תבינו משינה זה אלוהים
יש כמה אלים. להקות שמרגשות ומשפיעות ברמה בלתי ניתנת לתיאור שחודרת לך לנשמה דרך הורידים וגורמת לך לרעוד מרוב שהמוזיקה כל כך טובה (תנסו לשמוע דיסקים בדיסקמן ככה זה ממש חודר) אני מחשיב לאלוהים. אני לא אחשיב להקות כמו גאנז אנד רוזס, יו 2, בון ג´ובי, אירוסמית´ נרירוונה ואואזיס לאלוהים מפני שאני לא מחשיב להקות שלא שרדו עשור לאלוהים - גאנז, נירוונה ואואזיס, או להקות מלוקקות - יו ´ ובון ג´ובי, או להקות מושפעות מידי מלהקות כמו רולינג סטונז ואחרים ושמשנות כיוון ליצירת להיטי אמ טי בי מתקתקים. זהו חוק שהמצאתי עכשיו כמובן כדי שאני ארגיש טוב עם הבחירות שעשיתי). טוב אחרי ההקדמה הארוכה והטפשית הזאת נתחיל ברשימת האלים בכל התחומים: במוזיקה בארץ זה משינה, במוזיקה בחו"ל יש שני אלים: ביטלז ולד זפלין. בבידור בארץ זה גרייניק ואלתרמן. במשחק בחו"ל זה אל פאצ´ינו. בבימוי סטיבן ספילברג, בתסריטאות קוונטין טרנטינו בספורט זה מכבי תל אביב בכדורגל, ביופי וגוף בארץ - יעל בר זוהר ובר רפאלי ויופי וגוף בחו"ל זה התר גראהם וקמרון דיאז (בין השאר אי אפשר לבחור את הכי טובות בדקה, קשה להיזכר). וזהו. רשימת האלים במקוצר יותר: ביטלז, לד זפלין, משינה, גרייניק ואלתרמן, אל פאצ´ינו, קוונטין טרנטינו, סטיבן ספילברג, מכבי "בזק" תל אביב, יעל בר זוהר, בר רפאלי, התר גראהם וקמרון דיאז.