איזו מין אהבה זו?

[תבור.]

תגובה מאוחרת../images/Emo41.gif

מבין את מה שאור כתבה. לא זקוק למחזיר אהבות תמיד אהבתי ואוהב את הכתיבה של אחותו....

 

[מחזיק מעמד]

עוד משהו

אני לראשונה כאן בפורום הזה, ונכנסתי לצורך אחר, אבל הטקסט הראשוני שנתקלתי בו תפס את ליבי ואת אצבעותי... (ואשתדל לכתוב למה אני עובר כאן בהזדמנות אחרת.) אחותו, בדעת המיעוט שלה, לא טוענת שצריך לתקן את הבעל את העולם את הקוסמוס - ולא שלא שווה להתאמץ אלא אומרת שאנחנו כפי שאנו תמיד תמיד עם חור בלב : "שלמות, הגשמה עצמית, מימוש, אהבה, כל החיים במרדף אחרי הלא מושג אחרי ה"דבר האחר" הדבר החסר החור הקטן שבבטן" - עם חור בנשמה, עם צורך לעוד משהו,בעוד משהו, עם צורך למשהו אחר - זו הבעיה המולדת של הדור שלנו (להבדיל מדורות קודמים ואולי מדורות עתידיים)הצורך למשהו אחר הוא שמניע אותנו, זה הדחף איתו אנו קמים בבוקר ואיתו אנחנו הולכים לישון (אם אנחנו ברי מזל) אנחנו בעקרון, כדור דפוק כזה, לא מסופקים אלא לעיתים רחוקות או לפרקי זמן קצרים-ארוכים אך תמיד לפרקי זמן שסופם תמיד אורב מעבר לפינה הקרובה ובסתר ליבנו אנו גם יודעים את זה - אחרת למה לא לעזוב ? למה לא לעבור מייד למאהב התורן ? למה לא לסוע לחו"ל עכשיו מייד ? למה לא לקום וללכת ?! בגלל ילדים??!!!! בעיות כלכלה ???! לא שאני מזלזל בכל אלה אלא שכל אלה הם פחדים ידועים וברורים לחלוטין -תירוצים לחור השחור - לחור הבלתי מסופק שלנו - פחדים מעצמנו מקיומנו הצרכני מהצררררררררכים הבלתי נדלים שלנו שברור שיצוצו שוב ושוב ושוב לאחר ירח הדבש ושוב נחזור לסורנו ...ולפורום... וכל הכתוב כאן לא בא לומר אל תעשי או כן תעשי או משהו כגון זה . ... כי עצם הפעולה עצם השינוי ההליכה המיידית אחר הלב אחר הצורך המיידי אחר הלהט אחר התשוקה או אפילו אחר הצורך לשנות משהו בחיים לאחר תקופה ארוכה של ניסוי וטעייה, בהייה ותהייה ,ואפילו הוא לתקופה קצרה, יכול להיות טוב ומיטיב ומועיל ואחלה כשלעצמו כשלעצמה כשלעצמום.. אבל אומרת אחותו לא לשכוח אף פעם את הבעיה הקיומית שלנו את החוסר את החור השחור שהולך איתנו, אנחנו אנו הפלמ"ח, לכל מקום... במידה וטעיתי בפרשנות אלוהים ואחותו יסלחו לי...

 

[השוטה על הגבעה]

אני לא סולח

ואני לא אחותו אז מי אני?

 

[האלי]

אין לי מושג אם טעית או לא

לא הצלחתי להבין מה אמרת. אבל נדמה לי מהלהט של הדברים שיש לך מה להגיד, ודווקא הייתי שמח אילו יכולת להעביר את דבריך כמישנה סדורה יותר? יש לי הרגשה שהייתי שמח לשמוע את דבריך, שלך, האלי.

 

[אחותו של שקספיר]

למרות מעטפת ספורי הסבתא שלי-

הצלחת יפה מאד לרדת לדקות של מה שהתכוונתי לאמר, והתפקשש לי איפשהו בין השולח לנמען. אבל טוב שבאת ושמת בול בחזית ועכשיו כשיש בול שחור על המעטפה עם קצוות משוננים, וחותמת של יום אתמול אולי. ובהחלט לא טעית בפרשנות. ואלוהים מבחינתי לא קיים ממילא.

 

[רשפים של אור]

זו אהבה שכבר לא מתאימה לך...

כן, גם אני הייתי שם, ולא הסתפקתי באהבה שלו. אני החלטתי ללכת. את חמדתי, צריכה לעשות את החשבון שלך, האם לחיות ולגווע בו זמנית, או לחיות את החיים עד תום. אני חושבת שאת יודעת היטב מה את רוצה, את נמצאת בשלבים האחרונים, בטרם יציאה לפעולה... קוראים את זה בכל הודעותיך האחרונות. את שם כבר, קרוב מאוד לפתח, ואת תצטרכי להחליט אם את עושה את הצעד האחרון הזה או לא. רק את.

