איזה קטע...
יש לי יומן לכל אחד מארבעת ילדיי,
שבו אני כותבת כלמיני דברים שהילד אמר/עשה
ונראה לי שווה לזכור.
כלמיני סיפורים מצחיקים/ משמעותיים/ מרגשים וכו'
מינקות עד התבגרות.
לפני כמה ימים קראתי בהם, וגיליתי להפתעתי
ששלושה סיפורים "שייכים" ל
למרות שבזכרוני הם קוטלגו
אצל מישהו מהאחים שלו (2 אצל הבכור ואחד אצל הפשוש).
זה עורר בי מחשבות על נפלאות הזכרון בכלל,
ובמיוחד על הנטיה ההורית לצייר תמונה, תדמית, לכל ילד.
סיפורים שהתאימו יותר לתמונה שציירתי לילד אחר,
הזכרון שלי קיטלג אצלו.
קרה לכם גם שנוכחתם בדרך כזו או אחרת,
שהילד שונה מהתמונה שלו שציירתם בראשכם?
יש לי יומן לכל אחד מארבעת ילדיי,
שבו אני כותבת כלמיני דברים שהילד אמר/עשה
ונראה לי שווה לזכור.
כלמיני סיפורים מצחיקים/ משמעותיים/ מרגשים וכו'
מינקות עד התבגרות.
לפני כמה ימים קראתי בהם, וגיליתי להפתעתי
ששלושה סיפורים "שייכים" ל
אצל מישהו מהאחים שלו (2 אצל הבכור ואחד אצל הפשוש).
זה עורר בי מחשבות על נפלאות הזכרון בכלל,
ובמיוחד על הנטיה ההורית לצייר תמונה, תדמית, לכל ילד.
סיפורים שהתאימו יותר לתמונה שציירתי לילד אחר,
הזכרון שלי קיטלג אצלו.
קרה לכם גם שנוכחתם בדרך כזו או אחרת,
שהילד שונה מהתמונה שלו שציירתם בראשכם?
