הנחה מרחיקת לכת מעט ../images/Emo3.gif
אני יודעת מעט מאד על דאואיזם או קונפוציוניזם, ואין לי שום נתונים סטטיסטיים. מה שאגיד כאן מסתמך על התרשמות אישית שלי מצפייה וקצת קריאה. הקשר בין הפילוסופיה של לאו-דזה והדת העממית הנקראת דאואיזם הוא רופף למדי. בדאואיזם בהחלט יש אלים, והרבה, ויש גם היררכיה ביניהם. הכהנים הדאואיסטיים, באופן מסורתי היו אחראים על הקשר בין עולם החיים לעולם המתים (וזה מתקשר בהחלט לתפיסה הבסיסית שטל הגדיר יפה כשילוב בין ניגודים משלימים), ולכן הם נתפסו כבעלי כוחות כישוף, וגם כמסוכנים משהו. באשר לשאלת הכמויות. לא כ"כ ברור לי למה היא חשובה, ולדעתי אין לה תשובה ברורה. בארצות שאנחנו מכירים כ"נוצריות" הרבה אנשים לא היו מעולם בטקס כנסייתי, ובכלל לא ברור כמה עדין מגדירים עצמם כנוצרים. השאלה "כמה בודהיסטים יש" תלויה כמובן בשאלה "כמה בודהיסטים יש בסין". העניין הוא, שאם תשאל סינית ממוצעת: "האם את בודהיסטית\ האם את דאואיסטית"? היא לא תדע מה לענות, וספק אם תבין בכלל את השאלה. אנחנו חוזרות כאן לנושא של פערי תרבות, כי ההגדרות האלה פשוט לא מסתדרות כ"כ עם התפיסה הסינית. אם להיות מעשית יותר: כל ה"דתות" בסין ספגו מכה אנושה בזמן מהפכת התרבות. המדינה מוגדרת כאתאיסטית, ולא תראה הרבה אנשים שהדת היא מרכיב מרכזי בחייהם. לעומת זאת, לא מעט סיניות תגענה בשלב כלשהו בחייהן למקדש בודהיסטי להציע מנחה, רבים יותר מחזיקים פסלוני בודהה בבית, וכמעט כולם יתלו על הדלת פוסטר של קיסר הירקן (האל העליון בדאואיזם) עם פרוש השנה החדשה. זה הופך אותן לבודהיסטיות? לדאואיסטיות? לאיודעת. הערה: כל האמור לעיל נכון, בהכללה, לגבי הסינים החאניים. המיעוטים בסין הם סיפור אחר לגמרי.