איתך בכל החלטה.

 

[דג דניאל דן op]

לאורמור מייד כשקראתי

רציתי לכתוב לך ש.... גם זאת אהבה. ואם היא לא מתאימה לך תבדקי למה, כמה וכדו ושתדעי תעשי לפעמים דברים מפגרים אפילו קטנים גורמים לאנשים להסגר לפתוח זה קשה. אבל אם האיש טוב ויש אולי אור בקצה המנהרה. אז אולי תמצאי את המפתח. יגידו לך יועץ יגידו לך מאהב יגידו לך גישור יגידו לך דניאל אני אומר את מחפשת מתחת לפנס. כנראה זה קרוב לשם אבל לא שם הדרך אל הגבר קלה. כשמוצאים את המפתח. ולכל אחד יש מפתח שונה. דניאל מאחל לך בהצלחה. ואפילו אוהב אותך. נ"ב המפתח שלי ממש מתחת למנורה.

 

[אורמור]

קודם כל תודה רבה לכולכם

קראתי את הכל וחייבת לציין שכולם כתבו דברים של טעם, דברים מעוררי מחשבות מובן שהתמונה מורכבת, מובן שבמעל 2 עשורים נצברים המון פרטים. ומעבר לכל האיכויות שקיימות באדם להגיד, קבלי את האהבה הזאת כמו שהיא.. זה קל רק קצת יותר קשה ליישם.. כי היא דומה לשמש בתוך קופסא לא מחממת לא מצלה, היא שם והיא לא מועילה <כמו הדימוי של האלי עם הכספת> ולישון ליד פוטנציאל לליטוף, ולהשאר בלתי מלוטף, לאורך זמן זה עונג מפוקפק..עד שבשלב מסוים אתה מפסיק לרצות, כמעט שכחת שבכלל אפשר ואז חלק ממך מת.. כן, ואו שפשוט נקברים בחיים או מוציאים שנורקל ולוקחים הנשמה מלאכותית.. סוגיית ה"הולכים" כאמור מורכבת סוגיית ה"מתקנים, משפרים, מנסים"..מוצתה. בקיצור.. מי הבטיח גן של ורדים מי? א´פחד. אור בתודה על התיחסות רצינית..

 

[דג דניאל דן op]

חלס עם הדימויים.

לא פתגמים ולא דימויים - טוב! דימויים עלק... שמש - תארי לך שאת חייה עם שמש מעל הראש. אפשר לקבל זאפטה של שמש. ואני למדתי מדיצינה אבל לא הוסמכתי. אז תשאירי בקופסא. פוטנציאל - מכיתה ב אומרים שיש לי פוטנציאל ואני מחפש אותו עד היום. אחרי שנים של חיפוש. הוא קיים כמו שאלוהים קיים. גן של ורדים - יש לי בחצר - דוקר ומעצבן. כל פעם שאני גוזם אני מקלל את מי שהמציא את הפרח הזה. מכירה את החוקים בגיזום. מכירה את חוק המתקרנף? שיש יותר מחמש פיצולים.... שנורקל והנשמה - עדיף מלאכותית. למה שיכרון מעמקים זה כמו מציאות מדומה. די עם הדימויים. תצאי לנשום אויר. להתנזר מזוגיות (כמו בהודו) לעבור את הגשמיות המחורבנת של פוטנציאל האהבה. לחיי האושר (לא טלנובלות). האושר שלך בעצמך. להיות שלם בפני עצמו. לבד. בלי אישור של הבד"ץ. דניאל אומר לא לדימויים, לא לריקודי עם, ל לטלנובלות. כן לאושר הפנימי. ושלא יספרו לך שאם יורדים לך אז את שלמה. זה רק חוסר גשמי.

 

[השוטה על הגבעה]

ואני לתומי

חשבתי שאת גננת מדופלמת המסוגלת לטפל ולהעניק אהבה לאין ספור זאטוטים אז מה זה בשבילך זאטוט אחד גדול שלא יודע להעניק אהבה. לפעמים (ואת זה אני מגלה רק לך) להעניק אהבה למישהו אחר זה יותר כיף מאשר לקבל את האהבה. ולראות את זו הנהנת מהאהבה שאני מעניק לה עושה לי עוד יותר טוב. ושלא תחשבי שאני יודע להעניק אהבה (בתחום של 1-10 אני לא יותר מ-3). מה לעשות גם אני באתי מחינוך פולני דפוק שאסור להפגין את האהבה. את מה שאני יודע היום למדתי רק בשנים האחרונות כשהפולנים כבר לא לידי.

 

[זאת שלא ידעה לשאול]

קראתי כל מילה. מיליון פעם.

