איזומו - פרק 108

[Gilgam69]

איזומו - פרק 108

פרק מס' 108 של איזומו יפורסם בקרוב, פרטים למטה.

 

[¥Orin¥]

מה זה הסיפור הזה? זה משחק או משהו?

 

[Gilgam69]

כן

זה משחק בהשתתפות של 4 אנשים מהפורום, אני ביניהם. המשחק עצמו הוגדר כחד-פעמי אך הוא קיבל חיים משל עצמו ומתעקש להמשיך עוד ועוד, לשמחת כל המשתתפים. הוא החל לפני בערך חודשיים.

 

[Gilgam69]

המקום שבו הזמן לא קיים

האפילה הקרה בבטן הר טצוקוהה הייתה יכולה להקפיא את הדם בעורקיו של בן אדם. צלליות אפלות זחלו מתוך המים לעבר קבוצת האנשים שעמדה באותו היכל. מארו לא איבד רגע אחד והחל להמטיר חצים לתוך האפלה. טאקאשי התכוננה לבואם של יצורי האופל. איסאוואה עמד בשקט מאחור. עיניו פילחו את החשכה וראה את אויביו בבירור. אלה היו האניות (ביחיד Hannya), מכשפות שכרתו ברית עם שדים מהעולם התחתון על מנת לקבל כוח מעל ליכולתן. פלג הגוף העליון היה של אישה זקנה ומקומטת בעוד שהחלק התחתון היה של נחש. עורן היה ירוק כולו. ללא היסוס איסאוואה קרא בקול והזכיר את הברית הקדומה בין שוגנג'ות האויר לעכביש הרוח הגדול. באותו הרגע ענן ירוק החל למלא את האויר מסביב להאניות. רעלו של עכביש הרוח מילא את ההיכל אך לא פלש לאזור בו עמדו איסאוואה וחבריו. צעקות של אימה וכאב נשמעו ותוך החשכה ואיסאוואה ראה את ההאניות נופלות בזו אחר זו. חציו של מארו פילחו את האויר ופגעו במספר האניות. אלה שהצליחו להחזיק את מעמד ובקעו מתוך החשכה מצאו את חרבה החדה של טאקאשי, נקמת ארבעת הדרקונים, וראשם נערף עוד לפני שיכלו להגיב. לבסוף, השקט שב אל ההיכל מכוסה הגופות. עשרות גופות של האניות היו מוטלות על האדמה החשופה אך הנער לא נראה בשום מקום. "עלינו להמשיך" קבע איסאוואה, והפמליה יצא מההיכל. נראה היה כאילו קבוצת האנשים צועדת לנצח באותו המסדרון שנראה היה כאילו נמשך לאינסוף. ואז, בבת אחת, הקירות נעלמו והמסדרון נשפך לתוך היכל עצום. "מה רואות עיניך?" שאלה טאקאשי את איסאוואה. אך זה לא אמר דבר. הוא סרק את השטח אך נראה היה כאילו ההיכל הזה לא נגמר. הקירות בצדדים המשיכו הלאה ויצאו מטווח ראייתו. "אנחנו ממשיכים ישר" קבע. בהוראת מארו הדליקו המשרתים את המנורות שהביאו עימם והחלו לנוע קדימה. איש אינו היה מסוגל להעריך כמה זמן צעדו כך בחשכה. נדלים חלפו בדרכם, נדלים שהלכו אחורנית. הדבר הטריד את איסאוואה אך לא היה זמן להרהר על כך. רעש צורם פילח את הדממה בפתאומיות. נשמע היה כאילו מתכת חורצת מתכת. מיד הפנו כולם את מבטם לצידם הימני, משם נשמע הרעש, אך הפנסים לא האירו רחוק מספיק. "כדאי שתמשיכו" נשמע לפתע קול מצידם השמאלי. פחד אחז בלבבות המשרתים אך איסאוואה, מארו וטאקאשי סובבו את