אנחנו עוברים תהליך ממש דומה לשלך...
והאמת, העלת בהודעה שלך המון המון מהמחשבות והלבטים שלי. גם לי יש תחושה חזקה שהגננת לא יודעת איך להתמודד עם הילד, שהוא "משבש" לה את התכניות , יוצא מהמשבצת, והיא מנסה לפתור את עצמה מאחראיות על ידי העברת האשמה לילד עצמו. למזלי , יש לבני מרפאה בעיסוק מדהימה , שעובדת איתו כבר שנה ומקדמת אותו בצורה בלתי רגילה , לא רק בתחום המוטורי אלא גם בהרבה תחומים רגשיים . היא מאתגרת אותו , משקיעה בו ופשוט קוראת אותו כמו ספר פתוח. מדובר באחת הנשות מקצועה הטובות ביותר בירושלים , בעלת ניסיון עצום ורקורד קליני ואקדמי רחב מאוד. אחרי שהגננת דיברה איתי ושלחה אותי לקבל מרשם לרטלין (וגם איבחון מחוננות בעת ובעונה אחת) חזרתי הביתה ברגשות מעורבים ולא יכולתי לקבל את דבריה , ולא מתוך הכחשה אלא מתוך תחושה שכל מה שנאמר היה שטחי וחסר כל ביסוס . דיברתי עם מרפאה בעיסוק שהכניסה אותי לפרופורציות והאירה את עניי לגבי עמדת המערכת (או סוג מסויים של אנשים בתוך המערכת) כלפי ילדים שלא בדיוק מסתדרים עם "הממוצע" . בהחלטה משותפת עם המרפאה בעיסוק החלטנו לפנות לאיבחון פרטי אצל פסיכולוגית התפתחותית מצויינת (קיבלתי המלצות חמות על גילה הרן בירושלים ) . היא מבצעת איבחון רחב ולא ממוקד, שלא מתייאמר לאבחון או לשלול נקודה ספציפית, אלא בראש ובראשונה לתת אבחנה כללית של הילד - רמת הבשלות הרגשית, קשיים במידה וקיימים, מחוננות ותחומי המחוננות, הפרעות קשב וריכוז (אם יש) , נקודות חזקות וחלשות יותר, וכן הדרכת הורים והמלצות לגננת. מדובר בתהליך של 5 פגישות + תצפית בגן. אגב, היום היתה לי חוויה מעניינת. אני צלמת חצי מקצועית, והתנדבתי לעשות בגן סדרה של צילומים ולהפיק בסוף השנה לכל ילד דיסק אישי. היום התלוותי אליהם למספר שעות, כולל ריכוז ומשחק חופשי. ורק שני דברים יש לי לומר : 1- אם לשפוט לפי המפגש - לפחות חצי מהילדים בגן סובלים מהפרעת קשב וריכוז (ודווקא הילד שלי היה בין האלה שישבו יפה והשתתפו באופן פעיל ביותר) 2 - דווקא להפתעתי (ולשמחתי ) ראיתי שהבן שלי משחק עם קבוצה גדולה של ילדים , משחק יפה, בכיף ובהנאה גדולה, משתלב בכל הפעילויות , ומשתף פעולה מצויין ולצערי ראיתי גם שהגננת רחוקה מאוד מלהיות דמות חינוכית , שאינה מסוגלת להתמודד עם הילדים ובעיקר גוערת בהם ומעירה להם ומרימה את הקול בלי סוף כולל אמירות מהסוג : "לא ביקשתי ממך לענות" , "אף אחד לא שאל אותך " וכדומה , ובכלל מפגינה קוצר רוח וחוסר סבלנות. בקיצור, מאיה , את כל כך צודקת במה שאת כותבת, ואני כל כך מזדהה איתך, שצריך לפקוח 7 עיניים ולתת לילד את הגיבוי המלא ולהפעיל את התחושת בטן והאינטויציה האימהית.
