחלוטין. בן שטרית מספק את לחניו הטובים ביותר לצד עיבודים מעניינים ומקוריים וטקסטים יוצאי דופן. המוסיקה מורכבת מלחני שירה קליטים ויפים, אם כי מעניינים ולא מונוטוניים, אשר מלווים על ידי עיבודים עמוסים של שלוש גיטרות ובס אחת, בנוסף לתופים כמובן, הקלידים והסקסופון (שבהופעה הזאת לא קיבל כל כך תמיכה מממלכת הווליום), ולפעמים נדמה שכל אחד מהם עושה כאוות נפשו. חלק נכבד מהזמן, ישנה עצמאות ריתמית ומלודית כמעט מוחלטת בין כל הכלים, ולפעמים כל שלושת הגיטרות מבצעות כמעט בדיוק את אותו התפקיד. התזזיות המכריעה הזאת הופכת את ההופעה של איטליז לחוויה שאין שנייה לה. בכל רגע נתון מתרחשים חמישה דברים שונים שפשוט מותחים את הקהל מקצה לקצה. מדי פעם בן שטרית פונה לגיטרה האקוסטית, והגיטריסט הנוסף, הנקרא אור בהיר, משחק עם כל מיני אפקטים של דיליי שמפיקים רעשי רקע אווירתי אה-לה רדיוהד. לעתים פשוט קשה לברור מי בדיוק עושה מה, בין אם כל הנגנים מרביצים עם דיסטורשן או פשוט מנגנים קאנונים בין כל הגיטרות. קשה להצביע בדיוק מהו הצביון הסגנוני של הלהקה. הם מכנים את זה פופ מתוסבך, אני רואה את זה בתור רוק אלטרנטיבי מתקדם. ניכר שיש השפעות של רדיוהד וג'ף באקלי (הם ביצעו קאבר שלו בהופעה פעם בבארבי, עם אדם שפלן הבסיסט המצוין על השירה), סאונדאגארדן (שבהופעה הזאת ביצעו את Pretty Noose שלהם דווקא עם אור בהיר שנכנס לנעליו הגדולות של כריס קורנל בהצלחה מרובה) ושאר להקות גראנג', כגון נירוונה, אך ברור שהם גם מושפעים מאמני הדגל של הפרוג, פרנק זאפה, אם להיות יותר ספציפי. בנוסף לכל אלה יש את הנופך המזרחי שמוכר לנו מאינפקציה, אך הוא מרים ראשו לעיתים רחוקות יחסית, ועושה את זה בטעם טוב. השפעות שלהם הופכות את המוסיקה לכל כך מגוונת, שקשה באמת לקלוע מה בדיוק הם עושים, ולהסביר את זה במילים. אך אין ספק שזאת אחת מהלהקות הכי מיוחדות בארץ, ולמען האמת, בלי הגזמה, בעולם כולו." לדעתי ההשפעה של הפרוגרסיב על איטליז בלתי ניתנת לעוררין. זה לא פרוג-קלאסי, זה לא RIO, זה לא קראוט-רוק וזה לא קנטרברי. זה משהו אחר, פוסט-מודרני, אלטרנטיבי. שוב, ההגדרה עדיין לא קיימת בדיוק, אך לדעתי כאשר ירשם הסגנון פרוג אלטרנטיבי, איטליז יהיו להקת הדגל.

 

[עמית ע]

אהבתי

מסכים עם הדברים, אך אם איני טועה, היה זה דווקא מיטלמן שציווח כקורנל בהדרן. איך התרשמת מהטעימונת שניתנה בהופעה ל"מקהלת גבעול"?

 

[שיר דויטש]

כן, כבר תיקנו אותי על הטעות הזאת

(חבל שלא עשו את זה לפני שהפצתי את הביקורת באינספור פורומים) אם אתה מדבר על קטע האקאפלה שהיה בהדרן... אני ממש לא יודע איך להתייחס לזה.

 

[pasteran]

שאנג טסונג??

האר את עיני בבקשה.

 

[שיר דויטש]

נו, הדמות ממורטל קומבט

הוא יכול להפוך לכל אחת מהדמויות האחרות ולהשתמש בכל המהלכים שלהם.

 

[pasteran]

../images/Emo13.gif מטאפורה טובה.

 

[meandmeandme]

../images/Emo6.gif

 

[meandmeandme]

עד כדי כך הא?

קשה לי להאמין... I'll have to see for myself..