איזה סוף שבוע נפלא ...

[האילתית 2]

הוא מספר בעזרת התווים ../images/Emo168.gifאולי?

 

[oshiko]

../images/Emo45.gif

גם זה, גם פסנתר. קצת הגזמתי כהרגלי. פה ושם, כמו שרצה מספרת, אם ממש תופסים את מצב הרוח הנכון, יש רגעים נדירים שבהם ניתן ללמוד על מה שמותר ללמוד. רגעים כאלה צריך לנצל עד הסוף.

 

[אמא של נמ]

אצלנו הוא מדבר

לתוך שפורפרות של טלפון או פלאפון... אפילו במסנג'ר או בICQ . עד שהוא מגיע לדבר איתנו הוא כבר נורא עייף.

בבוקר תמיד משהוא הולך לאיבוד וזה תמיד באשמתי...היום למשל זה היה החוגר שנמצא, (אחרי שפרקתי את כל התרמיל שלו), בכיס המעיל שהוא יצא איתו בשבת. העיקר שיצא בחיוך

ואני חשבתי שזה קורה רק אצלנו

 

[סמדר בנ]

אצלינו

רוב השבת עוברת בשינה

השבת מכיון שלא היתה בקו הבריאות - גם שינה וגם מצב רוח ירוד. כשהגיחה מהמיטה זה היה עם פרצוף מעונה ותשובות בנות הברה. באמצע בכל זאת לא וויתרה על קצת לצאת...הבוקר קמה מאוחר יחסית והיתה לחוצה ואפילו חיבוק לא נתנה (אממאאאא, אין לי זמן

) תחזירו לי את הילדה המתוקה שלי!!!

 

[אמא פולניה1]

היי לכולם, זה מצחיק, יש הרבה דברים

בחיים שלנו שאנחנו תוהים, האם זה רק אצלנו ככה? וככל שמדברים על זה מסתבר שלא. שהרבה מקרים זהים קורים בהרבה בתים שונים. היות ולא נכנסתי לפורום חמשוש השלמתי עכשיו את כל החסר, בערך שעה עוברת על השרשורים, והשרשור הזה מצא חן בעיני במיוחד. בשישבת שהם באים הם רוצים להספיק כל כך הרבה דברים, להיפגש עם כולם, לעשות את זה ולעשות את זה. לפי דבריו של תומר, לבוא הביתה זה כאילו לצאת מהבסיס ולראות שיש אזרחים בחוץ, יש עולם אחר בחוץ ואני מאוד מבינה אותו. ביום חמישי הגיע הביתה לחמשוש (בגלל שיצאו הצוות המנצח), נכנס הביתה בעשר בלילה. הוריד את הדברים מעליו, ישב איתנו על כוס קפה ועוגה שהוכנה לפי הזמנתו, מלא חוויות מכאן עד להודעה חדשה על השבוע שדאות, בעשר וחצי התקשרו כבר החברים שלו, יאללה, צריך להיפגש ולצאת לאיזה שהוא מקום. אמר להם: "בחצות . רק הגעתי הביתה. תנו לי צ'אנס לשבת לדבר עם ההורים קודם". ו-"לא. אני לא מוציא רכב, אני עייף ברמות, לא לוקח סיכון", וזה המשפט שהכי מצא חן בעיני. מעריכה אותו מאוד על כך ש"עייפים, לא נוהגים". אפשר לסמוך עליו. אה? בקיצקץ, 12 בלילה יצא עם החברים חזר לפנות בוקר, ישן עד יום שישי בשעה 16:00, קם, נישנש משהו, הלך למחשב, עד ארוחת שבת. אחרי הארוחה ישבנו עוד קצת מסביב לשולחן ודיברנו, מאוחר יותר שוב יצא, חזר לפנות בוקר, ישן עד 15:00, והעולם כמנהגו נוהג. עכשיו, אני תוהה ביני לבין עצמי. מצד אחד, מה לכל הרוחות קורה כאן? שבועיים מחכה לו, והוא באמת מנסה לתת תשומת לב לכולם, ולמעשה אני לא רואה אותו הרבה גם כשהוא בבית, זה לא פייר. ומצד שני, בשישבת צריכים להספיק המון, להתפרק בבילויים, חברים, שינה ושינה, מחשב וכו'. כך שחברים יקרים, אני רואה שאצל רובנו הכל אותו הדבר, מצד אחד רוצים מהם קצת יותר, מצד שני מבינים אותם ומצד שלישי, העיקר שיודעים שהם בבית, במיטה, ישנים, גם אם לא ממש רואים אותם, שיהיה לכם המשך שבוע טוב.