איזה יום היה לי

איזה יום היה לי ../images/Emo7.gif

על הבוקר מתקשר בעל של חברה טובה להודיע שאבא שלה נפטר. הסרטן הכריע אותו. אח"כ הלוויה. עכשיו חזרתי גמורה. פיזית ונפשית. הניסיתי לנחם אבל היה קשה לראות אותה נשברת. וקשה לי מאוד גם כי היינו 3 חברות טובות, שלושת המוסקטריות. ואז אבא של הראשונה חלה במחלה קשה ונפטר. אחרי זמן קצר אבא של השנייה. ואבא שלי חולה לב, אחרי 2 ניתוחי לב פתוח והשתלת מסתם בלב. אני כל כך דואגת לו. כל טלפון בשעה לא צפויה מקפיץ אותי. ואולי אני הבאה בתור? אבא שלי עכשיו? אולי מחשבה טפשית אבל רובצת עלי. ממש עצוב וקשה לי היום.
 

s h i r k u s h

New member
../images/Emo24.gif

קאסיופאה, אל תחשבי על זה... תשמרי על אופטימיות, רק מחשבות חיוביות ותראי שיהיה בסדר. ובנתיים קבלי
ענקי ממני
 

ShirShir

New member
../images/Emo41.gifתחשבי רק מחשבות טובות!!!../images/Emo41.gif

ותהיי חזקה
שולחת אהבה
, רייקי
וחיבוקים
 
../images/Emo24.gif אתן נהדרות

ידעתי לאן לפנות כדי לקבל עידודים. ואחרי בילוי בפורום אני תמיד מרגישה יותר טוב.
 
קאס קבלי חיבוק חזק ../images/Emo24.gif

וזה בדיוק הזמן ..להחזיר אהבה עתידיתלאבא שלך.. שנראה כי אכן יקר לך הוא מאד..פשוט תבקרי אותו יותר , אמרי לו שאת אוהבת אותו פשוטו כמשמעו..הביעי אבהתך אליו במחוות קטנות שיחחמו את ליבו..אל תדחי דברים אלו לאחר כך..כי אחר כך אולי לא יהיה.. קאפיש.. מחזיר.. גבר שתמיד בעד להחזיר אהבה מהעתיד לאלו הראויים לכך..
 
כל כך נכון מה שכתבת

אני יודעת להעריך את הזמן שיש לנו עם אבא שלי. כל שבוע הוא מגיע ומבלה איתנו אח"צ נהדר, מטפח מערכת יחסים נהדרת עם הנכדים ואני כל כך נהנית לראות ולדעת שלילדים שלי תמיד יהיה סבא הכי טוב שיש.
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

שיהיה לך המשך יום מקסים, ואין לי עוד מה לאוסיף, אני חושבת שמחזיר אמר הכל. אבל אולי עוד חיבוקים יעזרו?
 
../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif../images/Emo20.gif../images/Emo141.gif../images/Emo39.gif

תתחילי לחשוב חיובי, אחרת לא תצאי מזה. ותרימי טלפון לאבא, ותזמיני אותו לארוחת שבת, זה יכול להיות נחמד.
 
../images/Emo42.gifהיי

קאסיופאה שיהיו לך בקרים יותר נעימים... דרך אגב אני נכנסת מידי פעם לפורום הזה,ורוצה להגיד לכם שממש כיף כאן..
 

maybesure

New member
חזקי ואמצי

קסיופאה יקרה, נראה שכל אחד עובר כזה שלב מתישהו שכאילו מרגיש שהטבעת סביבו מתהדקת. לי קרה לפחות פעמיים, פעם כששתי חברות לעבודה נפטרו בזו אחר זו ממחלה סופנית, לא עלינו, וכל מה שרציתי היה להתרחק מהאזור, לעזוב את העבודה (כאילו זו הרעה החולה..) ופעם ממש לא מזמן כשהבוס שלי נפטר ממלה סופנית ושבועיים אחר כך הבוס של בעלי, שניהם היו חולים מס' שנים, ושניהם קרובים בגיל לגילם של הורי. גם אבי חולה בסוג של סרטן, שכרגע אינו פעיל אך בהחלט מחליש את הגוף. אני רואה אותו דועך, אמנם לאט, אבל הוא כבר לא האיש שהכרתי לפני המחלה. עם זאת, אני לא מרשה לעצמי לחשוב או לקשר בין מחלות ומוות של אחרים-לאלו של אנשים חיים. כל אדם והקצב שחייו מכתיבים לו, אין לנו דרך לשנות אמנם, אבל מחשבות שליליות לא יעזרו לבריאות שלנו או שלהם. לדאוג להורינו זה דבר יפה כל עוד הוא בא ממקום של לפנק, אבל לא ממקום של פחדים. אני בטוחה שגם אביך יעדיף לשמוע נימה אופטימית בקולך. היי חזקה לפחות בשבילו. מחבקת בחום מייבי
 
../images/Emo24.gif עצוב לראות את אבא משתנה

ונחלש. אני מאוד מעריכה את היכולת שלך להתמודד עם זה ולהישאר חזקה.
 
ושוב ../images/Emo51.gif לכולכם ../images/Emo140.gif

על התמיכה והחיזוקים. הבוקר אני מרגישה הרבה יותר טוב ויכולה לקחת דברים בפרופורציות.
 

habubnik

New member
חשבתי וחשבתי מה לומר לך

אני, למשל, לא הייתי בהלוויה מימי עד גיל 22. ואז כשהכרתי את זוגי, נהרג בפעולה צבאית חבר טוב שלו, וזו הייתה ההלוויה הראשונה שהלכתי אליה. אח"כ מת אבא של חבר שלו (סה"כ בחור בן 20 שאיבד את אבא), לפני כמה ימים סבתא של חברה שלי נפטרה בייסורים קשים, ושלשום היינו בהלוויה של אמא של חבר משותף שלנו. להגיד לך שזה לא מעורר בי פחדים? מעורר ועוד איך. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי out of the blue נכנסת לחרדות שמישהו ימות לי פתאום. אז מה אני מנסה לומר לך בעצם? זה שהבלתי נמנע יקרה. הדבר היחידי שבשליטתנו זה מה אנחנו עושים עם הזמן שנותר. אני יודעת שזה נורא קלישאי, אבל זה גם נורא נכון לדעתי. אני שולחת לך חיבוק ענק ענק! והחלמה עד 120 לאבא שלך ובכלל לכל האנשים שאנחנו אוהבים.
 
היי קאסיופה, מגיבה קצת באיחור

מבינה את הרגשתך אבא שלי היה הדבר הכי קרוב לילדים שלי ואליי כשהם היו תינוקות הוא היחידי שעזר לי והייתה בו נתינה בכמויות של קבוצה. הוא חלה בסרטן והתדרדר לנו מול העיניים וזה היה מאוד קשה. במיוחד לילדים. עברה שנה וחצי ועדיין קשה. אפילו הילדים שהיו אז בני 5 ו-7 , מידי פעם מדברים עליו ומתגעגעים ובוכים. ואני מסבירה להם שזה בסדר. זה מאוד קשה לאבד הורה ומאוד קשה לראות אותו מתדרדר והופך לחסר אונים. דעי לנצל את הזמן שיש לך איתו. אני הייתי לוקחת את אבא שלי לפעמים לבד, לטיול, ואח"כ למסעדה, והוא היה מאושר. אני מקווה שאבא שלך ירגיש טוב, ושלכל המשפחה יהיה רק טוב. ושיתחזק וימשיך. ושלך, יהיה את כל הטוב שבעולם. כי זה מגיע לך. באדי
 
למעלה