איזה הפועל נראה...
בעוד כמה שנים אם לא נשנה את היחס כלפי ההנהלה.. להד``ם מסיבת העיתונאים עמדה להתחיל. על בימת הכבוד ישבו השלושה. כמו תמיד, העדיף סמי סגול שלא להיחשף בציבור. האמת? תאומים, חברו מזה שנים, ניסה לשכנעו להגיע אך סגול סירב בנימוס. ``מה אני צריך את זה עכשיו?! בלאו הכי לא נחשפתי בעבר כשהייתי קשור לקבוצה, אפילו לא אחרי הדאבל ההוא בשנת 2000, אז עכשיו כשאני בחוץ - אבוא?`` חשב סגול לעצמו. לפתע הוא נזכר בעונה ההיא, של 99/00, איזו עונה! כשכולם בחנו את החיפאיות באה הפועל וטרפה .לכולם את הקלפים התמימות שהיתה לפני פרשת הנבחרת הצעירה, החברות שהיתה והחזון... אבל בקיץ 2001 ``נפל לו האסימון``. הוא רצה לפרוש כבר קודם, אך מוטי ומוישיק החזיקו אותו ושכנעו אותו להמשיך. באותו קיץ ,אמר לו תאומים, אשף שיווק ממולח, כי הוא עומד להחתים את החלוץ הפולני קוביקה. ``תשמע סמי הבחור הזה לא רק שהוא שחקן טוב, בזכותו נמכור הרבה מנויים``. היום הוא מתקשה לזכור מדוע לא .יצאה העסקה לפועל, אבל הוא זוכר את ההמשך בתחילה הם הגיעו כמה מאות בודדות של אוהדים. למחות על הויתור של קוביקה. אולם פתיחה .גרועה של העונה רק הוסיפה שמן למדורה. פישונט חזר ונפצע. אבוקסיס מעולם לא חזר לעצמו קלשנקו רק החמיץ, לוז וסבן לא התאקלמו. אחרי דין ודברים קשים ביניהם, החליט המאמן קשטן ``לחנך`` גם את בלילי ואפק שהפגינו אפטיות מוחלטת במשחקי הקבוצה ושלחם ליציע עד תום העונה. הקבוצה הלכה מדחי לדחי, מהפסד להפסד. היציעים היו ריקים. אפילו בשער 7 נראו קרחות. לבסוף היו אלה כמה אוהדים שאיימו על חייו של תאומים ומשפחתו. ואף גרמו נזק .למכונית המרצדס שלו, כמו גם לבניין מגוריו. כולם ידעו שקו אדום נחצה, אבל היה מאוחר מדי בהתכנסות לילית החליטו הבעלים לעזוב. לאחר שבועות בהן לא נמצא רוכש מתאים לא נותר להם אלא למכור את רוב השחקנים הבכירים כדי לכסות את ההשקעה הכספית שלהם. וכך הם .הועזבו, אחד אחד, את המועדון אותו אהבו ובו גדלו: גרשון, בלילי, טועמה, אפק ואחרים .הפועל אמנם סיימה לבסוף חמישית אבל זה לא שינה לאיש דבר. דרור קשטן עזב לנבחרת ההתחלה המבטיחה ב-1998 קרסה לגמרי בקיץ 2002. תוך 4 שנים הפכו ``רביעיית תאומים`` (כפי שקראו לה לעיתים בתקשורת) את הפועל ת``א ממועדון אפור ועלוב, עם עבר מפואר ועתיד מפוקפק, לאחד המועדונים המצליחים בישראל. אך לתדהמת כולם, שכחו חלק מהאוהדים את שלטון ההסתדרות המדכא והחלו תוקפים את הבעלים עד שגרמו להם לעזוב. מחשבותיו של סגול .נקטעו למשמע קולו של חברו, משה תאומים תאומים סקר את פעילותם של הבעלים, ההצלחות המקצועיות לצד מפעל בתי הספר של הקבוצה בכל נקודה בארץ. אך כשהחל לדבר על הסיבות שגרמו לו ולחבריו לעזוב, קולו נשבר. הוא לגם מכוס המים שהיתה מוכנה מבעוד מועד על השולחן והמשיך בדבריו. ואולם סגול ראה בפניו של ,חברו את הכאב. עבורו, הפועל לא היתה עסק או השקעה. היא היתה אהבתו הראשונה. לכן לו יותר מכולם קשה הרגע הזה, רגע הפרידה. בקול שקט מנה תאומים את הסיבות שהובילו אותו .לעזוב. לצערו, הוא המשיך, לא נמצא רוכש לקבוצה הדבר לא הפתיע, אחרי ``בריחתם`` של זאבי ושפירא עונה לפני, היה ברור שאיש לא יקפוץ על המציאה``. ``בלית ברירה נאלצנו למכור מספר שחקנים על מנת לכסות חלק מההשקעה ולדאוג`` .לתזרימי מזומנים לעונה הקרובה לשם תשלומי המשכורות ושאר ההתחייבויות`` סיים תאומים את דבריו הפעם לא נראה חיוכו המפורסם המלווה את צמד המילים ``אדום עולה``. נראה כי הדגל האדום נשמט .