איזון
איזון. מצחיק איך שהעולם נוטה לאזן את עצמו. איך כל בן אדם שני בחיים שלך ייתן לך את מה שזה שלפניו לא סיפק. איך על כל אחד שיאהב אותך יותר מהכול יבוא אחד שיאהב את עצמו יותר. אחד לסיפוק הסדיזם ואחד למילוי ההגשמה המזוכיסטית ביותר. על כל סטירה שתחטוף בחיים מישהו ילטף את ראשך. על כל נשיקה שבה תעצום את עינייך מרוקן ממחשבות, מלא אנרגיות חיוביות בלתי מוסברות ופרפרים בבטן, תבוא נשיקה מלאת דילמות, התלבטויות פנימיות וחוסר שקט מגוחך.. איך בלי לשים לב אנחנו באים לעולם, ומתים- מאוזנים לחלוטין מכל מה שהיה באמצע. הבעיה מתחילה בחטא הגדול ביותר שלנו, חטא שנקבע בספרי ההיסטוריה של יוון היפה כחטא הנורא מכולם –חטא ההיבריס, הגאווה. האיזון העולמי קיים- העולם מאזן את עצמו. אנחנו בני התמותה החוטאים על בסיס יום יומי, לא מסתפקים בכך. אם לנסח את זה בצורת שאלת הלמה התמידית, התשובה תהייה פשוטה. גאווה עצמית. הרי שלא מספיקה לנו הידיעה שכל כלב בא יומו, הרי לא נסתפק בכך ונשאף תמיד להגיע למצב האנושי הנחות ביותר שהוא הנקמה האישית. למה אנחנו כל כך שואפים תמיד להביא את כוח האיזון לידנו? לראות אותו מתבטא בחיינו האישיים כאילו הכוח הזה שלנו בכלל. אם לנסח זאת במילה אחת- אנו דורשים נקמה על כל הרע, והטובים מבינינו מבקשים להרגיש סיפוק כוחני מלא מכל הטוב אשר לא תמיד בא. האם אנחנו עד כדי כך טיפשים שלא מספיק לנו להלחם בכוחות הטבע האמתיים: שיטפונות, בצורת, סופות, מוות מזקנה, התקפי לב, מחלות ואנו חייבים להוסיף נטול 95 למדורה?.. מצחיק איך שהעולם מאזן את עצמו מטבעו. איך על מי שדרך עלינו במסיבה תחרבן ציפור על הראש מחר. איך מי שחתך אותנו בכביש יקבל דו"ח מחר. ומי שנפרד מאיתנו היום יסבול מכאב לב בעתיד. מה שלא מצחיק זה אלה שיכו את הדורך, יחתכו את החותך, ולזורק?.. אלוהים יודע. איזון.
איזון. מצחיק איך שהעולם נוטה לאזן את עצמו. איך כל בן אדם שני בחיים שלך ייתן לך את מה שזה שלפניו לא סיפק. איך על כל אחד שיאהב אותך יותר מהכול יבוא אחד שיאהב את עצמו יותר. אחד לסיפוק הסדיזם ואחד למילוי ההגשמה המזוכיסטית ביותר. על כל סטירה שתחטוף בחיים מישהו ילטף את ראשך. על כל נשיקה שבה תעצום את עינייך מרוקן ממחשבות, מלא אנרגיות חיוביות בלתי מוסברות ופרפרים בבטן, תבוא נשיקה מלאת דילמות, התלבטויות פנימיות וחוסר שקט מגוחך.. איך בלי לשים לב אנחנו באים לעולם, ומתים- מאוזנים לחלוטין מכל מה שהיה באמצע. הבעיה מתחילה בחטא הגדול ביותר שלנו, חטא שנקבע בספרי ההיסטוריה של יוון היפה כחטא הנורא מכולם –חטא ההיבריס, הגאווה. האיזון העולמי קיים- העולם מאזן את עצמו. אנחנו בני התמותה החוטאים על בסיס יום יומי, לא מסתפקים בכך. אם לנסח את זה בצורת שאלת הלמה התמידית, התשובה תהייה פשוטה. גאווה עצמית. הרי שלא מספיקה לנו הידיעה שכל כלב בא יומו, הרי לא נסתפק בכך ונשאף תמיד להגיע למצב האנושי הנחות ביותר שהוא הנקמה האישית. למה אנחנו כל כך שואפים תמיד להביא את כוח האיזון לידנו? לראות אותו מתבטא בחיינו האישיים כאילו הכוח הזה שלנו בכלל. אם לנסח זאת במילה אחת- אנו דורשים נקמה על כל הרע, והטובים מבינינו מבקשים להרגיש סיפוק כוחני מלא מכל הטוב אשר לא תמיד בא. האם אנחנו עד כדי כך טיפשים שלא מספיק לנו להלחם בכוחות הטבע האמתיים: שיטפונות, בצורת, סופות, מוות מזקנה, התקפי לב, מחלות ואנו חייבים להוסיף נטול 95 למדורה?.. מצחיק איך שהעולם מאזן את עצמו מטבעו. איך על מי שדרך עלינו במסיבה תחרבן ציפור על הראש מחר. איך מי שחתך אותנו בכביש יקבל דו"ח מחר. ומי שנפרד מאיתנו היום יסבול מכאב לב בעתיד. מה שלא מצחיק זה אלה שיכו את הדורך, יחתכו את החותך, ולזורק?.. אלוהים יודע. איזון.