ראשם לראות את הנער שטוען להיות אוקינונושי עומד שם. "כדאי שתמשיכו עכשיו!" אמר בקול תוקפני. נראה היה לטאקאשי שהוא עצבני יותר מכרגיל. לא חלף רגע אחד והבעת פניו הרגועה נעלמה והוחלפה בהבעת פנים של אדם לחוץ. הוא החל ללכת אחורנית כאילו כאילו הזמן עצמו חוזר לאחור ונעלם בחשכה. "אורות!" אמר מארו והצביע לתוך האפלה, שם רחוק היה ניתן לראות מספר עלומות אור היוצאות מפנסים רחוקים. "נראה שהם זזים לאותו הכיוון" ציין מארו. חריצת המתכת נשמע שוב, הפעם מצידם השני של הקבוצה. "ממשיכים, ומיד!" פקד איסאוואה. לא עברו מספר שניות, על אף שיתכן ועברו שעות, לא ניתן לקבוע זאת באפילה האוימה של המערה, ומארו זיהה בקצה גבול האור גופה מוטלת על האדמה, לידה פנס נייר. מארו עצר את השיירה, ובמעט האור הלך לבדוק את הגופה. הוא סובב את האדם על גבו ומיד זיהה אותו כאחד מהמשרתים שעומד כמה צעדים מאחוריו ומחזיק פנס בעצמו. המשרתים היו אחוזי פחד והחלו לדחוף לכיוון מארו, ואותו המשרת ראה את עצמו שוכב על הרצפה. טאקאשי מיד אחזה בו וסובבה אותו אליה, נעלה את מבטה במבטה ופקדה "הסתכל עליי!" המשרת אחוז הפאניקה לא יכל להסיר את עיניו מעיניה של טאקאשי וממבטה המקפיא. הוא ניסה להיאבק אבל מבטו היה נעול, אט אט הוא נרגע ולבסוף טאקאשי שיחררה אותו. מארו הסתובב חזרה אל הגופה לאחר שהמהומה הקטנה שהקים המשרת משכה את תשומת ליבו אך הגופה נעלמה. הוא הרים את הפנס אך זה נמוג והתפזר לאויר כאילו היה עשוי מאבק. "נמשיך" אמרה טאקאשי כשהיא צועדת בראש. אילולו חושיה החדים היא לא הייתה שמה לב לחוט הדק שרגלה נגעה בו. השיירה מיד עצרה. בעדינות הרגילה שלה טאקאשי הסירה את רגלה מהחוט הדק, הכמעט בלתי נראה. מארו בחן אותו. נראה היה כאילו אורכו רק מטר וקצותיו תלויים באויר. "נלך מסביבו" אמר מארו, וטאקאשי החלה לעקוף את החוט. אך החוט נמשך גם במקום שבו הוא לא נראה בכלל וטאקאשי הרגישה את החוט נקרע... היא חיכתה, הכינה את עצמה לכל דבר, אך דבר לא קרה. לאחר מספר צעדים היו חוט נוסף. הפעם מארו וטאקאשי הרימו את האנשים מעל החוט והעבירו אותם בביטחה. מספר צעדים אחר כך ראה מארו דמות שחורה לחלוטין ושקופה למחצה מותחת חוט בלתי נראה. בתנועה חרישית מארו התקרב אליה וחבט בה בעורפה. הדמות התקפלה בכאב ומיד התפוגגה לאויר ונעלמה. "אם לא נצא מכאן בקרוב, נישאר כאן לנצח" אמר איסאוואה בקולו הרם ופסע קדימה ואחריו כולם. מארו חשב לרגע שהוא רואה דמות שחורה מציצה מבין הסלעים קדימה אך היא נעלמה מיד. הם נעצרו מול קיר אבן עצום ששוליו נעלמו בחשכה שלשם אור הפנסים לא הגיע. פתח שחור, שדרכו לא עבר אור, היה מולם. מארו צעד פנימה ראשון, אחריו טאקאשי, כשאיסאוואה והמשרתים מאחוריה.