מבין ידיו למרות הדיבורים על כך שיש לקבוצה צעירים מוכשרים שיובילו אותה קדימה, בעונת 02/03 מצאה עצמה הפועל בתחתית. סמל העבר, שייע פייגנבוים, נקרא להחליף בעמדת המאמן סמל אחר, שלום תקווה. אמנם שייע הצליח במשימתו ולמרות הפתיחה הגרועה הצליחה הפועל לסיים שביעית בטבלה אך היה זה סימן לבאות. אבי בן-שאנן, פקיד במועצת הפועלים בת``א הודיע כי .יקצץ עוד בתקציב של הקבוצה לקראת עונת 2003/04. שייע סירב לקיצוץ בשכרו ועזב בהתייעצות בבית ברנר בת``א עם יו``ר ההסתדרות עמיר פרץ ועם חה``כ חיים רמון הוחלט למנות את חלוץ העבר אחר למאמן הקבוצה, גילי לנדאו שמו. הקיצוצים, אווירת הנכאים ועזיבה של עוד מספר שחקנים עקב המצב הקשה, דרדרו את הפועל למקום הלפני אחרון. נציגי האוהדים .קראו לתאומים לעזור לקבוצה. אך קולו נדם והוא לא שעה לקריאותיהם היה זה יום אביב, ה-12 במאי. הפועל בא``ש ניצחה את הפועל ת``א 2-1. עכשיו זה סופי. הפועל ת``א נשרה לליגה השניה. לנדאו, המאמן, אמר לטלביזיה: ``אי אפשר להמשיך ככה, עד אשר לא .``יבואו אנשים ויכניסו כסף למועדון, זה ימשך ויהיה יותר גרוע .דברים דומים, 15 שנה לפני כן, אמר אותו לנדאו - אז שחקן, לטלביזיה כשהפועל ירדה לראשונה ואכן באו הרוכשים. אך כפיות טובה של אוהדים גרמה להם לעזוב. ועכשיו? עכשיו כבר מאוחר מדי. ואני? אני סתם אוהד מדוכא משער 7, שנזכר בימים עברו, שמחים יותר ומרגשים יותר. ימים .של אליפויות, ימים של משחקי עונה מותחים, של בלומפילד מלא ושל נצחונות בדרבי ...כל אלה אינם היום. אגב, נגד מי אנחנו שבוע הבא, אחי נצרת או מכבי שעריים .(!?להד``ם (לא היו דברים מעולם.....ואולי בעצם....כן
בעוד כמה שנים אם לא נשנה את היחס כלפי ההנהלה.. להד``ם מסיבת העיתונאים עמדה להתחיל. על בימת הכבוד ישבו השלושה. כמו תמיד, העדיף סמי סגול שלא להיחשף בציבור. האמת? תאומים, חברו מזה שנים, ניסה לשכנעו להגיע אך סגול סירב בנימוס. ``מה אני צריך את זה עכשיו?! בלאו הכי לא נחשפתי בעבר כשהייתי קשור לקבוצה, אפילו לא אחרי הדאבל ההוא בשנת 2000, אז עכשיו כשאני בחוץ - אבוא?`` חשב סגול לעצמו. לפתע הוא נזכר בעונה ההיא, של 99/00, איזו עונה! כשכולם בחנו את החיפאיות באה הפועל וטרפה .לכולם את הקלפים התמימות שהיתה לפני פרשת הנבחרת הצעירה, החברות שהיתה והחזון... אבל בקיץ 2001 ``נפל לו האסימון``. הוא רצה לפרוש כבר קודם, אך מוטי ומוישיק החזיקו אותו ושכנעו אותו להמשיך. באותו קיץ ,אמר לו תאומים, אשף שיווק ממולח, כי הוא עומד להחתים את החלוץ הפולני קוביקה. ``תשמע סמי הבחור הזה לא רק שהוא שחקן טוב, בזכותו נמכור הרבה מנויים``. היום הוא מתקשה לזכור מדוע לא .יצאה העסקה לפועל, אבל הוא זוכר את ההמשך בתחילה הם הגיעו כמה מאות בודדות של אוהדים. למחות על הויתור של קוביקה. אולם פתיחה .גרועה של העונה רק הוסיפה שמן למדורה. פישונט חזר ונפצע. אבוקסיס מעולם לא חזר לעצמו קלשנקו רק החמיץ, לוז וסבן לא התאקלמו. אחרי דין ודברים קשים ביניהם, החליט המאמן קשטן ``לחנך`` גם את בלילי ואפק שהפגינו אפטיות מוחלטת במשחקי הקבוצה ושלחם ליציע עד תום העונה. הקבוצה הלכה מדחי לדחי, מהפסד להפסד. היציעים היו ריקים. אפילו בשער 7 נראו קרחות. לבסוף היו אלה כמה אוהדים שאיימו על חייו של תאומים ומשפחתו. ואף גרמו נזק .