איטיות

עינת77

New member
איטיות

שלום! מה יכולה להיות הסיבה לאיטיות בקרב ילד עם טונוס נמוך, חולשה כללית, גמישות יתר, סרבול, מתקשה לקפוץ על רגל אחת, אין בעיות של תכנון והתארגנות?! לדוג' גם כאשר הילד משחק במשחק דמיוני, הוא מבצע זאת באיטיות. הליכה איטית, ביצוע מסלול איטי? אשמח לשמוע רעיונות, תודה.
 

tmaz

New member
אולי חשוב לו להקפיד עם עצמו

ואז הוא לוקח את הזמן כדי שהתנועה או המשחק יצאו בדיוק לשביעות רצונו?
 

נאוה ר

New member
שעון פנימי איטי

יש ילדים ואנשים שלא מרגישים שהזמן עובר כי הוא לא מוחשי - אם מדובר בילד כזה אז אפשר לבנות שעון מיים או שעון חול (אם זה הכיוון אשמח להסביר איך) ולעשות משהו שהוא יודע לעשות בקלות ולמדוד כמה פעמים הצליח לעשות ואז לנסות בכל מיני משימות. זה עוזר?
 
../images/Emo45.gif מכירה את התופעה

יצא לי כבר לעבוד עם מישהו איטי שכזה כשליוויתי את עבודתו בנקישות מטרונום. בהתחלה השתמשתי ב-purdue ככלי מדידה ללא מטרונום ואחר כך עם מטרונום - כל פעם שהועלה הקצב, האיש הספיק להשחיל יותר פגים... כמובן עד גבול מסויים. אחר כך המטרונום הזה ליווה אותנו בכמה וכמה טיפולים. העניין הוא שמעבר לכך שראיתי שאכן קצב חיצוני עוזר לו להגביר קצב, לא מצאתי דרך להעביר זאת לחיי יום יום והתופעה נשארה בגדר קוריוז... בעיקר מכיוון שהתלונה על איטיות תמיד באה מהסביבה ולא מהאיש עצמו. הוא לא היה מודע לקצב האיטי שלו והאיטיות לא הפריעה לו. לכן הנחתי לזה.
 
../images/Emo168.gifמקצב פנימי עם עזרה מבחוץ

אחת הדרכים שניתן בעזרתה לווסת קצב פנימי נקראת "התכוונות ריתמית" או rytmical intention מושג שבא מהתחום של למידה מוטורית והגישות הפסיכומוטוריות. בדומה למטרונום, מה שעושה המטפל זה מכתיב את הקצב בעזרת מנגינה, שיר, תיפוף, או ספירה "אחת, שתיים, שלוש....אחת, שתיים, שלוש..". המטרה היא כמובן לא להתיש את המטפל אלא לסייע ללקוח להפנים את הקצב וללמד אותו לעשות את זה בעצמו עד שהקצב נעשה אוטומטי. כמו במצבים שבהם רוצים לפתח אסטרטגיה של דיבור פנימי, מתחילים בקול רם ובהדרגה עוברים לדיבור שקט ואז בלי קול. עכשיו מהתיאוריה: הנקודה המשמעותית ביותר לדעתי היא עניין המודעות, בהנחה שלמטופל אחר זה כן יפריע, בלי שהוא עצמו ידע במה יש לו קושי ומתי הקושי צפוי לבוא לידי ביטוי, איך הוא ידע מתי להשתמש במה שלימדנו אותו. בקלילות: על מנת שתתבצע הכללה והעברה צריך לתרגל את השימוש בהתכוונות הריתמית בכל מני סיטואציות ולדרג את רמת הקושי. אז בהתחלה הייתי מתרגלת במשימות שלא דורשות הקצאת משאבי קשב ניכרים (כמו פעולה מוטורית פשוטה), אחר כך רצף של פעולות מוטוריות ועד העתקה של טקסט למשל. גם אני הייתי מניחה לזה אם ללקוח עצמו זה ממש לא מפריע.
 

עינת77

New member
תודה. ובהמשך..

איך עושים זאת למשל במהלך מסלול? סופרים בזמן שהוא עובר במסלול "אחת, שתיים, שלו.."?
 
../images/Emo60.gifאפשר לספור ואפשר גם לשיר

או להשמיע מוזיקה מוכרת שהוא יוכל לצפות מתי היא אמורה להסתיים. וכמובן לבקש ממנו לעבור את הדרך עד שהשיר יגמר או עד שיגיע לפזמון או לעבור פעמיים ברצף עד שיסתיים. יש לך אפשרות לדרג את הקושי ולהשאר באותה הפעילות. ככה תוכלו ביחד להעריך את הביצוע ולמדוד אותו - " ...עכשיו הגעת כמעט עד הסוף, אתמול הגעת רק עד הפזמון.. איך לדעתך תבצע מחר? ... " (אם כי ילדים מתחת לגיל שבע מתקשים לנבא איך יבצעו, אבל תנסי). את אותה עבודה עם קצב במרחב, אתם יכולים להעביר לסיטואציות אחרות בהתאם לצורך.. התלבשות, גזירה, בנייה העתקה וכו' וכו'
 
למעלה