ולמי שהקישור לא נפתח לו
:
ד"ר גאולה אלמוג - "עולם קטן", כתב-עת לספרות ילדים ונוער, גליון 1,
2000
שלושה פרפרים וגזר גם: פרספקטיבות שונות של התבוננות על
"שלושה פרפרים" ו"אליעזר והגזר":
" אם נחפש בתוך מאגר הסיפורים המשותף לילדים שלמדו בגני הילדים ובכיתות הנמוכות של
מערכת החינוך בישראל, לבטח נמצא במקום בולט את המעשייה "שלושת הפרפרים" של
לוין קיפניס. סיפור זה התפרסם לראשונה ב גליונות בשנת 1938 וזה שנות דור שהוא זוכה
1 לעיבודים מחודשים, והם משולבים באנתולוגיות לגיל הרך.
זהו סיפור המעשה: שלושה פרפרים - אדום, צהוב ולבן - עפו בשדה. פתאום החל לרדת גשם.
חיפשו הפרפרים מחסה אצל הפרחים. הם עברו מפרח לפרח, אך אף פרח אחד לא הסכים
להכניס אליו את כל שלושת הפרפרים יחדיו )הסיבות לכך משתנות מנוסח לנוסח(. הפרפרים
לא הסכימו להיפרד והם נשארו בגשם. לבסוף, שמעה השמש את דברי הפרפרים, יצאה מבעד
לעננים,הפסיקה את הגשם והצילה את הפרפרים.
"רייטינג" של שנות דור הוא הוכחה מספקת לכך שהסיפור "עובד" על קהל היעד. ואכן,
הילדים הצעירים אוהבים את הסיפור, הם עוקבים בחר דה אחר הפרפרים הנר טבים בגשם,
וחשים תחושה של רווחה כשהשמש זורחת ומצילה את הפרפרים. אולם, שאלה ששמעתי מפי
אחד הילדים בגן, לאחר שהגננת סיימה לספר את הסיפור על "שלושת הפרפרים", הדליקה לי
נורה אדומה, והחזירה אותי לעיון מחודש בו.
"ואם השמש לא היתה יוצאת ומייבשת את הכנפיים של הפרפרים הם היו מתים, נכון?" שאל
הילד, והגננת לא י דעה מה לענות לו, משום ששאלה זו העבירה, מבלי משים, את סיפור
המעשה מעולם המעשייה העל- טבעי לעולם הריאלי. היל ד, כמובן, לא היה מו דע לכך
שהשאלה "מה היה קורה אילו ... ?" אינה רלוונ טית לעולם המעשייה. אי-ההבחנה של היל ד
בין המישור העל-טבעי, שבו גרמי שמים מתערבים בחיי הגיבורים - גומלים לצ דיק ומענישים
את הרשע - לבין המישור הריאלי, המוגבל לחוקי המציאות, העמי ד את הגננת בפני דילמה,
זאת משום שההתייחסות למעשייה על-פי קריטריונים רציונליים, מערערת את המסר שלה.
סיפור גבורה בעולם הריאלי נבחן על-פי שני קרי טריונים: א. המ טרה צריכה להצ דיק את
הסיכון; ב. הסיכון צריך להיות מחושב כך שסיכויי ההצלחה יהיו רבים ולא תהא זו
התאבדות. לכן, בעולם המציאות, שלא כמו בסיפורי מעשיות, סיפור חברותם, הקרבתם
----------------------
בפעם השנייה התפרסם הסיפור באנתולוגיה גן גני. יש לציין כי גן גני, שהתפרסם לראשונה בסוף שנות
הארבעים, זכה ל- 21 מהזורות עד שנת 1963 . ניתן לומר, אם כן, כי דורות של ילדים גזלו על הסיפורים
המקובצים בספר זה.
וגבורתם של הפרפרים, כאשר הוא נבחן על-פי קרי טריונים לוגיים של גבורה הוא מעשה לא
הגיוני, וניתן אף לומר - בלתי-אחראי. מבחינה זו מזכירה שאלתו של היל ד בגן את שאלתו
הרטורית של יוסי י דין, בקלטת לילדים, פטר והזאב: "ואילו לא היה תופס פ טר את הזאב,
מה היה קורה אז?".
