איזה לילה,איזה לילה...
אוף. ככה מתחילה שורת הפתיחה של ההודעה הזו, אני יודע מאיפה אני צריך להתחיל-אבל אני לא אתחיל משם. למה?-כי סתם בא לי לכתוב באמצע הלילה. ובכן- הלילה הזה הוא מלא תמורות,מלא תהיות,מלא כאב,רוי כאב למען הדיוק הטוב. אני מרגיש מפוספס, ללא מטרה ברורה,ללא הר לכבוש,ללא דרך מובנת מראש שתוביל אותי אל חיק האושר. הלילה הזה כולו שירה, אני שר לעצמי,בתקווה לשפר לעצמי את מצב הרוח בשעה שרובכם היכיתם את הסדינים בשעת הלילה המאוחרת הזו, אני נהנה לי מהבריזה שנושבת לי דרך החלון בראש פסגה קטנה ששם ביתי ממתין לי כל ערב בזרועות פתוחות. אני לוגם קמעה מהקפה-ואני אומר לו בשקט בשקט :"עשה את עבודתך חבר,נאמן אתה להעיד עלי שאני לא איש של קפה,אבל בשעת צרה-אתה תמיד נמצא לידי על השולחן ביחד עם המאפרה הגדולה והסיגריה שאני כ"כ אוהב לשנוא". אז-איפה הייתי?. ובכן-יש לי כל כך הרבה בראש, וכל כך מעט אמצעים להוציא את זה. אני מתגעגע לכל כך הרבה דברים שנעלמו מחיי, אני יודע שיש ביכולתי להספיק המון ,אבל אני נטול כל מוטיבציה בריאה להמשכיות בראיה ותקינה. לעיתים-כשאני מהרהר לעצמי, כשאני חושב עליכם-אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים בעלי מכנה משותף רב מעלה-כולכם בני אנוש. ואני,נו טוב,אני?,אני אדם שמשול לבן מלך שלעולם לא ירש את כיסא אביו כי אין לו כח כל בוקר ללבוש את בגדי המלכות. אני יודע שיהיו אשר יהיו שיפרשו את דברי בקונוטציה דתית- ובכן-צר לי לאכזב אתכם ידידי-אבל אין הדבר בעל משמעות מוגדרת. זהו כאב פנימי-שאין לי את היכולת האמוציונאלית לשים עליו את האצבע שלי ולומר באישון לילה-"זה זה". אני מקנא כ"כ באנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם. שהם לא בגיהנום הבלבול. אח... איזה לילה איזה לילה..רק חסרה לי כאן מוסיקה טובה, כמה חברים טובים וזה לילה מושלם שבסופו תזרח לה השמש אט אט, ותביא איתה יום חדש... והקפה?,אתיופי מתמיד-מגעיל ומסריח. למה?-כי זה מה שיש ועם זה ננצח את העייפות. אז איפה הייתי?. חברים-אני מרגיש נטול יצירתיות, המוסיקה כבר לא מה שהיתה פעם, אין לי חשק וחיות שיעוררו בי אנרגיה חדשה, אין לי מומנטום של רגש חיוני. ואני צריך מנה כזו דחוף. בכל מקרה-אין כמו הלילה... שחור משחור-עם כמה יהלומים שזורים להם שם למעלה... מחכים שאדון גל ינסוק אליהם חזרה עם בשורה נעימה. ובכן-הגיעה שעתי לומר לכם את הביטוי הכל כך שבלוני ועם זאת כל כך מלא וגדוש באהבה: "לילה טוב חברים" (הקפה עדיין מגעיל...והסיגריה נכבתה לה מזמן..רק שובל הריח נותר לו)
אוף. ככה מתחילה שורת הפתיחה של ההודעה הזו, אני יודע מאיפה אני צריך להתחיל-אבל אני לא אתחיל משם. למה?-כי סתם בא לי לכתוב באמצע הלילה. ובכן- הלילה הזה הוא מלא תמורות,מלא תהיות,מלא כאב,רוי כאב למען הדיוק הטוב. אני מרגיש מפוספס, ללא מטרה ברורה,ללא הר לכבוש,ללא דרך מובנת מראש שתוביל אותי אל חיק האושר. הלילה הזה כולו שירה, אני שר לעצמי,בתקווה לשפר לעצמי את מצב הרוח בשעה שרובכם היכיתם את הסדינים בשעת הלילה המאוחרת הזו, אני נהנה לי מהבריזה שנושבת לי דרך החלון בראש פסגה קטנה ששם ביתי ממתין לי כל ערב בזרועות פתוחות. אני לוגם קמעה מהקפה-ואני אומר לו בשקט בשקט :"עשה את עבודתך חבר,נאמן אתה להעיד עלי שאני לא איש של קפה,אבל בשעת צרה-אתה תמיד נמצא לידי על השולחן ביחד עם המאפרה הגדולה והסיגריה שאני כ"כ אוהב לשנוא". אז-איפה הייתי?. ובכן-יש לי כל כך הרבה בראש, וכל כך מעט אמצעים להוציא את זה. אני מתגעגע לכל כך הרבה דברים שנעלמו מחיי, אני יודע שיש ביכולתי להספיק המון ,אבל אני נטול כל מוטיבציה בריאה להמשכיות בראיה ותקינה. לעיתים-כשאני מהרהר לעצמי, כשאני חושב עליכם-אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים בעלי מכנה משותף רב מעלה-כולכם בני אנוש. ואני,נו טוב,אני?,אני אדם שמשול לבן מלך שלעולם לא ירש את כיסא אביו כי אין לו כח כל בוקר ללבוש את בגדי המלכות. אני יודע שיהיו אשר יהיו שיפרשו את דברי בקונוטציה דתית- ובכן-צר לי לאכזב אתכם ידידי-אבל אין הדבר בעל משמעות מוגדרת. זהו כאב פנימי-שאין לי את היכולת האמוציונאלית לשים עליו את האצבע שלי ולומר באישון לילה-"זה זה". אני מקנא כ"כ באנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם. שהם לא בגיהנום הבלבול. אח... איזה לילה איזה לילה..רק חסרה לי כאן מוסיקה טובה, כמה חברים טובים וזה לילה מושלם שבסופו תזרח לה השמש אט אט, ותביא איתה יום חדש... והקפה?,אתיופי מתמיד-מגעיל ומסריח. למה?-כי זה מה שיש ועם זה ננצח את העייפות. אז איפה הייתי?. חברים-אני מרגיש נטול יצירתיות, המוסיקה כבר לא מה שהיתה פעם, אין לי חשק וחיות שיעוררו בי אנרגיה חדשה, אין לי מומנטום של רגש חיוני. ואני צריך מנה כזו דחוף. בכל מקרה-אין כמו הלילה... שחור משחור-עם כמה יהלומים שזורים להם שם למעלה... מחכים שאדון גל ינסוק אליהם חזרה עם בשורה נעימה. ובכן-הגיעה שעתי לומר לכם את הביטוי הכל כך שבלוני ועם זאת כל כך מלא וגדוש באהבה: "לילה טוב חברים" (הקפה עדיין מגעיל...והסיגריה נכבתה לה מזמן..רק שובל הריח נותר לו)
