איזה כייף
אני בחופש היום עם הבת שלי הגדולה שמתגייסת בעוד 8 ימים.כל הבית עסוק בהכנות לגיוס וההתרגשות במגמת עליה.השלב הזה מהול באושר ושמחה על הבת המקסימה והגדולה שלי שאין ספק שיוצאת מהבית עם ארגז כלים מכובד שיעזור לה לפרוס כנפיים ולעוף,השלב הזה גם מהול כמובן בקושי להפרד,ואמרה לי מישהי,ללא רק הפרידה מהבת קשה,קשה הפרידה מהמוכר והקבוע שהולך להשתנות. זה זורק אותי כמובן לגיוס שלי.אמי חלתה כשהייתי בת 15.היא לא ליוותה אותי ללשכת גיוס,זה יום קשה עבורי פחות בגלל הגיוס ויותר מעצם המחשבה שאני עוזבת אותה במיטה,כשעד עכשיו היו לי כל כך הרבה תפקידים בבית,אז מה יהיה?!.אני זוכרת את הבכי כשנפרדתי ממנה ויצאתי עם התיק הגדול לדרך.זה מחזיר אותי לימי שישי.כשאני בדרך הביתה אחרי ימים לא קלים,מגיעה,מכבסת לעצמי את הבגדים ומגהצת.מכינה לעצמי אוכל.ואוספת את כל כולי כדי להיות איתה ולמענה כמה שרק אוכל.היום במבט לאחור זה נראה לי בלתי אפשרי ואני לא מבינה איך עמדתי בזה.אבל עובדה. כל אלה מהולים בהמון אושר שלי על הקשר שלי עם הבת שלי שקרובה אלי כל כך,(שלא מושלם כמובן),על הקירבה של שתינו,על השותפות בהכנות ובסידורים,על המחשבה שאני אהיה איתה בלשכת גיוס ואלווה אותה,שכשהיא תחזור ביום שישי אני אהיה כאן בשבילה,אכין לך את מהאכלים שהיא הכי אוהבת,אכבס ואגהצ לה בגאווה את הבגדים,אכין לה את החדר,ואדאג שיהיה לה הכי עוטף,תומך,חם ואוהב שאפשר... זהו,רק רציתי לשתף.............
אני בחופש היום עם הבת שלי הגדולה שמתגייסת בעוד 8 ימים.כל הבית עסוק בהכנות לגיוס וההתרגשות במגמת עליה.השלב הזה מהול באושר ושמחה על הבת המקסימה והגדולה שלי שאין ספק שיוצאת מהבית עם ארגז כלים מכובד שיעזור לה לפרוס כנפיים ולעוף,השלב הזה גם מהול כמובן בקושי להפרד,ואמרה לי מישהי,ללא רק הפרידה מהבת קשה,קשה הפרידה מהמוכר והקבוע שהולך להשתנות. זה זורק אותי כמובן לגיוס שלי.אמי חלתה כשהייתי בת 15.היא לא ליוותה אותי ללשכת גיוס,זה יום קשה עבורי פחות בגלל הגיוס ויותר מעצם המחשבה שאני עוזבת אותה במיטה,כשעד עכשיו היו לי כל כך הרבה תפקידים בבית,אז מה יהיה?!.אני זוכרת את הבכי כשנפרדתי ממנה ויצאתי עם התיק הגדול לדרך.זה מחזיר אותי לימי שישי.כשאני בדרך הביתה אחרי ימים לא קלים,מגיעה,מכבסת לעצמי את הבגדים ומגהצת.מכינה לעצמי אוכל.ואוספת את כל כולי כדי להיות איתה ולמענה כמה שרק אוכל.היום במבט לאחור זה נראה לי בלתי אפשרי ואני לא מבינה איך עמדתי בזה.אבל עובדה. כל אלה מהולים בהמון אושר שלי על הקשר שלי עם הבת שלי שקרובה אלי כל כך,(שלא מושלם כמובן),על הקירבה של שתינו,על השותפות בהכנות ובסידורים,על המחשבה שאני אהיה איתה בלשכת גיוס ואלווה אותה,שכשהיא תחזור ביום שישי אני אהיה כאן בשבילה,אכין לך את מהאכלים שהיא הכי אוהבת,אכבס ואגהצ לה בגאווה את הבגדים,אכין לה את החדר,ואדאג שיהיה לה הכי עוטף,תומך,חם ואוהב שאפשר... זהו,רק רציתי לשתף.............