וניסיתי ישר לבדוק מה קורה אצלי.... נכון שזה לא 20 אלא 10. אבל גם אני הראשונה והיחידה שלו. והוא הראשון אבל לא היחיד שלי... ולדעתי הוא יודע את זה. לא נאמר דבר. רק מדברים שנכנסו למיטה שלנו הוא היה מספיק נבון להפנים. וכל כך הרבה כאב זרם בינינו בתקופה האחרונה. וגם האימרה שלי "אני צריכה זיון. פה ועכשיו" נאמרה אינסוף פעמים. ואתמול בלילה, אחרי המון המון לילות, הוא חיבק אותי וממש ביקשתי , בלי מילים "עטוף אותי" וככה נרדמנו. ורגע לפני שנרדמתי הרגשתי שהדמעות זורמות לי. אולי מהצער על מה שהיה ועוד יהיה אולי מהכאב הגדול על הפיספוס ואולי .............. לא מכירה את האיש שלך ולא מכירה אותך רק יודעת שיש ימים שאני אוהבת אותו וכך גם את האחר יש ימים שאני שונאת אותו וכך גם את האחר ויש ימים שאני לא אוהבת ולא שונאת וכך גם את האחר ולכן רק יכולה לשתף ולא להוסיף בעצם דבר.

 

[ארזזז36]

יתכן ואנשים בעולם נחלקים לשני סוגים

האחד - אלו שיש להם את היכולת לדבר באנרגיה רגשית, השני - אלו שלא אני מאמין שחלק מן הראשונים יכולים לעבור מטהמורפוזה, אבל לא כולם. לצערי, חלק גדול מהזוגות שאני מכיר אינם שייכים לאותה קבוצה ********************** כשאנכנו מתחתנים אנו בוחרית את הבן זוג שלנו מתוך איזשהו חוסר חזק בתקופה שעברה. חלקנו מחפשים בטחון שלא היה, חלקנו מחפשים נאמנות שהופרה פעם. חלקנו מחפשים דמיון לאמא/אבא שאנכנו מעריצים/הערצנו.. תכונות חשובות שיהיו לבן זוג שלנו. הבעיה היא , שכשעוברת תקופה, ומתבגרים ביחד, וחלק גדול מהבעיות ההן בעטיין בחרנו את בן הזוג נעלמות (התמודדות סוף סוף עם ההורים, הבטחון העצמי משתפר ופחות צריך את החיזוק של בן/בת הזוג וכולי..) פתאום, מגלים שהבן זוג כבר לא מתאים. הוא לא יכול לתת לנו את הצרכים העכשוויים שלנו. גם אם זה לא הוא שהתשתנה לרעה.. אנכנו התפתחנו ואנכנו צריכים יותר. אבל אין לו למסכן, אף פעם לא היה לו ולמה הוא היה צריך לצפות שנגדל ככה.. כמעט שכחתי, בינתיים יש ילדים יש עבודה יש בעיות כספיות ואין את אותו להט סקסי של חברים/זוגות צעירים. תוסיפו כרס, שניים שלש הריונות, קרחת קטנה וכאבי גב ופתאום הבן זוג האהוב כבר לא כל כך מושך. עכשיו.. מנקודת הראות שלך אתה רוצה יותר. אתה רוצה ללמד את בן הזוג לתת לך את מה שאתה צריך/רוצה איך "להעלות " אותו אליך. אחרי כמה נסיונות אתה מגלה שהצד השני סרבן. אין לו מושג מה אתה רוצה ממנו ובעצם.. למה הוא זה שצריך להשתנות. תשתנה אתה...! ובינתיים התחושה שאתה מת בבית, מת מבפנים, המיאוס והתחושה שלעזאזל מה מצאתי בדבר הזה פעם, לא נותן מנוח . אוף.. במקום לענות אני חושב בקול רם אורמור. ´צמעי אין לי מוושג מה לעשות, אבל כשתמצאי את התשובה.. בבקשה תספרי לי

 

[האלי]

תשמור על העולם ילד...

כי אנחנו כבר לא יכולים... כשאני קורא את הדברים הכל כך נכונים שלך, משום מה עולה בי הזכרון של דויד ד´אור שר את השיר הנהדר הזה שאומר כל כך הרבה. ובעיני, התשובה היא להמשיך ללכת בדרך. מעולם לא ידעתי לאן תיקח אותי הדרך בעיקול הבא. אבל הלכתי, וממשיך ללכת, כל צעד לאורכה... עם הזמן הדרך מוצאת כבר איך לקחת אותנו למקום הכי טוב בשבילנו... האלי.

 

[אורמור]

תשובות..(והיא כותבת ארוך..)

