איבי, אני חייב
להודות לך שוב על מה שקורה לי ולחברי לרכבת טים מצמן פולג. אחרי היום, מה עוד נשאר לכתוב. איזו רכיבה, איזו עבודה, זוגות, טור, בטיחות, חברות, אהבה ומה לא. לאן עוד יש לשאוף ??? אתה מעלה אותנו לרמות שלא קימות בספרים. מה שמפתיע אותי זה ההרגשה של אחרי, העיפות הופכת לנעימה ולא לסבל. כן כואב ותפוס אבל כשהסיפוק כל כך גדול זה הופך אותה לנעימה.
להודות לך שוב על מה שקורה לי ולחברי לרכבת טים מצמן פולג. אחרי היום, מה עוד נשאר לכתוב. איזו רכיבה, איזו עבודה, זוגות, טור, בטיחות, חברות, אהבה ומה לא. לאן עוד יש לשאוף ??? אתה מעלה אותנו לרמות שלא קימות בספרים. מה שמפתיע אותי זה ההרגשה של אחרי, העיפות הופכת לנעימה ולא לסבל. כן כואב ותפוס אבל כשהסיפוק כל כך גדול זה הופך אותה לנעימה.