שאלה זו )המתייחסת לכך שתהלוכת הניצחון של פ טר השכיחה את העוב דה שפ טר יצא
מהחצר )למרות אזהרתו של סבא( , גם היא, כמובן, אינה רלוונ טית לעולם המעשייה, אך היא
בהחלט רלוונטית לגבול הבלתי-ברור שבין מציאות ל דמיון אצל יל דים צעירים, ולפירוש
המוטעה שהם עשויים לתת למעשה ה"גבורה". בסיפור "גבורה", בדרך-כלל, המסר משתמע
ואיננו גלוי - הגבורה היא ה דבר שא יתו אני מז דהה, אך המסר של מעשה הגבורה נובע
מהסיבות לגבורה ומסיפור הרקע שבגללו מסכן הגיבור את חייו. א דם מקריב עצמו למען
ארצו, מולדתו, הוריו או משפחתו, או למען המדע וערכים נעלים אחרים, כמו הצלת חבר. אך
ברקע לגבורתו של פטר )כמו גם הרקע לגבורת הפרפרים(, היו כמה סימני שאלה שגרמו, ככל
הנראה, דאגה ליוסי ידין המספר, בנוגע למסר העולה מסיפור הגבורה.
המשך ניתוח הסיפור "שלושה פרפרים" על בסיס הלוגיקה הפנימית של "סיפור חברות
וגבורה", היה מוביל אותנו מהר מאו ד למסקנה, שהסיפור פשוט אינו "סיפור חינוכי". ניתוח
מסוג זה מדגים כמה קל להגיע לאבסור דים ולעיוות לוגי כאשר עושים העברה שרירותית של
קריטריונים מתחום אחד לתחום שונה לחלוטין, או כאשר מטעינים את הטקסט במשמעויות
שאין להן כל קשר עם הסיפור הנידון.
בבסיס ניתוח זה מצויה טעות ק טנה אחת - הרווחת בגני היל דים ובתוכניות הלימו דים -
והיא, שהסיפור האפיזודי הפשוט והחביב הזה, המעוצב כמעשייה והמיועד לגיל צעיר מאוד,
אינו מתפקד כמעשייה במובן הקלאסי, דהיינו, כסיפור נושא מסר. זהו סיפור שנועד להקנות
מידע, אשר משולב בו מסר. המרחק בין שני הדגמים כמרחק החשיבה הקונקרטית של ילד
בגיל שלוש מן החשיבה האנלוגית של ילד בוגר יותר. על ההבדל שבין הסיפור לגיל הרך, שבו
העלילה משמשת כמסגרת להקניית מידע, לבין סיפור עלילה, שנועד להפקת מסרים, ידון
מאמר זה.
באנתולוגיה גן גני )קיפניס 1948 (, המחולקת על-פי נושאים, משובץ הסיפור "שלושת
הפרפרים" )בעיבוד לוין קיפניס( תחת הכותרת: "בטבע" - בין שירים על ציפורים, פרחים,
פירות וירקות. ב -1954 התפרסם הסיפור גם במה אספר לילד )קיפניס תשי"ד: 105 ( תחת
כותרת-המשנה: "אגדות וסיפורים" ובמסגרת הנושא: "חג העבודה". הסיפור במה אספר
לילד, עובד "על-פי לוין קיפניס", ובעקבות השפעת הערכים של תקופה זו כבר נזרעו בו
הזרעים הראשונים של הפיכתו לסיפור "חברתי". ב -1962 עיבדה בלה ברעם את הסיפור
ושיבצה אותו באנתולוגיה גוזלי לילדי חגן )ברעם 77 : 1962 (, תחת הכותרת "חברות".
