איבחון - כן או לא....

מצב
הנושא נעול.

אגוזים1

New member
איבחון - כן או לא....

איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
 

E s t e b a n

New member
איזה אבחון?

איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
איזה אבחון?
מההיבט של טובת הילד, כדאי שאכן תעשה כל מה שאתה רואה כמשהו שיאפשר לך למלא את צרכיו טוב יותר. לא בטוח בכלל ש"אבחון" עושה זאת (ולכן הכותרת "איזה אבחון"). אתה יוצא מנקודת הנחה שיש צרכים "מיוחדים" וצריך להשקיע "יותר". לעומתך אני מאמין שכל ילד לגופו, לכולם צרכים -שונים- (כלומר כולם "מיוחדים") וצריך להשקיע את המירב בכל מקרה.
 

אגוזים1

New member
השאלה שלך מאוד מעניינת ויפה

איזה אבחון?
מההיבט של טובת הילד, כדאי שאכן תעשה כל מה שאתה רואה כמשהו שיאפשר לך למלא את צרכיו טוב יותר. לא בטוח בכלל ש"אבחון" עושה זאת (ולכן הכותרת "איזה אבחון"). אתה יוצא מנקודת הנחה שיש צרכים "מיוחדים" וצריך להשקיע "יותר". לעומתך אני מאמין שכל ילד לגופו, לכולם צרכים -שונים- (כלומר כולם "מיוחדים") וצריך להשקיע את המירב בכל מקרה.
השאלה שלך מאוד מעניינת ויפה
והאמת קשה לי לענות עליה. אני מתכוונת לגבי השאלה האם לילד מחונן יש צרכים מיוחדים... אתה אומר שלדעתך כל ילד שונה, כל ילד מיוחד ולכן צריך להשקיע את המירב בכל מקרה. על פניו זה נכון וברור מאליו. אבל לפחות מנסיוני האישי אני חושבת שזה מאוד מאוד קשה לבצע... ברור שאנחנו תמיד רוצים לתת את הכל לילדים שלנו אבל מה לעשות שלמרות הרצון המשאבים מוגבלים (וזה יכול להיות משאבים מכל סוג שהוא) ולכן חייבים לקבוע סדרי עדיפויות. לכן השאלה אם מחונן הוא ילד בעל צרכים מיוחדים, המצריכים לשנות את סדרי העדיפויות, היא חשובה מאוד. בוא נחזור להקבלה לילד עם ליקויי או מגבלה כלשהי. נניח יש לך ילד רגיל בן שנתיים שקצת מתקשה בדיבור. לא משהו יוצא דופן, ממש לא. רק טיפה מתעכב. בהרבה מקרים לא תרוץ ישר לקלינאית תקשורת. זה לא שאתה לא רוצה לתת את המירב לילד אתה פשוט לא חושב שהוא צריך את זה, שהוא חייב את זה... המחשבה הראשונית תהיה שפשוט צריך לתת לו להתקדם בקצב שלו. ובאמת כמעט בכל המקרים זה גם יהיה נכון. עכשיו בוא נניח שלילד יש ליקוי שמיעה חמור מאוד. אם לא היית מאבחן את המגבלה שלו ייתכן וליקוי השמיעה אף היה מתדרדר. בכל מקרה, ברור שבמקרה כזה התמיכה של קלינאית תקשורת (בנוסף אולי גם למכשירי שמיעה) תהיה קריטית לטיפול בדיבור ובהתפתחות הכללית של הילד. האם לדעתך ילד כזה הוא בעל צרכים מיוחדים או לא? אולי השאלה היא איך אנחנו מגדירים צרכים מיוחדים...
 

