../images/Emo168.gifמקצב פנימי עם עזרה מבחוץ
אחת הדרכים שניתן בעזרתה לווסת קצב פנימי נקראת "התכוונות ריתמית" או rytmical intention מושג שבא מהתחום של למידה מוטורית והגישות הפסיכומוטוריות. בדומה למטרונום, מה שעושה המטפל זה מכתיב את הקצב בעזרת מנגינה, שיר, תיפוף, או ספירה "אחת, שתיים, שלוש....אחת, שתיים, שלוש..". המטרה היא כמובן לא להתיש את המטפל אלא לסייע ללקוח להפנים את הקצב וללמד אותו לעשות את זה בעצמו עד שהקצב נעשה אוטומטי. כמו במצבים שבהם רוצים לפתח אסטרטגיה של דיבור פנימי, מתחילים בקול רם ובהדרגה עוברים לדיבור שקט ואז בלי קול. עכשיו מהתיאוריה: הנקודה המשמעותית ביותר לדעתי היא עניין המודעות, בהנחה שלמטופל אחר זה כן יפריע, בלי שהוא עצמו ידע במה יש לו קושי ומתי הקושי צפוי לבוא לידי ביטוי, איך הוא ידע מתי להשתמש במה שלימדנו אותו. בקלילות: על מנת שתתבצע הכללה והעברה צריך לתרגל את השימוש בהתכוונות הריתמית בכל מני סיטואציות ולדרג את רמת הקושי. אז בהתחלה הייתי מתרגלת במשימות שלא דורשות הקצאת משאבי קשב ניכרים (כמו פעולה מוטורית פשוטה), אחר כך רצף של פעולות מוטוריות ועד העתקה של טקסט למשל. גם אני הייתי מניחה לזה אם ללקוח עצמו זה ממש לא מפריע.