גרסה זו של הסיפור, והנושא שנבחר עבורו, משכו את הסיפור לכיוון המסר החברתי,
ובהיסח-הדעת הוא מצוי שם עד היום - בגנים ובתוכניות הלימודים לגיל הרך. הסיפור "שלושת הפרפרים" לא נועד ,לדעתי, להוביל את הילדים להפקת מסר התנהגותי או חברתי
הנגזר מהצלחה או מכישלון של התמודדות עם בעיות קיומיות. זאת למרות תבניתו
הסיפורית, המבוססת על בעיה ופתרונה, כמקובל בכל סיפור נושא מסר. הסיפור, כפי שהוא
עוצב מלכתחילה על-ידי לבין קיפניס, נועד להקנות לילדים הצעירים מידע ולשננו, והוא
עושה זאת בעזרת שלושה פרפרים, שני פרחים, שלושה צבעים והסיפור על מחזור המים
בטבע. עיון בשני הנוסחים, זה של לוין קיפניס וזה של בלה ברעם, יכול ללמד איך מושכים
שינויי נוסח קלים ואוריינטציה מכוונת של סיפור למחוזות שלא נועדו ל ו.
נוסח לוין קיפניס נוסח בלה ברעם
פרפר לבן יצא לעוף בדרך השדה לראות יצא לטייל בשדה פרפר קטן פרפר לבן.
בפרחים ולהריח את ריחם. הוא עף - עף, התעופף בכנפיו רפרף לבן הכנפים
והנה פרפר שני לקראתו והוא אדום. פתאום ופרפר חבר בדרכו עובר:.
] ... [ ]...[
- הבה ונעוף יחד! " הבה נעוף יחדיו ."
-הבה! עפו חגו בשמים. עוד הם עפים וחבר
הם עפים והנה פרפר שלישי לקראתם שלישי על פניהם עובר. ]...[
והוא צהוב. ]...[ [...{
לוין קיפניס מדגיש את המספר ואת הצבע, ואילו בלה ברעם, כבר בפתיחה, מדגישה את
מוטיב ה"חברות". בהמשך מחזקת ברעם את הכיוון החברתי כשהיא מדגישה את הסכנה
ואת החיפוש אחר "מחסה". העלילה הדרמטית בעיבודה לסיפור מתבססת על יסודות
רגשיים של בהלה, בכי ו"סחיטה" רגשית. ההאנשה בעיבוד זה מושכת לכיוון האנלוגי,
בהתאם לסיפור מעשייה שגיבוריו הם יצורי אנוש בדמות בעלי-חיים. קיפניס, לעומת זאת,
מדגיש את ההתאמה החד-חד-ערכית: לפרח הצבעוני יש שני צבעים, ועל כן ייכנסו אליו
הפרפרים המתאימים מבחינת הצבע. הוא מדגיש את ה מספר שלוש ואת מספר עלי
הכותרת, ומרחיב בתיאור תופעות הטבע:
לוין קיפנים בלח ברעם
עפו ובאו אל השדה. היתה השמש זורחת, עפו עפו כל היום, פתאום כיסו עבים את
הפרחים פורחים והאוויר רענן. התעופפו השמים עננים שחורים, עננים כבדים,
שלושת הפרפרים, התעלזו בקרני השמש בא הגשם, ירד ארצה. נבהלו הפרפרים,
ורפרפו מפרח אל פרח. פתאום - נשבה עפו לחפש מחסה מפני הגשם, עפו עפו
רוח, בא ענן, הבריק ברק, הרעם רעם, והנה כלנית אדמונית בשדה עולה
טיף-טיף-טיף! טיף טיף טף! - צומחת:
גשם התחיל מטפטף. טפטפו הטיפות
והרטיבו את כנפי הפרפרים. רצו הפרפרים כלנית אדמונית בת השדה , לשלושה
לעוף הביתה אך הדרך רחוקה- רחוקה. פרפרים תני מחסה. אמרה הכלנית:
מה לעשות? עפו ובאו אל הצבעוני:
צבעוני צבעון, פתח את החלון! אנחנו "אדמונית אנכי, כל אדום לי אח, לפרפר
שלושת הפרפרים: אחד לבן, אחד אדום, הלבן, לפרפר הצהוב דלתי לא אפתח.
אחד צהוב באנו להסתתר מפני הגשם! בביתי רק מקום לפרפר האדום."
ענה הצבעוני:
שישה עלים לי אדומים עם כתמי