ציפי ג

New member
אבל בדוגמא שלך

השאלה שלך מאוד מעניינת ויפה
והאמת קשה לי לענות עליה. אני מתכוונת לגבי השאלה האם לילד מחונן יש צרכים מיוחדים... אתה אומר שלדעתך כל ילד שונה, כל ילד מיוחד ולכן צריך להשקיע את המירב בכל מקרה. על פניו זה נכון וברור מאליו. אבל לפחות מנסיוני האישי אני חושבת שזה מאוד מאוד קשה לבצע... ברור שאנחנו תמיד רוצים לתת את הכל לילדים שלנו אבל מה לעשות שלמרות הרצון המשאבים מוגבלים (וזה יכול להיות משאבים מכל סוג שהוא) ולכן חייבים לקבוע סדרי עדיפויות. לכן השאלה אם מחונן הוא ילד בעל צרכים מיוחדים, המצריכים לשנות את סדרי העדיפויות, היא חשובה מאוד. בוא נחזור להקבלה לילד עם ליקויי או מגבלה כלשהי. נניח יש לך ילד רגיל בן שנתיים שקצת מתקשה בדיבור. לא משהו יוצא דופן, ממש לא. רק טיפה מתעכב. בהרבה מקרים לא תרוץ ישר לקלינאית תקשורת. זה לא שאתה לא רוצה לתת את המירב לילד אתה פשוט לא חושב שהוא צריך את זה, שהוא חייב את זה... המחשבה הראשונית תהיה שפשוט צריך לתת לו להתקדם בקצב שלו. ובאמת כמעט בכל המקרים זה גם יהיה נכון. עכשיו בוא נניח שלילד יש ליקוי שמיעה חמור מאוד. אם לא היית מאבחן את המגבלה שלו ייתכן וליקוי השמיעה אף היה מתדרדר. בכל מקרה, ברור שבמקרה כזה התמיכה של קלינאית תקשורת (בנוסף אולי גם למכשירי שמיעה) תהיה קריטית לטיפול בדיבור ובהתפתחות הכללית של הילד. האם לדעתך ילד כזה הוא בעל צרכים מיוחדים או לא? אולי השאלה היא איך אנחנו מגדירים צרכים מיוחדים...
אבל בדוגמא שלך
לילד יש קשיים. הוא לא מדבר בהתאם לבני גילו. נניח שיש לי ילד מחונן, והוא בעל תפקוד רגיל לגמרי, מה יתן לי לדעת אם יש לו IQ של 130,140,150? אבחון גובה הIQ לא יעשה דבר מלבד לספק את הסקרנות שלי. אם לילד יש בעיה, אני אפנה לאבחון. אבל גם לא אוטומטית לאבחון פסיכולוגי. אם ילד הוא בעל בעיות מוטוריות, אני אפנה לאבחון מוטורי, בין אם הוא מחונן ובין אם לאו. אם הילד מדבר לא ברור אפנה לקלינאית תקשורת. ואם הילד מתקשה בקשר עם חבריו אפנה לפסיכולוג לאבחון. הרצון לתת לילד את מה שטוב עבורו, לא מחייבת אבחון גובה ה-IQ. אבחון שכזה, לדעתי, נועד בעיקר לספק את הסקרנות, או כדי לספק את המערכת הנעמדת על רגליה האחוריות ולא מוכנה לספק לילד שלי את צרכיו. בביה"ס של בני לא היה בכך שום צורך. הם רואים ויודעים שהילד מיוחד ומוכנים לקבל את שונותו (לא בלי מאבקים שלנו לעתים) בלי מספור מדויק של הנקודות שלו.
 

