בוא נפריד:
הפונטיקה (ולא הפונולוגיה, שהיא תורת ההגה) מושפעת, אכן, מהגרמנית, בעיקר (לדוגמה - צ´ נהגית בעברית מודרנית כמו בגרמנית ולא כמו בערבית, וכן ר´ ו-ו´ עיצורית [V]). אבל התחביר העברי המודרני הוא שמי, ודומה עד מאוד לזה הערבי ולזה הקדום (בהבדלים קלים הנובעים מהזמן שחלף יותר מאשר מהשפעות של תחביר "יידישאי"). העברית היא שפה שמית מבחינת המבנה הדקדוקי - גם כשאנחנו יוצרים כיום פעלים חדשים יש להם שורש מוגדר ובניין והטיות כמו לפעלים העבריים העתיקים. גם כשאנו יוצרים שמות עצם חדשים (ראה לדוגמה: קלטת, עיצומים, סמליל, תסמיך, אשרור, מיחזור וכו´) יש להם שורש ומשקל מוגדרים, שרובם קיימים זה מאות ואלפי שנים, ואם לא, הם התחדשו על פי אותם חוקים שיצרו את המשקלים הקדומים. איך הגעת לזה שהעברית המודרנית היא לא שמית, הייתי רוצה להבין?!