איבחון - כן או לא....
איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
