הפרסייה הזועמת
New member
איזה דיכאון
משעמם לי ועצוב, אני תמיד עושה פרצוף, הבדידות כה מעיקה, לי תמיד היא מציקה... ניסיתי לקרא כתבה בעיתון, ואז ראיתי כך פתאום, אמא שרצחה את ילדיה, והמשטרה בעיקבותיה... למה העולם כל כך אכזר, כה מנוכר ומיותר, אם לא נתעורר כבר, אולי לא ישאר מחר... אז מה יהיה אני שואלת, לפיתרון כבר מייחלת, אולי שלום וגם אחווה, בשתי מילים זאת אהבה... תחשבו על זה טוב טוב ותבינו שלפעמים לא צריך מישהו מבחוץ שיפגע בנו, לפעמים אנחנו פוגעים בעצמינו בלי לשים לב לכך.. ביי.
משעמם לי ועצוב, אני תמיד עושה פרצוף, הבדידות כה מעיקה, לי תמיד היא מציקה... ניסיתי לקרא כתבה בעיתון, ואז ראיתי כך פתאום, אמא שרצחה את ילדיה, והמשטרה בעיקבותיה... למה העולם כל כך אכזר, כה מנוכר ומיותר, אם לא נתעורר כבר, אולי לא ישאר מחר... אז מה יהיה אני שואלת, לפיתרון כבר מייחלת, אולי שלום וגם אחווה, בשתי מילים זאת אהבה... תחשבו על זה טוב טוב ותבינו שלפעמים לא צריך מישהו מבחוץ שיפגע בנו, לפעמים אנחנו פוגעים בעצמינו בלי לשים לב לכך.. ביי.