למכונית המרצדס שלו, כמו גם לבניין מגוריו. כולם ידעו שקו אדום נחצה, אבל היה מאוחר מדי בהתכנסות לילית החליטו הבעלים לעזוב. לאחר שבועות בהן לא נמצא רוכש מתאים לא נותר להם אלא למכור את רוב השחקנים הבכירים כדי לכסות את ההשקעה הכספית שלהם. וכך הם .הועזבו, אחד אחד, את המועדון אותו אהבו ובו גדלו: גרשון, בלילי, טועמה, אפק ואחרים .הפועל אמנם סיימה לבסוף חמישית אבל זה לא שינה לאיש דבר. דרור קשטן עזב לנבחרת ההתחלה המבטיחה ב-1998 קרסה לגמרי בקיץ 2002. תוך 4 שנים הפכו ``רביעיית תאומים`` (כפי שקראו לה לעיתים בתקשורת) את הפועל ת``א ממועדון אפור ועלוב, עם עבר מפואר ועתיד מפוקפק, לאחד המועדונים המצליחים בישראל. אך לתדהמת כולם, שכחו חלק מהאוהדים את שלטון ההסתדרות המדכא והחלו תוקפים את הבעלים עד שגרמו להם לעזוב. מחשבותיו של סגול .נקטעו למשמע קולו של חברו, משה תאומים תאומים סקר את פעילותם של הבעלים, ההצלחות המקצועיות לצד מפעל בתי הספר של הקבוצה בכל נקודה בארץ. אך כשהחל לדבר על הסיבות שגרמו לו ולחבריו לעזוב, קולו נשבר. הוא לגם מכוס המים שהיתה מוכנה מבעוד מועד על השולחן והמשיך בדבריו. ואולם סגול ראה בפניו של ,חברו את הכאב. עבורו, הפועל לא היתה עסק או השקעה. היא היתה אהבתו הראשונה. לכן לו יותר מכולם קשה הרגע הזה, רגע הפרידה. בקול שקט מנה תאומים את הסיבות שהובילו אותו .לעזוב. לצערו, הוא המשיך, לא נמצא רוכש לקבוצה הדבר לא הפתיע, אחרי ``בריחתם`` של זאבי ושפירא עונה לפני, היה ברור שאיש לא יקפוץ על המציאה``. ``בלית ברירה נאלצנו למכור מספר שחקנים על מנת לכסות חלק מההשקעה ולדאוג`` .לתזרימי מזומנים לעונה הקרובה לשם תשלומי המשכורות ושאר ההתחייבויות`` סיים תאומים את דבריו הפעם לא נראה חיוכו המפורסם המלווה את צמד המילים ``אדום עולה``. נראה כי הדגל האדום נשמט .מבין ידיו למרות הדיבורים על כך שיש לקבוצה צעירים מוכשרים שיובילו אותה קדימה, בעונת 02/03 מצאה עצמה הפועל בתחתית. סמל העבר, שייע פייגנבוים, נקרא להחליף בעמדת המאמן סמל אחר, שלום תקווה. אמנם שייע הצליח במשימתו ולמרות הפתיחה הגרועה הצליחה הפועל לסיים שביעית בטבלה אך היה זה סימן לבאות. אבי בן-שאנן, פקיד במועצת הפועלים בת``א הודיע כי .יקצץ עוד בתקציב של הקבוצה לקראת עונת 2003/04. שייע סירב לקיצוץ בשכרו ועזב בהתייעצות בבית ברנר בת``א עם יו``ר ההסתדרות עמיר פרץ ועם חה``כ חיים רמון הוחלט למנות את חלוץ העבר אחר למאמן הקבוצה, גילי לנדאו שמו. הקיצוצים, אווירת הנכאים ועזיבה של עוד מספר שחקנים עקב המצב הקשה, דרדרו את הפועל למקום הלפני אחרון. נציגי האוהדים .קראו לתאומים לעזור לקבוצה. אך קולו נדם והוא לא שעה לקריאותיהם היה זה יום אביב, ה-12 במאי. הפועל בא``ש ניצחה את הפועל ת``א 2-1. עכשיו זה סופי. הפועל ת``א נשרה לליגה השניה. לנדאו, המאמן, אמר לטלביזיה: ``אי אפשר להמשיך ככה, עד אשר לא .``יבואו אנשים ויכניסו כסף למועדון, זה ימשך ויהיה יותר גרוע .דברים דומים, 15 שנה לפני כן, אמר אותו לנדאו - אז שחקן, לטלביזיה כשהפועל ירדה לראשונה ואכן באו הרוכשים. אך כפיות טובה של אוהדים גרמה להם לעזוב. ועכשיו? עכשיו כבר מאוחר מדי. ואני? אני סתם אוהד מדוכא משער 7, שנזכר בימים עברו, שמחים יותר ומרגשים יותר. ימים .של אליפויות, ימים של משחקי עונה מותחים, של בלומפילד מלא ושל נצחונות בדרבי ...כל אלה אינם היום. אגב, נגד מי אנחנו שבוע הבא, אחי נצרת או מכבי שעריים .(!?להד``ם (לא היו דברים מעולם.....ואולי בעצם....כן