 

[Gilgam69]

קדוש החרב ואדון המים

כיפת אבן עצום נגלתה לעיניהם. קירותיה העגולים נראו כאילו נמתחו בצורה לא טבעית. חרבות אינספור מלאו כמעט כל מקום בהיכל פרט למעבר קטן שחצה את הכיפה, כשבמרכזו הייתה ביקתה קטנה. לפני הביקתה היה גשר עץ רעוע מעל תעלה רדודה ללא מים, מאחוריה היה פתח. בקצה המרוחק של הגשר עמד אדם, לבוש בבגדים פשוטים אך אוחז חרב מרהיבה בכל יד... קדוש החרב! רחש על הקיר מצידם השמאלי משך את תשומת הלב של החבורה אשר ראתה את אותה הדמות השחורה מטפסת על הקיר ושולח זרועות אפלות לכיוון קדוש החרב. זרועות החשכה התלפפו מסביב לחרב השמאלית ונראה כאילו קדוש החרב נאבק לשמור אותה בידו. כוחו של קדוש החרב היה על העליונה והדמות האפלה נמשכה מהקיר ועפה לכיוון קדוש החרב אשר בהינף אחד של חרבו השני ערף את ראשה של הדמות השחורה וזו נפלה על הקרקע ולתוך התעלה הרדודה. קדוש החרב הסתכל על קבוצת האנשים שנכנסה זה עתה להיכל ונערך להמשך הקרב. טאקאשי צעדה קדימה, נעמדה בצידו האחר של הגשר וקדה קידה עמוקה. קדוש החרב זרק את חרבותיו בלצדדים ואלה באופן קסום התעופפו ונחתו בשתי מקומות ריקים בין כל החרבות. טאקאשי ברכה אותו לשלום והציגה את חבריה ואותה. הוא בתורו הציג את עצמו ובירך את שליחיו של הוקאג'ה. לאחר הגינונים הרשמיים, ניסו השלושה להבין מדוע יעץ לקאקו ווארואי להכניס תחת כנפו של ארבעת אדוני היסודות העריקים ולמצוא את סוד היסוד החמישי, הריק. תשובות הם לא קיבלו אך קדוש החרב אמר שיש לו מתנה בשבילם. משהו שהוא שמר עליו כבר יותר מדי זמן, משהו שהוא רוצה להוריש ושהם אלה שהוא חיכה להם. "מי יכנס איתי לביקתה? אך מי שזה לא יהיה, עליו להיות חזק, כי כוחה של המתנה חזק ועלול להרוג עם האדם אינו מוכן." איסאוואה, מארו וטאקאשי החליפו מבטים. "אני אלך, חשיבותכם עליונה על שלי." אמרה טאקאשי והחלה לצעוד לכיוון פתח הביקתה. מארו הניח את ידו על כתפה, "את עוד צעירה ושנים רבות עוד לפניך... אני אלך." אך עוד לפני שהיא הספיקה לענות לו, איסאוואה וקדוש החרב נכנסו לביקתה והדלת נסגרה אחריהם. מה קרה או מה היה בתוך הביקתה איש לעולם לא ידע, פרט לקדוש החרב ולאיסאוואה. לאחר מספר דקות יצא איסאוואה מהביקתה, סוחב כד חרס לבן גדול וכבד. "עלינו לחזור לאדון" אמר. טאקאשי הודתה לקדוש החרב והם ניגשו לכיוון הפתח ממנו נכנסו. איסאוואה הניח את הכד הכבד על האדמה ופרס את הפורושיקי (Furoshiki - שק) שלו. הוא הניח עליו את הכד הגדול וקיבל אותו חזרה. באופן פלאי הפורושיקי היה בגודלו המקורי שהיה קטן בכמה מונים מגודל הכד. בדיוק שאיסאוואה הניח על כתפו את הפורושיקי רוח קלה נשבה לתוך העולם. הנער הצעיר נכנס לכיפת האבן. קדוש החרב מיד הסתובב אליו. הנער פרץ בריצה לכיוון הביקתה אך בפסיעתו הראשונה על הגשר עצר בפתאומיות והסתכל על הפורושיקי של איסאוואה. קדוש החרב קרא בשמות שתיים מחרבותיו שתעופפו בין רגע ממקומם ונחתו בידיו. "צאו מכאן!" צעק וזינק לכיוונו של הנער, שצייר ברגלו עיגול סביב עצמו. מיד יצאו כולם דרך הפתח האפל אך הפעם נראה היה כאילו הם חולפים במהירות דרך ההר. כאילו כל המעברים וההיכלים נמשכים אחורה במהירות עצומה. תוך מספר שניות מצאו את עצמם למרגלות הר טצוקוהה. ניתן לראות כאילו מספר פיצוצים כבירים החריבו את ההר. חורים גדולים היו פעורים בצידו והאדמה רעדה. העמודים הגדולים שלמרגלותיו התמוטטו. ערפל קל היה למרגלות ההר. במרחק לא גדול היה ניתן לראות את הסוסים והחיילים שנשארו בפתח ההר. הקבוצה החלה לנוע