איוב היקר

das3

New member
איוב היקר

כל כך מבינה את הכאב שלך- את תחושת האובדן הקשה במיוחד שאיבדת את אהובתך תוך ימים ספורים. גם אנחנו איבדנו את אחי תוך ימים ספורים כשרופאים חסרי אונים מנסים בכל יכולתם להצילו- ולא יכלו. גופו קרס- מערכותיו הפסיקו לפעול והוא עזב אותנו- המומים- כואבים והשאיר אותנו כך מאחור, את הוריו פצועים וכואבים, אותי אחותו היחידה ואת כלתו לעתיד כשהיא בכל כוחה מנסה לאחוז בו - עד נשמת אפו האחרונה ומתחננת אליו עד הרגע האחרון "אל תעזוב אותי". כל כך קשה וכואב לאבד אדם אהוב והדרך בה אתה פוסע לא קלה. אבל, ואבל גדול כלתו לעתיד אתמול התחתנה ואם תקרא את מה שכתבתי היום בבוקר "לחבריי היקרים" - אולי ואני אומרת רק אולי תבין ולו במעט שיש חיים אחרי. כמה שבנאלי זה נשמע ולא מציאותי לך כיום- תזכור בעוד מספר שנים שמישהי בשם das3 בילבלה לך את המוח בשטויות שהיום אתה לא מסוגל להבין אבל אתה תראה שאני צודקת. איוב היקר- החיים חזקים- חזקים מהמוות. מאחלת לך שיהיה לך רק טוב. שאלת סקרנות (לא חייב לענות אם לא רוצה) - האם יש לכם ילדים? das3
 
Das היקרה

קודם כל תודה על המילים, וסליחה שלא הספקתי להגיב בעניין החתונה ... לשאלתך - אין לנו ילדים , אבל היינו יחד עשר שנים מתוכם שנה אחת נשואים (חגגנו את יום הנישואין שלושה ימים לפני שהיא אושפזה). מהרגעים הראשונים בלעדיה, אחד הדברים שפימפמו לי כולם לראש זה שאני צעיר ואסור לי לחשוב שהחיים נגמרו ... כי הדבר הראשון שהוצאתי מפי אחרי ההודעה הנוראה שנפלה עליי, הייתה דרישה חד משמעית לקנות את חלקת הקבר שלידה ... זה הדבר היחיד שעניין אותי ברגעים הנוראים ההם ... לצערי מסיבות אלו ואחרות שעדיין אינן נהירות לי לא קיבלתי את מבוקשי ... אבל לעניינו, קשה לי מאד לחשוב כרגע על העתיד בכלל ועל מערכת יחסים חדשה בפרט ... רק עצם הרעיון של להיות עם מישהי אחרת הולם בי בבטן כקורנס אדיר ומשאיר אותי ללא אויר ... אני מצטער להיות פסימי אבל אני לא רואה כרגע שום אפשרות לשקם את חיי ... יגידו שאני חלש, יגידו שאני מרים ידיים, אבל טעם החיים אבד, ושום דבר כבר לא יחזיר אותו אף פעם ... אם את זוכרת ההודעה הראשונה שלי נגעה במחשבות אובדניות שהתרוצצו במוחי בימים הראשונים של השבעה ... לצערי גם עכשיו ראשי לא נקי לגמרי ממחשבות אלו, ומכיוון שלאבד עצמי לדעת לא אפשרי מבחינתי (על מנת לחסוך כאב נוסף ממשפחתי ובעיקר מהוריי) , אני מוצא עצמי כל לילה, בעלותי למיטה הריקה והבודדה, מקווה שאמות מוות טבעי בשנתי, ככה שלא "יאשימו" אותי בגרימת הכאבים הנוספים ... אבל זו נראית לי האופציה השפויה היחידה כרגע ... אין שום סיכוי שהחיים שלי ישובו אי פעם למסלולם ... אני יודע שעדיין מוקדם, ואני יודע שהנסיון של אחרים מלמד שאני טועה, ו"שהחיים חזקים יותר" והכל, אבל לצערי אני חושש שלגביי זה לא תופס ... אני מצטער על ההודעה הפסימית ... אחרי יום די טוב בו יצאתי לפגישות ניגנתי ועסקתי בספורט עד שעה ממש מאוחרת, הגעתי לבית הריק ובשניות נפל עליי ה"דאון" הבלתי נמנע ... עוד לילה קשה לפניי חוששני...
 

גריני

New member
../images/Emo7.gifNever say never

כל בך ברור ומובן שאינך מסוגל אפילו לחשוב על "עתיד ורוד" כרגע - הפרידה האכזרית הזאת, הקריעה הכל-כך פתאומית, בגיל כל-כך צעיר... זה פשוט לא עולה על הדעת. וכל מה שאני רוצה להגיד לך כרגע זה תסתכל על יום האתמול: הצלחת לנגן, עסקת בספורט. זה דבר (שאולי) לפני שבוע - גם הוא לא עלה בידך... אפילו תודתך ל- Das- גם היא צעד קטן קדימה, "צעדון" אבל קדימה. וכך, אני מניחה, יהיו השבועות הקרובים עבורך: ימים של צעד קדימה, לילות של שנים אחורה. המשתתפים האחרים כאן מכירים את זה ודאי טוב ממני (לצערם של כולנו) - אני רק מבקשת, כרגע, שתראה את הצעדים הקטנים,ומצטרפת להוריך בבקשה גדולה: הישאר אתנו!!! וכשאתה קם בבוקר - ראה את ה-
, הקשב ל-
.. וקח לך את ה -
 
למעלה