פרק רביעי: שני אוהבים ומוח אחד
"מה זה אמור להביע??" צעק טאקאטו. קאזו עמד, חצי גופו העליון ערום ורק מכנסיו לגופו. קנטה היה לבוש לגמרי, חוץ מנעליו, והיה יחף. נראה שהם עמדו לעשות משהו, והפסיקו כשטאקאטו הופיע. ידיו של קנטה היו כרוכות סביב צווארו החשוף של קאזו. טאקאטו הרגיש שהוא עומד להקיא. "חבר´ה, בחייכם!" הוא קרא בתדהמה. "מילא אני והנרי, לפחות הנרי חתיך ובוגר - אבל אתם?! אתם מכוערים יותר מגאסומונים!" "היי, שלא תעז להעליב את הבונבון הפושפשון שלי," נפגע קנטה, ונישק את קצה אפו של קאזו, שהחזיק לו חיוך מאוהב. "אתם נפלתם על הראש? אתם לא יכולים להיות ביחד!" צעק טאקאטו. "אתם חולקים יחד את אותו המוח!" "Tז מה?" הם שאלו יחד, כרגיל. "זה כאילו... שאתם מתאהבים בעצמכם!" הוא קרא. קאזו וקנטה חייכו זה לזה, מתעלמים מטאקאטו. "אז מה שהתחלתי להגיד," המשיך קנטה, "לפני שטאקאטו הפריע לנו... הוא שלאחרונה אני מרגיש מוזר בכל פעם שאני ואתה נמצאים ביחד." "בכל פעם? זה כל הזמן!" אמר טאקאטו בעצבים. "אה, בגלל זה אני מרגיש מוזר כל הזמן," מלמל קנטה בהבנה. "בכל אופן, קאזו יקירי, אני רוצה לשטוח בפניך את ליבי הרעב לאהבה. אתה הדלקת את האור בחיי. אתה הגשם במדבר השומם של עולמי. אתה ההמבורגר בלחמניה הריקה שלי. פיצפוצי השוקולד שבעוגייה שלי..." "שכחת גם ´המשבצות שבמחברת החשבון שלי´," אמר טאקאטו בעייפות כועסת. "אה, כן," אמר קנטה. "בכל אופן, קאזו, הגוף שלי רוטט מצמרמורת כל פעם שאתה נוגע בי." "או, קנטה!!" התייפח קאזו. "אין לי מילים... אתה תמיד היית מושך בשבילי... משקפייך המבריקים כשמשה של מכונית.. הפוני הדלול שלך על המצח המחוצ´קן... התלבושת חסרת-ההתאמה שלך על שרירייך המצומקים..." "ותמיד ניסיתי לרמוז לך," המשיך קנטה. "לא הרגשת בזה? גם באותו ערב לוהט וסוער, באמבטיה המשותפת שלנו אצל באבאמון וג´יג´ימון... נגעתי בך בחשאי מתחת למים..." "אה, אז זה היה הדבר השעיר והגושי הזה שדגדג לי את התחת!" קרא קאזו. "למה לא אמרת קודם? הייתי חוסך משנינו הרבה לב שבור.." "הו, קאזו," בכה קנטה. טאקאטו לא יכל היה לראות את זה. הוא סובב אליהם את גבו והניח להם להתנשק כרצונם. "הייתי רוצה לדעת, לאן הנרי נעלם," מלמל בעצב. "אני צריך לברר איתו המון דברים." "או, הוא וריקה רבים בצעקות איומות," מלמל קאזו בין נשיקה לנשיקה עם קנטה. "אולי תלך אליהם? אתה מפריע לנו ברגע המאושר ביותר בחינו." "מה?" נדהם טאקאטו, "הם רבים?" והוא רץ משם במהירות.
