איזה סְראגשעס

איזה סְראגשעס ../images/Emo163.gif

אני נוסע לצפת, חבר'ה! וזה אחרי שלא הייתי שם שלֹשת רבעי שנה (ולפני כן - שנה וחצי). בפעם הקודמת התוצאה המידית היתה חיוך דבילי מאֹזן לאֹזן ונשיאתו בראש מורם בסמטאותיה המרֻקנות של העיר, והתוצאה-לטוַח-ארֹך היתה שיר שבסוף לא כתבתי. הוא היה אמור להתחיל כך: עניתי ב"הן" - הסכמה משָעֳשעת. עורך חשבונות אחרונים עם עצמי, באותו של אמּא קדימה ישבתי אל עֵבֶר עָבָר מיֻזּע לְהַצפּית. הפעם אני נוסע לא לשבּת אלא באמצע השבוע, והמשמעות הישירה של העִתוי הזה היא פגישה צמודה יותר, כואבת יותר ונוסטאלגית יותר עם העיר, כלומר, עם כל מה שקשור אִתּהּ אצלי. אם אכתֹּב בסוף שיר והוא יהיה ראוי למאכל אדם - אתחלק בו אִתכם. את הרשמים מהנסיעה אתם עתידים לקרֹא כך או כך. בַּיּוּ שלום, נִשְׁמוֹתַי.
 

Le Fay

New member
נופף בשבילי לשלום לבת-יער

(מתגעגעת ליסמין הסוסה).
 

stאסתי

New member
איך אני אוהבת את העיר הזאת

לטייל בה זה אחד הדברים הכי מרגיעים שיש ד"ש לסמטאות
 
יש שיר של אלתרמן על בת צפת

שפעם ראיתי אותו ומאוד אהבתי ומאז לא מצאתיהו, אם יש לאי מי מידע עליו אשמח אם יכתבנו. ביום שישי האחרון כשנסעתי לצפת, שמתי לב שכל פעם אני מגלה כמה שהיא יותר יפה. אני גר בעיר הזאת כבר קרוב לעשרים שנה ועדיין היא כחדשה בעיניי. איני יודע למה נראתה לי העיר יפה כלכך, האם משום כיעורה של ירושלים בה אני חי כעת, או משום יופיה של צפת. ירושלים, לו היית צפת..
 
אני יודע לאיזה שיר הכונה,

עם הרפרן "אני מצפת, אני מצפת". מקוֶּה להקליד אותו ולהעלותו הֵנה הערב.
 
אני מצפת / נתן אלתרמן המלך

אותי החברות כולם בלי הרף שואלות: מדוע זה עינייך כה גדולות ואפלות? ומה את חיננית כל כך? ומה את ביישנית כל כך? ולמה זה נימת קולך נוגה וניגונית כל כך? ולמה כה שונה הינך מכל הבחורות? ולמה זה חולמות כל כך עינייך השחורות? לזה ישנה לי רק תשובה אחת: אני מצפת! אני מצפת! הרוח, ההרים והלילות נתנו לי זוג עיניים אפלות. שמים של גליל ומי מרום השכינו בעיניי את החלום. אצלנו גזע שכזה, אצלנו טבע שכזה, אצלנו מין סביבה כזאת... כן, ככזה, אצלי - בפרט: אני מצפת! אני מצפת! זה בי נדבק, זה בי נקלט - אני מצפת! אני מצפת! ביום אביב אחד אותו פגשתחי ראשונה. מאז לי אין, מאז לי אין מנוח ושינה. אומרות לי חברותיי: לא טוב! איך זה אפשר כך לאהוב? הלא נורא זה ואיום! לא ככה אוהבים כיום! האהבה בזמן הזה פשוטה הרבה יותר. ולא אכפת, הלא, סוף-סוף - עם זה או עם אחר! לזה ישנה לי רק תשובה אחת: אני מצפת! אני מצפת! רוח הסער וכוכבי הסוד לימדו אותי כי זה אכפת מאד, כי יש הבדל, אולי טפשי ודק, בין אהבת עולם ובין משחק. אצלנו גזע שכזה, אצלנו טבע שכזה, אצלנו מין סביבה כזאת... כן, ככזה, אצלי - בפרט: אני מצפת! אני מצפת! זה בי נדבק, זה בי נחרת - אני מצפת! אני מצפת! הגיע יום, למרחקים בחיר לבי הלך. וחברותיי אומרות לי: די! הוא לא יזכור אותך! הוא יעזוב, הוא לא יזכור ואל אחרת הוא יחזור, אחרת הוא יאהב אהוב, כי נערות ישנן לרוב. אבל אני לכול, לכול עונה בצחוק גדול: אם גם בנות ישנן לרוב - אותי אין לעזוב! ויש לזה סיבה, אולי, אחת: אני מצפת! אני מצפת! אפשר לנוס אל ים ואל מדבר, אבל אותי לשכוח אי אפשר! אולי גם שם יפות כמוני יש, אבל אותי נושאים בלב כאש! אצלנו גזע שכזה, אצלנו טבע שכזה, אצלנו מין סביבה כזאת... כן, ככזה, אצלי - בפרט: אני מצפת! אני מצפת! אם בי נתפסת - אין מפלט! אני מצפת! אני מצפת!
 
לא שכחתי

פואמֹנת קטנה בדרך. היא מוכנה עד חֶצְיָהּ. מקַוֶּה לסיֵּם לעשות אותה עד סוף השבוע. הנה ההתחלה, בתור טעימה: אקדמוּת מלּין העיר הזאת - אין טעם, נדמה לי, לתפֹּס אותהּ בקצה אחד ולסחֹט ממנּה סִפּור לאָרכּהּ. אנסה לתָפסהּ בשִׁשה קצוות, ומי יודע, אולי תצא לי צורה חִנָּנית של מגן-דָוִד. (בנִגוד לדעה שהיתה לי עליה החל מעודי וכלה בבּיקור הזה, היא זכאית למעט יותר, ובכל זאת, בשיר אין מקום לדבר שטעון, עדַין, עִכּול). 1. בית סבתא אתה נכנס ונתקל בַּסּדר. מכיון שבקונטכסט הסביבתי שלו הבית הזה הוא שמֻרה, לענין הזה, אתה מוצא באותו סדר נימה דקיקה, אך תקיפה של קנאות. ועל אחותו, הדלות הגאה, יספרו לך הבקבוקים במקרר - משקה שלא שׂערוהו אבותינו (או, בעצם, אנחנו אלה שלא שׂערוהו), תוצרת אשדוד, וברכיבים מצֻיּן: "מים, סֻכָּר, מיץ פֵּרות יער טבעי (3%). יש עוד הלאה, אבל זה יגיע כבר כשענין יֻשלם. לילה טוב יונה
 
למעלה