אגוזים1

New member
בדוגמא שנתתי

אבל בדוגמא שלך
לילד יש קשיים. הוא לא מדבר בהתאם לבני גילו. נניח שיש לי ילד מחונן, והוא בעל תפקוד רגיל לגמרי, מה יתן לי לדעת אם יש לו IQ של 130,140,150? אבחון גובה הIQ לא יעשה דבר מלבד לספק את הסקרנות שלי. אם לילד יש בעיה, אני אפנה לאבחון. אבל גם לא אוטומטית לאבחון פסיכולוגי. אם ילד הוא בעל בעיות מוטוריות, אני אפנה לאבחון מוטורי, בין אם הוא מחונן ובין אם לאו. אם הילד מדבר לא ברור אפנה לקלינאית תקשורת. ואם הילד מתקשה בקשר עם חבריו אפנה לפסיכולוג לאבחון. הרצון לתת לילד את מה שטוב עבורו, לא מחייבת אבחון גובה ה-IQ. אבחון שכזה, לדעתי, נועד בעיקר לספק את הסקרנות, או כדי לספק את המערכת הנעמדת על רגליה האחוריות ולא מוכנה לספק לילד שלי את צרכיו. בביה"ס של בני לא היה בכך שום צורך. הם רואים ויודעים שהילד מיוחד ומוכנים לקבל את שונותו (לא בלי מאבקים שלנו לעתים) בלי מספור מדויק של הנקודות שלו.
בדוגמא שנתתי
התכוונתי למצב בו לילד לא היה קושי חד משמעי. הרי יש טווח מאוד רחב להתפתחות של ילדים. אם נתייחס לדוגמא שנתתי יש ילדים שמדברים שוטף בגיל שנה וחצי ויש ילדים שבקושי אומרים אמא בגיל שנתיים וחצי. אז חלקם זריזים בדיבור וחלקם איטיים יותר. זה עדיין בגדר הנורמה ולא חייבים לרוץ לאבחון לשם כך. מצד שני אם ידוע כי לילד יש בעיית שמיעה הרי שמומלץ לטפל בכך מוקדם ככל האפשר. בקיצור, מה שרצתי להציג בדוגמא, זה מצב בו שלב התפתחותי זהה של ילד "רגיל" לעומת ילד בעל "חריגות" מסויימת ידרוש התייחסות שונה וטיפול שונה. כאשר לפעמים הדרך היחידה לתת את ההתיחסות השונה הזו היא להיות מודע לחריגות... ואולי אם לא מודעים לחריגות (או אפילו לעוצמתה) קשה להגיב בצורה הנכונה. אולי הדוגמא לא הייתה מספיק טובה/ברורה אבל זה היה הרעיון הכללי... שוב, ברור שאם יש בעיה ספציפית וברורה יש לטפל בבעיה. זו לא הנקודה שאני מנסה להעלות... השאלה הייתה האם באמת לילדים מחוננים יש צרכים מיוחדים והאם העובדה שאנו מודעים למחוננות של הילד יכולה להקל עלינו להקדיש לכך יותר משאבים כמו שבודאי היינו עושים אם היה נולד לנו ילד חרש... ועוד דבר. את יוצאת מתוך נקודת מוצא שיש לך ילד מחונן. והאבחון רק מגדיר את "עוצמת" המחוננות שלו... זה לא תמיד המצב... אצלי המצב היה שונה. תמיד הייתה לנו הרגשה כזו אבל עד למבחן שהיא עברה לא ידעתי אם זו תחושה פנימית שלי שכמובן מאוד סוביקטיבית (ושוב נחזור למשפט הגורף "מי גאון של אמא") בדיוק כמו שהייתה לי תחושה פנימית לגבי ליקוי אחר שלה. את הליקוי הרי ברור לכולם שהיה צריך לאבחן והדבר האחרון שהייתי צריכה לעשות זה לחכות ש"נראה" עיכוב התפתחותי או "בעיה"... כמו כן הליקוי הנ"ל לווה בצרכים מאוד מיוחדים וללא איבחון שכזה לעולם לא הייתי יכולה למלא את הצרכים הללו... ועכשיו השאלה הגדולה, האם גם המחוננות נמצאת באותה קטגוריה??? האם גם למחוננות יש צרכים מיוחדים שאם לא מאבחנים אותה אולי יותר קשה לנו למלא אותם?...
 
אבל במה עוזר עצם התיוג?

בדוגמא שנתתי
התכוונתי למצב בו לילד לא היה קושי חד משמעי. הרי יש טווח מאוד רחב להתפתחות של ילדים. אם נתייחס לדוגמא שנתתי יש ילדים שמדברים שוטף בגיל שנה וחצי ויש ילדים שבקושי אומרים אמא בגיל שנתיים וחצי. אז חלקם זריזים בדיבור וחלקם איטיים יותר. זה עדיין בגדר הנורמה ולא חייבים לרוץ לאבחון לשם כך. מצד שני אם ידוע כי לילד יש בעיית שמיעה הרי שמומלץ לטפל בכך מוקדם ככל האפשר. בקיצור, מה שרצתי להציג בדוגמא, זה מצב בו שלב התפתחותי זהה של ילד "רגיל" לעומת ילד בעל "חריגות" מסויימת ידרוש התייחסות שונה וטיפול שונה. כאשר לפעמים הדרך היחידה לתת את ההתיחסות השונה הזו היא להיות מודע לחריגות... ואולי אם לא מודעים לחריגות (או אפילו לעוצמתה) קשה להגיב בצורה הנכונה. אולי הדוגמא לא הייתה מספיק טובה/ברורה אבל זה היה הרעיון הכללי... שוב, ברור שאם יש בעיה ספציפית וברורה יש לטפל בבעיה. זו לא הנקודה שאני מנסה להעלות... השאלה הייתה האם באמת לילדים מחוננים יש צרכים מיוחדים והאם העובדה שאנו מודעים למחוננות של הילד יכולה להקל עלינו להקדיש לכך יותר משאבים כמו שבודאי היינו עושים אם היה נולד לנו ילד חרש... ועוד דבר. את יוצאת מתוך נקודת מוצא שיש לך ילד מחונן. והאבחון רק מגדיר את "עוצמת" המחוננות שלו... זה לא תמיד המצב... אצלי המצב היה שונה. תמיד הייתה לנו הרגשה כזו אבל עד למבחן שהיא עברה לא ידעתי אם זו תחושה פנימית שלי שכמובן מאוד סוביקטיבית (ושוב נחזור למשפט הגורף "מי גאון של אמא") בדיוק כמו שהייתה לי תחושה פנימית לגבי ליקוי אחר שלה. את הליקוי הרי ברור לכולם שהיה צריך לאבחן והדבר האחרון שהייתי צריכה לעשות זה לחכות ש"נראה" עיכוב התפתחותי או "בעיה"... כמו כן הליקוי הנ"ל לווה בצרכים מאוד מיוחדים וללא איבחון שכזה לעולם לא הייתי יכולה למלא את הצרכים הללו... ועכשיו השאלה הגדולה, האם גם המחוננות נמצאת באותה קטגוריה??? האם גם למחוננות יש צרכים מיוחדים שאם לא מאבחנים אותה אולי יותר קשה לנו למלא אותם?...
אבל במה עוזר עצם התיוג?
אם את יודעת, או נדמה לך שאת יודעת (ואם המבחן שהיא עברה הוא אותו מובחן שמועבר לכלל התלמידים בב'-ג' אז זה עדיין בגדר "נדמה", שכן הנ"ל אינו מבחן אינטיליגנציה) שיש לך "ילדה חכמה"(=גאון של אמא), מה משנה לך עצם הידיעה של כמה סטיות תקן היא נמצאת מעל הממוצע? ("מחונן" זה 2 סטיות תקן, בהגדרה) על איזו שאלה מהותית זה עונה? (הרי ממילא מבחינתך היא הכי חכמה ומוכשרת בעולם, מעצם היותה גאון של אמא, בהגדרה
)
 

