איזו שכונה שכזאת
זה קרה לי היום בבוקר בזמן הטיול עם הכלבה. שכן שלי עבד בגינה שלו ממול הבית ומתוך נימוס טהור עצרתי לשאול בשלומו. החלפנו כמה מילים ואז הצטרפה אחת השכינות היותר נחמדות והתחילה בוויכוח הניצחי שלה, למה אני עדיין רווק. היא אפילו ביקשה את הטלפון של אמא שלי כדי לדבר איתה. בחיי, סה´כ הייתי קצת נחמד אליה (זקנה חביבה) ותיקנתי לה את הדוד שמש כדי שלא תצטרך לשלם לבעל מקצוע, מפה לשם היא החליטה שאני חייב לפגוש איזו נכדה שלה שגרה בבאר שבע. בעיצומו של הוויכוח על חיי ההוללות שלי (כהגדרתה) ועל בזבוז הזמן שלי (כהגדרתו) הצטרפו אלינו עוד זוג צעיר מהבניין ליד (בחיי שאנשים משועממים על הבוקר). הוויכוח שינה כיוון ל : האם בכלל אני יכול לחיות עם משהי יותר מיומיים. משועשע למדי מהסיטואציה, זרמתי איתם בשיחה, צוחק בתוך עצמי. איזה אנשים חמודים, החליטו לקחת על עצמם לסדר לי טבעת נישואין נוסח מרוקו, לא שואלים מה רוצים אלה קובעים עובדה וחיים איתה ככה. בקיצור, יש לי שכנים שאישית הייתי מאשפז בדחוף, הבעיה שהם רואים בי הבעייתי ולא העובדה שהם מנתחים את חיי כאילו אני איזה ספר פתוח לציבור הרחב. מאון לאון, הוויכוח עלה לדרגת הזוג הצעיר, הם החליטו להתחתן אבל לא להביא ילדים עדיין, הם לא בשלים לכך (כהגדרתם המגוחכת). שאלתי אותם, לשם מה התחתנו והם התחילו לגםגם על רמת היחסים בינהם שעלתה לשלבים חדשים, לא היה נעים לי לצחוק להם בפנים, במיוחד בגלל העובדה שהבעל נע בחוסר נוחות לכל שאלה ששאלתי ואישתו מיהרה לקחת פיקוד ולענות בהחלטיות עבור שנהם. סיימנו את השיחה בתירוץ שאני ממהר לעבודה, ראיתי את מבטי התודה מהבעל, נשם לרווחה, והתחפפתי מישם. ממש שכונת חיים.
זה קרה לי היום בבוקר בזמן הטיול עם הכלבה. שכן שלי עבד בגינה שלו ממול הבית ומתוך נימוס טהור עצרתי לשאול בשלומו. החלפנו כמה מילים ואז הצטרפה אחת השכינות היותר נחמדות והתחילה בוויכוח הניצחי שלה, למה אני עדיין רווק. היא אפילו ביקשה את הטלפון של אמא שלי כדי לדבר איתה. בחיי, סה´כ הייתי קצת נחמד אליה (זקנה חביבה) ותיקנתי לה את הדוד שמש כדי שלא תצטרך לשלם לבעל מקצוע, מפה לשם היא החליטה שאני חייב לפגוש איזו נכדה שלה שגרה בבאר שבע. בעיצומו של הוויכוח על חיי ההוללות שלי (כהגדרתה) ועל בזבוז הזמן שלי (כהגדרתו) הצטרפו אלינו עוד זוג צעיר מהבניין ליד (בחיי שאנשים משועממים על הבוקר). הוויכוח שינה כיוון ל : האם בכלל אני יכול לחיות עם משהי יותר מיומיים. משועשע למדי מהסיטואציה, זרמתי איתם בשיחה, צוחק בתוך עצמי. איזה אנשים חמודים, החליטו לקחת על עצמם לסדר לי טבעת נישואין נוסח מרוקו, לא שואלים מה רוצים אלה קובעים עובדה וחיים איתה ככה. בקיצור, יש לי שכנים שאישית הייתי מאשפז בדחוף, הבעיה שהם רואים בי הבעייתי ולא העובדה שהם מנתחים את חיי כאילו אני איזה ספר פתוח לציבור הרחב. מאון לאון, הוויכוח עלה לדרגת הזוג הצעיר, הם החליטו להתחתן אבל לא להביא ילדים עדיין, הם לא בשלים לכך (כהגדרתם המגוחכת). שאלתי אותם, לשם מה התחתנו והם התחילו לגםגם על רמת היחסים בינהם שעלתה לשלבים חדשים, לא היה נעים לי לצחוק להם בפנים, במיוחד בגלל העובדה שהבעל נע בחוסר נוחות לכל שאלה ששאלתי ואישתו מיהרה לקחת פיקוד ולענות בהחלטיות עבור שנהם. סיימנו את השיחה בתירוץ שאני ממהר לעבודה, ראיתי את מבטי התודה מהבעל, נשם לרווחה, והתחפפתי מישם. ממש שכונת חיים.