לכיוון כאשר נשמע קול מהצד "לקח לכם הרבה זמן..." על אחד הסלעים, ישב לו הקאפה הזקן ששוחרר לפני כן מהקומו האימתני. "כדאי שתזדרזו... רק תשתדלו לא להירטב יותר מדי" הוסיף ונעלם בין הסלעים. רוח קלילה נשבה בפניהם של האנשים התשושים. בקרוב יחזרו לשישימאי והמסע המפרך יבוא על קיצו. איסאוואה, מארו, טאקאשי ועוזרו הנותר של איסאווה עלו על הסוסים. "מחר כבר נגיע לשישימאי" קבע איסאוואה, אך לא עברה שניה אחת וגופות הסוסים עליהם רכבו והחיילים שנותרו איתם הפכו לנחשים גדולים שגופם עשוי ממים. גשם החל לרדת. טאקאשי מיד זינקה מהסוס וחרבה חתכה את ראשו של נחש המים שניסה לנגוס בה. מארו הספיק להתגלגל מהסוס ושלף את קשתו אך איסאוואה לא ראה זאת מגיע והנחש התנגש בפניו. הוא החל להרגיש כאילו הוא טובע כשנחש המים ניסה יותר ויותר להידחף לפיו ונחיריו ולמלא את ריאותיו. המשרתים שהיו בפנים ההר ברחו להתחבא בין העצים בעוד אלה שנותרו בחוץ והפכו לנחשי מים החלו להתקרב אל השלושה. טאקאשי קפצה על אחד האחרים. הוא ניסה לחמוק ממנה והתנפץ על פניה אך היא ראתה את זה מגיע וערפה את ראשו. מספר שלוליות מים הופיעו לא רחוק והחלו להתממש לדמויות, לנינג'ות. איסאוואה הצליח להתרכז לרגע אחד, תקע את ידו בגוף המים של הנחש ושיחרר מכת חשמל שהעיפה את נחש המים ממנו. הנינג'ות החלו להתרכז וליצור כדור אנרגיה כחול בזרועותיהם. איסאוואה הרים את ידיו וזימן את התגשמות כוח יסוד האויר, את טבעת האויר. מארו החל למטיר חצים וחיסל את אחת מנינג'ות המים. שתיים מהן שילחו חניתות קרח חדות כתער לכיוונו של איסאוואה אך כאשר פגעו בטבעת האויר נספג כוחם ע"י איסאוואה אשר שיחרר אותו בחזרה כצעקה אדירה שהרעידה את שדה הקרב והעיפה את הנינג'ות אחורנית. טאקאשי מיד התנפלה על נינג'ת מים אחרת. המכה פגעה בנינג'ה אך זו צעקה "מיטצובי" (Metsubi - עיקרון השוויון, ובמקרה הזה, מים שזזים ממקום אחד הולכים למקום אחר) ובעטה את רגלה בירכה של טאקאשי. הכאב לא הרתיע את טאקאשי ומיד שלחה את חרבה לפגוע בנינג'ה שוב. ניסיון נוסף של זוג הנינג'ות לשלח חניתות קרח עלה בתוהו כאשר אחת נספגה לתוך טבעת האויר והשניה חזרה אל הנינג'ה ושיפדה אותה אך עם זאת טבעת האויר התפוגגה ונעלמה. הגשם הוחלף במבול. מארו ירה על נחשי המים הנותרים. פתאום חטף איסאוואה מכה שהפילה אותו על ברכיו. הוא הרגיש שהפורושיקי שלו נמשך ממנו. הוא העיף מבט אחורה וראה נינג'ת מים מושך את השק בחוזק. טאקאשי ראתה זאת ורצה במהרה לכיוונו. בבעיטה אחת היא העיפה את ידה של הנינג'ה שהרפתה מהשק. המבול הפך לסופה. הנינג'ה צעדה אחורנית והורידה את המסכה שעל פניה. "אדון המים!" לחש לעצמו איסאוואה. לפתע גל עצום, טצונאמי (Tsunami) הופיע משום מקום ושטף את שדה הקרב. הגל פגע באיסאוואה, מארו וטאקאשי וסחף אותם אל עבר הסלעים החדים שהיו בצד. רק תלמידו של איסאוואה הילך על המים בקלילות ורץ לכיוונו של אדונו. רגע אחרון לפני הפגיעה בסלעים הגל נמוג והמים חיללו לתוך האדמה. טאקאשי פקחה את עיניה לראות קוץ אבן משונן במרחק סנטימטר בודד מגרונה החשוף... אילולו המים לא היו נרגעים היא כבר לא הייתה בין החיים. היא התרחקה בזהירות משן האבן. מארו ואיסאוואה היו אף הם מוטלים אל מול הסלעים החדים, ותלמידו של איסאוואה עדיין רץ אליו. נראה היה כאילו נינג'ת המים נעלמה. הפורושיקי היה מוטל לידם. הסערה שככה. איסאוואה, מארו וטאקאשי עשו את דרכם בחזרה לטירת שישימאי, נושאים עימם את סוד היסוד החמישי, הסוד לשליטה ביקום עצמו.