איזה גיבורים (וגיבורות!!) בלתי נשכחים אתם נושאים איתכם מימי
הילדות?
הנה הרשימה החביבה עלי מכולן שמצאתי כעת במקרה באיזו תיקיה נידחת:
גיבורי ילדותי היו קברניטים עזי נפש כולם. ראש וראשון לכולם היה קפטן נמו, קברניט ה'נאוטילוס'. אחרי שזכיתי לראות אותו במו עיני מנווט את הצוללת שלו בעומקים שלא שיערתי את קיומם, בדמותו של ג'יימס מייסון בסרט הנפלא מכולם (ושם גם פגשתי לראשונה את קירק דוגלס, בתפקיד נד לנד, המלח הניצול האמיץ) יכולתי להעלות את קפטן נמו בדמיוני בכל עת.
אחר כך בא קברניטה השוודי של 'הספינה קפריקורן', שמלחיה (וביניהם גם מלח ישראלי אחד!) עסקו במאבק בפשע, בשודדי ים ובמבריחים. זו היתה סידרת סיפורים בחוברות שבועיות מבית ההוצאה של חוברות 'טרזן', מאת אחד צ. יובב שרק לאחר שנים למדתי שהיה כינויים הספרותי של אהרון אמיר, עמוס קינן ואחרים. בחופש הגדול בניתי את הספינה עם בן דודי בחצר ביתי והפלגנו עליה על פני האוקיאנוס השקט ודרום ים סין עד שבא אדמירל החצר, הלא הוא אבי, ופקד לפרק את הספינה ולזרוק משם את כל הקרשים. לימים כתבתי על כך סיפור על נסיך שלא היה לו בית משלו.
עוד קצת גדלתי ולוטננט-קומנדר ג'ורג' איסטווד אריקסון התייצב על גשר הפיקוד של הקורבטה 'שושנת הרוחות', הלא היא ה'קומפאס רוז', הפליג על גליו הסוערים של צפון האוקיאנוס האטלנטי והוביל שיירת אספקה לארכנגלסק הנצורה בידי הצי הגרמני ב'הים האכזר' של ניקולאס מנסראט. ממש באותם ימים יצא מנמל פירת' אוף פורט בסקוטלנד אל מורמנסק הנצורה בצפון האוקיאנוס הארקטי קברניט אמיץ אחר, ששמו חמק מזכרוני, עם 'הסיירת יוליסס' המהוללת של אליסטייר מקלין. לימים, צחוק הגורל, מצאתי עת עצמי מפליג על המשחתת 'אילת' המוזכרת באותו ספר כאחת ממשתתפות אותה שיירה, תחת השם 'זנית', או אולי היתה זו ה'זודיאק'.
ואז באו מעשי המרד נגד קפטן בליי האכזר על ה'באונטי' וקפטן קוויג הפסיכוטי על ה'קיין', ואליהם הצטרף במהרה קפטן אחאב של ה'פקווד' שרדף אחרי לויתן ושמו מובי דיק, ולבי יצא דווקא אל האיש הקשה אל ציוותו ובראש בראשונה אל עצמו, ניצב בודד בלילה על גשר הספינה ועיניו נשואות אל האופק חסר התקווה שלפניו.
כל כך הרבה סיפורים נמלטים כעת מתיבת הספרים שלי בזה אחר זה וכל אחד ראוי להיספר ביותר מכמה מילים, ועוד לא שלפתי את הקברניטים של ג'וזף קונרד וג'ק לונדון וג'ון אוארבך, שגם ספריהם ניצבים דומם על המדף שלידי, סגורים ומאובקים ומקווים שאולי, ביום מן הימים, יזכו להיפתח ולהיקרא שוב ולהחזיר את תהילתם, בלתי נשכחת ככל שתהיה.
הילדות?
הנה הרשימה החביבה עלי מכולן שמצאתי כעת במקרה באיזו תיקיה נידחת:
קברניטים בלתי נשכחים בתיבת הספרים שלי
גיבורי ילדותי היו קברניטים עזי נפש כולם. ראש וראשון לכולם היה קפטן נמו, קברניט ה'נאוטילוס'. אחרי שזכיתי לראות אותו במו עיני מנווט את הצוללת שלו בעומקים שלא שיערתי את קיומם, בדמותו של ג'יימס מייסון בסרט הנפלא מכולם (ושם גם פגשתי לראשונה את קירק דוגלס, בתפקיד נד לנד, המלח הניצול האמיץ) יכולתי להעלות את קפטן נמו בדמיוני בכל עת.
אחר כך בא קברניטה השוודי של 'הספינה קפריקורן', שמלחיה (וביניהם גם מלח ישראלי אחד!) עסקו במאבק בפשע, בשודדי ים ובמבריחים. זו היתה סידרת סיפורים בחוברות שבועיות מבית ההוצאה של חוברות 'טרזן', מאת אחד צ. יובב שרק לאחר שנים למדתי שהיה כינויים הספרותי של אהרון אמיר, עמוס קינן ואחרים. בחופש הגדול בניתי את הספינה עם בן דודי בחצר ביתי והפלגנו עליה על פני האוקיאנוס השקט ודרום ים סין עד שבא אדמירל החצר, הלא הוא אבי, ופקד לפרק את הספינה ולזרוק משם את כל הקרשים. לימים כתבתי על כך סיפור על נסיך שלא היה לו בית משלו.
עוד קצת גדלתי ולוטננט-קומנדר ג'ורג' איסטווד אריקסון התייצב על גשר הפיקוד של הקורבטה 'שושנת הרוחות', הלא היא ה'קומפאס רוז', הפליג על גליו הסוערים של צפון האוקיאנוס האטלנטי והוביל שיירת אספקה לארכנגלסק הנצורה בידי הצי הגרמני ב'הים האכזר' של ניקולאס מנסראט. ממש באותם ימים יצא מנמל פירת' אוף פורט בסקוטלנד אל מורמנסק הנצורה בצפון האוקיאנוס הארקטי קברניט אמיץ אחר, ששמו חמק מזכרוני, עם 'הסיירת יוליסס' המהוללת של אליסטייר מקלין. לימים, צחוק הגורל, מצאתי עת עצמי מפליג על המשחתת 'אילת' המוזכרת באותו ספר כאחת ממשתתפות אותה שיירה, תחת השם 'זנית', או אולי היתה זו ה'זודיאק'.
ואז באו מעשי המרד נגד קפטן בליי האכזר על ה'באונטי' וקפטן קוויג הפסיכוטי על ה'קיין', ואליהם הצטרף במהרה קפטן אחאב של ה'פקווד' שרדף אחרי לויתן ושמו מובי דיק, ולבי יצא דווקא אל האיש הקשה אל ציוותו ובראש בראשונה אל עצמו, ניצב בודד בלילה על גשר הספינה ועיניו נשואות אל האופק חסר התקווה שלפניו.
כל כך הרבה סיפורים נמלטים כעת מתיבת הספרים שלי בזה אחר זה וכל אחד ראוי להיספר ביותר מכמה מילים, ועוד לא שלפתי את הקברניטים של ג'וזף קונרד וג'ק לונדון וג'ון אוארבך, שגם ספריהם ניצבים דומם על המדף שלידי, סגורים ומאובקים ומקווים שאולי, ביום מן הימים, יזכו להיפתח ולהיקרא שוב ולהחזיר את תהילתם, בלתי נשכחת ככל שתהיה.