דניאל שולח אותי לחפש מאחורי הפנס ארזז מבקש עידכון כשאמצא. ואני בעצם יודעת שלא המצאתי את הגלגל ויודעת שהרבה ממה שטענתם כאן נכון. כן אני השתנתי,בכל המובנים, הוא נשאר מאחור כן, מה שהיה טוב בגיל 20 כבר לא מתאים היום. כן, הוא לא רע בבסיסו, אולי אף טוב מאחרים אבל כבר לא טוב לי. ולא, בכלל לא בטוחה שאמצא טוב יותר <על בסיס ממוסד> בכלל לא בטוחה שיש לי כוח לחפש ולהתחבר נכונה גם האמירה שחשובה השלמות עם עצמי בלי אישור הבד"צ הכל נכון,וזה בתהליך. כלום לא פשוט. והחור השחור שם ולכן יש תחושה מתמשכת של ישיבה על הגדר, רגל פה רגל שם עייפות מלהשקיע, חוסר חשק,גם כי השקעתי כבר בלי גבול וגם כי אני לא ממש כאן. כבר היתי בשלב ההחלטה, כבר כמעט ארזתי מזוודה ואז הוא בא, עם בקשה לנסות, עם אמון שיש טעם.. והלכתי רברס, ולו מתוך כבוד אך בלי הרבה תקווה ופרקתי המזוודה,ואני מביטה בניסיונות שלו הדלים והמוגבלים לא מרגישה מבפנים שיש בי הרבה שיתוף פעולה, משהו מת שם ולא מצליחה לגייס מתוך עצמי את האנרגיות לשיתוף הפעולה.. כאילו הניצוץ כבה. תגידו רעה, הנה הוא מנסה, מה את מתלוננת? חוששת שזה בבחינת, "מעט מידי, מאוחר מידי".. אז ..חיה מיום ליום עם החלטה של לא להחליט, כאילו מחכה שמשהו יקרה, משהו שיזיז..לכאן או לשם. אל תייגעו את עצמכם, מרגישה כבר טרחנית.. מודה על ההתיחסות, וכן כשיהיו לי תשובות אשתף. בנתיים חן חן. אור על הגדר מנסה בנתיים לקטוף פה ושם כוכב פה ושם קרן אור חולפת.. איזה קוב של אוויר ולהמשיך ללכת.

 

[כמו פרח בר]

גם לי היה..............

איש, שבמשך כל חיינו יחד, לא אמר אף פעם "אני אוהב אותך...." לא נתן יד..........לא שאל : "איך היה בעבודה........." לא חיבק כשהייתי עצובה, או מפוחדת........ לאט, לאט, הלך מאגר האהבה שלי אליו, ונשחק, הלך והתמעט, הלך ואזל..... עד שלא נשאר דבר. כשהרגיש שלא נותר בי כל רגש אליו - קם והלך, ואני לא הרגשתי שחלק ממני הולך, אלא גוף זר , מין גידול, שהוסר בניתוח, אמנם ניתוח מכאיב, אבל זה דרכם של ניתוחים.

 

[אטיוד5]

אז בכל זאת יש בו משהו ...

הוא הרגיש.

 

[איפהשאלה]

אוף כמה שאתה צודק

אבל בדרך כלל גם בן זוגך בצע שינוי קטן, התפתח למד והעמיק. רק אם תשב לידו ותנסה להוצי ממנו את זה, אולי רק אולי עם הרבה מאמץ תוכל לקלף איזה קליפה או שתיים ולמצוא בתוכו את אותו חבר שאבד לך, כי הרי לא סתם ככה הלכת אחריו 10,20,40 שנה(מחק את המיותר) ואתה יודע משהו? אולי הוא יפתיע אותך ויראה לך שלא רק אתה השתנתה.. שלך.. עדיין מחפש..

 

[viviti]

אמנם באיחור.....

הייתי שם..... לא באותו מקום..... אבל ברחוב ליד..... עם השנים כשהכל הופך לברור מאליו כל הדברים שפעם הציקו טיפה מציקים המון..... ומה שפעם הייתה אהבה הופך למשהו אחר לגמרי..... וההתלבטויות שלך מזכירות לי את עצמי אלא שבאיזשהו שלב כשהחלטתי..... כבר שום דבר לא שינה...... לא הצהרת אהבה לא בקשות ותחינות כלום. לא יכולתי להסתובב לאחור....... מאמינה שאפשר לתקן, לשפר...... לא אצל כל הזוגות. אבל אצל חלקם.. עוד מאמינה שהרבה פעמים הלבד החופשי נותן הרגשה הרבה יותר טובה ביום יום... מאשר הביחד הכפוי ועוד מאמינה שרב האנשים..... מחפשים מתישהו לחזור לפורמט זוגי...... למרות שניסיונם האישי לא היה מי יודע מה..... ו... כרגיל אין תשובות לפחות לא לי.......