איזה מן אמא אני?

[ל3]

איזה מן אמא אני?

אחרי הצהריים קבלתי "סטירת לחי לפנים" מעין wake up call מהסוג שהכי כואב. הילד התעורר משנת צהריים ואני הרגשתי כל כך רע פיזית שממש לא יכולתי לטפל בבייבי שלי. מייד התקשרתי לאמא שלי והיא באה לעזור ואני קפצתי לקופת חולים. היה לי קר לבשתי סוודר, הידיים רעדו והרגשתי רע רע. הגעתי והרופאה ביקשה לחץ דם, סוכר ואק.ג והכל יצא תקין והיא שיחררה אותי עם הוראה לאכול ( כאילו דה?). הרגשתי שסתם הטרחתי את הרופאה הרי הכל בסדר אצלי, כל המדדים תקינים אז מה אני fucking רוצה? חזרתי הביתה ואמא שלי הכריחה אותי לאכול בזמן שהיא מאכילה את הפיצי ארוחת ערב. אני יושבת ליד הפיצי ואוכלת ובפנים בוכה עם כל ביס תוך הבטחה שמחר שוב אצמצם יותר.
מה הבעיה שלי? למה אני לא יכולה פשוט לאכול, כבר לא בשבילי אלה בשביל הבייבי שלי? אני מרגישה אנוכית כל כך ולא ראויה לשום הבנה או סליחה הרי ראיתי שלא יכולתי לתפקד עם הילד היום, רואה שהוא צריך אותי ואני לא זמינה בשבילו כל הזמן כי אין לי כוח, אני רואה ומבינה הכל אז למה לא מצליחה לשנות את ההתנהגות שלי? אני מפלצת, רעה, אנוכית ולא ראויה להיות אמא
לא יודעת בכלל למה אני כותבת פה לא מגיע לי מילות נחמה ועידוד. באמת רוצה שכל הסיוט הזה כבר יגמר -לכאן או לכאן

 

[אלומת האור]

איזו מין אימא את

אימא חולה מאוד. זאת הבעיה שלך. למה את לא יכולה פשוט לאכול? כי לאכול זה לא פשוט לך באותה מידה שלהפסיק לאכול לא פשוט בשבילי. כי ככה. כי אנחנו חולות. ותאמיני לי, זה שנקרא לעצמנו בשמות לא יפים ולא מכבדים ונגנה את עצמנו ונחוש לא ראויות - זה בטוח לא יקדם אותנו לשום מקום שטוב להיות בו. צריך לחשוב איך אפשר לשנות את החשיבה הזאת ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו, עם המחלה הארורה הזאת. חיבוק.

 

[jellybelly1]

אימא שחולה

לא חושבת שנכון לשפוט את עצמך בחומרה כזאת. את חולה ומטבע המחלה שלך את רוצה ולא רוצה להישאר חולה. אם הייתה לך בעיה אחרת שמפריעה לך להיות מסורה לילד שלך המצב היה הרבה יותר פשוט. ברור שאת אוהבת מאוד את הילד שלך ולא נכון לקרוא לך אנוכית ורעה. את סובלת. ומשתמשת בדרך התמודדות שפוגעת בעקיפין באחרים אבל בראש ובראשונה בך. חשוב שתתייחסי אל עצמך בחמלה והבנה כדי שיהיו לך כוחות להיות ממוקדת במטרה של החלמה ויציאה מהמצב. הלקאה עצמית מנטרלת מכוחות ומסיטה את הפוקוס.

 

[ל3]

אני באמת לא ראוייה לזה

לחמלה שלכן. כי זה לא שאני לא מבינה ויודעת שאני פוגעת בעצמי ובאחרים אני יודעת אולי יותר מדי טוב אבל כאילו ממשיכה בדרכי ההרסנית אני לא יודעת איך להסביר את עצמי אני מרגישה כאילו אני נחלקת לשתיים- מישהי שיודעת שדי צריך להספיק ומישהי שנשלטת על ידי מן איזה שד שכאילו פיזית מונע ממני לגשת ולאכול. אני נקרעת בן שני העולמות האלה וכבר אין בי כוחות. ועכשו אמא שלי היתקשרה ואמרה לי שרופאת המשפחה שהייתי אצלה בצהריים היתקשרה אליה מודאגת מהמצב שלי ובעלי תפס איתי מאין שיחה שאני נעלמת לו כי הוא כבר רואה מישהי שהיא שלד מהלך ובפנים הלב צועק אבל מה אתם רוצים ממני לפי הטלבאות אני עדיין במשקל תקין ,ובפנים הלב גם צועק- אני נעלמת לך? לעצמי נעלמתי כבר מזמן. אני רוצה להפסיק את מחול השדים הזה בראש ובאמת לא יודעת איך, אני לא יודעת איך תעזרו לי- ומי יעזור לי? צריכה לעזור לעצמי אבל לא רוצה מספיק. ובנתיים רק פוגעת בכולם ואת הפיצי מגדלת אמא מופרעת- מופרעת!!!!!!!!!!!!!!
אני לא יכולה יותר. פשוט רוצה כבר להרים ידיים ,אבל לא

 

[lital172]

את צריכה עזרה

לפעמים גם שיש לנו אחריות כזא.ת גדולה אם לא נטפל בעצמנו לא נוכל להועיל לאף אחד.

יש מישהו שיודע על זה? מטפלים? הבן זוג?

ברגע שלא מצליחים לתפקד.. זה רק הולך ומתדרדר אם לא נעשה כלום.

אז מה תעשי כדי שזה לא יקרה? כדי שפעם הבאה תוכלי להעניק לבייבי שלך..? וולעצמך..?