איה איה איה איה
תגידו!!! מתי מרגישים שהילדים מספיק גדולים? ועכשיו הם יכולים להתמודד לבד? נראה לי שככל שהם גדלים, ככ הדאגות גדולות כשהבן שלי התגייס-חשבתי שסוף העולם ממתין לי - אבל לא התירונות עברה- החרדות לא. איך זה שאני חוששת להתרחק מהבית? חוששת לצאת לחופש-כמה ימים לא להיות בבית. שלא נדבר על כמה ימים מחוץ לשמי ישראל. הינה עברו 7 חודשים שהילד שלי חייל ולי הוא נראה תינוק, אני לא מפסיקה לדאוג כל טלפון ממנו מקפיצ לי את הלב. ויש גם את תחושות הבטן- מכירים? לא יודעת למה חשבתי שהיום הוא יוצא הבייתה בסביבות השעה 16:30 היו תזוזות בבטן שלי חשתי מעט רעבה ואמרתי לעצמי, עוד שעתיים בערך הוא יהיה בבית, חייגתי אליו, ושאלתי, ג'וניור? מה להכין לך לאכול? והאמאאא שלו בפון נשמע לי לא טוב שאלתי מה קורה פשוש שלי? הוא אמא מחר אני מגיע לא היום, מה שכחת? (הלב שלי התכווץ) כפרה שלי, מה יש לך. תה נשמע לי תשוש, הוא כן אמא לא טוב לי, כואב לי הגרון ואני לא יכול לבלוע מחר שאני אבוא הבייתה אני רוצה שתבדקי אותי. (אני אמשלואבשלווהרופא שלו) טוב לחצתי עליו שיגש למרפאה, רופא בדק רשם לו רפאפן (אנטיביוטיקה) כדור ראשון שהוא לקח גרם לו לפריחה נוראית אלרגיה מפחידה הוא התנפח תוך שניות. טוב הביאו אותו למיון בביה"ח הוא קיבל זריקה כדורים ומנוחה עד מחר בבית. אוף איך לא היה לי טוב מהצהריים ולא רציתי לאכול, חכיתי לו בכלל חשבתי שהיום יום חמישי והוא בא לסוף שבוע. אוף הייתי רוצה לעשות צבא במקומו או ייחד איתו. להיות צמודה אליו, לשמור עליו לגנון עליו. פאק כשהוא נולד אמרתי לעצמי עוד 18 שנה אולי לא יהיה צורך בחיילים אולי יהיה שלום. (שלושה שבועות מסיום י"ב, הוא גוייס) אבל לא, השנים רצו והינה הוא בצבא ואני ללא שקט נפשי איף לא מפסיקה לדאוג שיגעתי כבר את הצבא ואמשלו גם אבל לא עוזר לי(כושלאמשלהם) אפחד לא מקשיב לי, סאמקקק! מיצידי שהוא יחלק סנדביצ'ים לחיילים בטרמפיאדה 5 דקות הליכה מהבית ס'אמק מי בככל כפתלו מה אני מרגישה מה אני רוצה. עכשיו הוא ישן כמו תינוק אחורי שחטף זריקה ענקית אמ'ללה ני כימט טעלפתי (איה אין משו פחות כואב?) הבאתי אותו הביתה, עשה דוש מרחתי אותו בסיד לבן מעפן(הרוסים האלה-איזה תרופות) ישבתי לידו במיטה שעה ארוכה, ליטפתי עטפתי חיבקתי, חיזקתי זהו הוא יושן כפרה שלי ולי יש חור בלב אופ כואב לי כשכואבלו נו...התחלתי לקטר כמו פולניוט (אל תתעלבו) זה נורמלי שני רוצה שהוא יהיה ג'ובניק ואני אהיה "המפקדת" האישית שלו? (ני יכולה להיות אחלה מפקדת-בספר התורה) הם לא מאמינים לי-ססס'מאק עליהם. יאאלה עוד 27 חודש בע"ה
כל הכבוד לצהל
יאאלה מכפתלי....גמני שיחררתי קיטור מהאסורלי
