איזו שבת פעם
הדיכאון גבר, הספרים הפסיקו לעזור, אז יצאתי להליכת התעודדות, למרות שבדרך כלל רחובות ת"א רק מגבירים אצלי את העצב. הלכתי דרומה מדיזינגוף, דרך קינג ג´ורג´, עמוק לתוך אלנבי, הרצל, וכולי, ואחרי איזו שעה וחצי התחלתי לחזור. כצפוי מצב הרוח רק החמיר, בייחוד בזכות אלנבי, ויש להניח ששידרתי דיכאון לכל עבר. היה חם, הייתי לבוש באיזו גופיה ומכנסים קצרות הסטוריות, עם זיפי זקן של סוף שבוע. מתי שהוא הגומיה בשיער התחילה להפריע לי כרגיל ושחררתי אותה, כך שנראיתי אפילו יותר פאתטי מבדרך כלל. כשעליתי דרך נחלת בנימין, הופיע ממול קבצן שניסה להשיג משהו מיושבי בתי הקפה הפתוחים בצפון המדרחוב. הוא עשה את זה בצעקות, מקלל את אלה שהתעלמו ממנו, צורח על אחד נתן לו משהו שזה מעט מידי, ובכלל נותן הצגה נפלאה. הוא הלך דרומה, לכיוון שלי. לי בכיסים היו בערך מפתחות הכוך וזהו. כשהתקרבנו זה אל זה המבטים נפגשו, כמעט בלית ברירה. הוא נעץ בי מבט ארוך, ופתאום חייך ואמר: "אין דבר אבא" והמשיך ללכת. אני חושב שרווח לי שהוא לא ניסה גם לתת לי משהו מעבר להשתתפות בצער.
הדיכאון גבר, הספרים הפסיקו לעזור, אז יצאתי להליכת התעודדות, למרות שבדרך כלל רחובות ת"א רק מגבירים אצלי את העצב. הלכתי דרומה מדיזינגוף, דרך קינג ג´ורג´, עמוק לתוך אלנבי, הרצל, וכולי, ואחרי איזו שעה וחצי התחלתי לחזור. כצפוי מצב הרוח רק החמיר, בייחוד בזכות אלנבי, ויש להניח ששידרתי דיכאון לכל עבר. היה חם, הייתי לבוש באיזו גופיה ומכנסים קצרות הסטוריות, עם זיפי זקן של סוף שבוע. מתי שהוא הגומיה בשיער התחילה להפריע לי כרגיל ושחררתי אותה, כך שנראיתי אפילו יותר פאתטי מבדרך כלל. כשעליתי דרך נחלת בנימין, הופיע ממול קבצן שניסה להשיג משהו מיושבי בתי הקפה הפתוחים בצפון המדרחוב. הוא עשה את זה בצעקות, מקלל את אלה שהתעלמו ממנו, צורח על אחד נתן לו משהו שזה מעט מידי, ובכלל נותן הצגה נפלאה. הוא הלך דרומה, לכיוון שלי. לי בכיסים היו בערך מפתחות הכוך וזהו. כשהתקרבנו זה אל זה המבטים נפגשו, כמעט בלית ברירה. הוא נעץ בי מבט ארוך, ופתאום חייך ואמר: "אין דבר אבא" והמשיך ללכת. אני חושב שרווח לי שהוא לא ניסה גם לתת לי משהו מעבר להשתתפות בצער.