יא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יק יא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יקיא מה ניה יק
תגידו!!! מתי מרגישים שהילדים מספיק גדולים? ועכשיו הם יכולים להתמודד לבד? נראה לי שככל שהם גדלים, ככ הדאגות גדולות כשהבן שלי התגייס-חשבתי שסוף העולם ממתין לי - אבל לא התירונות עברה- החרדות לא. איך זה שאני חוששת להתרחק מהבית? חוששת לצאת לחופש-כמה ימים לא להיות בבית. שלא נדבר על כמה ימים מחוץ לשמי ישראל. הינה עברו 7 חודשים שהילד שלי חייל ולי הוא נראה תינוק, אני לא מפסיקה לדאוג כל טלפון ממנו מקפיצ לי את הלב. ויש גם את תחושות הבטן- מכירים? לא יודעת למה חשבתי שהיום הוא יוצא הבייתה בסביבות השעה 16:30 היו תזוזות בבטן שלי חשתי מעט רעבה ואמרתי לעצמי, עוד שעתיים בערך הוא יהיה בבית, חייגתי אליו, ושאלתי, ג'וניור? מה להכין לך לאכול? והאמאאא שלו בפון נשמע לי לא טוב שאלתי מה קורה פשוש שלי? הוא אמא מחר אני מגיע לא היום, מה שכחת? (הלב שלי התכווץ) כפרה שלי, מה יש לך. תה נשמע לי תשוש, הוא כן אמא לא טוב לי, כואב לי הגרון ואני לא יכול לבלוע מחר שאני אבוא הבייתה אני רוצה שתבדקי אותי. (אני אמשלואבשלווהרופא שלו) טוב לחצתי עליו שיגש למרפאה, רופא בדק רשם לו רפאפן (אנטיביוטיקה) כדור ראשון שהוא לקח גרם לו לפריחה נוראית אלרגיה מפחידה הוא התנפח תוך שניות. טוב הביאו אותו למיון בביה"ח הוא קיבל זריקה כדורים ומנוחה עד מחר בבית. אוף איך לא היה לי טוב מהצהריים ולא רציתי לאכול, חכיתי לו בכלל חשבתי שהיום יום חמישי והוא בא לסוף שבוע. אוף הייתי רוצה לעשות צבא במקומו או ייחד איתו. להיות צמודה אליו, לשמור עליו לגנון עליו. פאק כשהוא נולד אמרתי לעצמי עוד 18 שנה אולי לא יהיה צורך בחיילים אולי יהיה שלום. (שלושה שבועות מסיום י"ב, הוא גוייס) אבל לא, השנים רצו והינה הוא בצבא ואני ללא שקט נפשי איף לא מפסיקה לדאוג שיגעתי כבר את הצבא ואמשלו גם אבל לא עוזר לי(כושלאמשלהם) אפחד לא מקשיב לי, סאמקקק! מיצידי שהוא יחלק סנדביצ'ים לחיילים בטרמפיאדה 5 דקות הליכה מהבית ס'אמק מי בככל כפתלו מה אני מרגישה מה אני רוצה. עכשיו הוא ישן כמו תינוק אחורי שחטף זריקה ענקית אמ'ללה ני כימט טעלפתי (איה אין משו פחות כואב?) הבאתי אותו הביתה, עשה דוש מרחתי אותו בסיד לבן מעפן(הרוסים האלה-איזה תרופות) ישבתי לידו במיטה שעה ארוכה, ליטפתי עטפתי חיבקתי, חיזקתי זהו הוא יושן כפרה שלי ולי יש חור בלב אופ כואב לי כשכואבלו נו...התחלתי לקטר כמו פולניוט (אל תתעלבו) זה נורמלי שני רוצה שהוא יהיה ג'ובניק ואני אהיה "המפקדת" האישית שלו? (ני יכולה להיות אחלה מפקדת-בספר התורה) הם לא מאמינים לי-ססס'מאק עליהם. יאאלה עוד 27 חודש בע"ה