אגוזים1

New member
זו באמת שאלה טובה../images/Emo3.gif...

אבל במה עוזר עצם התיוג?
אם את יודעת, או נדמה לך שאת יודעת (ואם המבחן שהיא עברה הוא אותו מובחן שמועבר לכלל התלמידים בב'-ג' אז זה עדיין בגדר "נדמה", שכן הנ"ל אינו מבחן אינטיליגנציה) שיש לך "ילדה חכמה"(=גאון של אמא), מה משנה לך עצם הידיעה של כמה סטיות תקן היא נמצאת מעל הממוצע? ("מחונן" זה 2 סטיות תקן, בהגדרה) על איזו שאלה מהותית זה עונה? (הרי ממילא מבחינתך היא הכי חכמה ומוכשרת בעולם, מעצם היותה גאון של אמא, בהגדרה
)
זו באמת שאלה טובה
...
אבל לפני שאני מנסה לענות על זה... אני שוב שואלת: האם לילד מחונן יש צרכים מיוחדים?... צרכים שהם שונים בצורה משמעותית מצרכים "רגילים" של ילד "רגיל" (לדוגמא בכל מה שקשור בגירוי, בחשיבה, בסביבה חברתית ועוד) אם התשובה היא לא. אזי נראה לי שבאמת אין שום משמעות לאבחון. אבל אם התשובה כן, אולי יש משמעות לאבחון... בקיצור, האם לדעתכם יש הקבלה מסויימת בין חריגות של קושי/ליקוי לבין חריגות של מחוננות?
 
ילדים מחוננים הם לא מקשה אחת

זו באמת שאלה טובה
...
אבל לפני שאני מנסה לענות על זה... אני שוב שואלת: האם לילד מחונן יש צרכים מיוחדים?... צרכים שהם שונים בצורה משמעותית מצרכים "רגילים" של ילד "רגיל" (לדוגמא בכל מה שקשור בגירוי, בחשיבה, בסביבה חברתית ועוד) אם התשובה היא לא. אזי נראה לי שבאמת אין שום משמעות לאבחון. אבל אם התשובה כן, אולי יש משמעות לאבחון... בקיצור, האם לדעתכם יש הקבלה מסויימת בין חריגות של קושי/ליקוי לבין חריגות של מחוננות?
ילדים מחוננים הם לא מקשה אחת
והבעיה המשותפת לכולם היא ההמצאות במסגרת כיתתית בה הם החריגים הרבה כלפי מעלה, ולכן לא יכולים ללמוד ברמתם. בהעדר מסגרת, לא רואה צרכים מיוחדים שלא יכולים להיות מסופקים בסביבה ביתית נורמאלית.
 

אגוזים1

New member
לפני תשובתך

ילדים מחוננים הם לא מקשה אחת
והבעיה המשותפת לכולם היא ההמצאות במסגרת כיתתית בה הם החריגים הרבה כלפי מעלה, ולכן לא יכולים ללמוד ברמתם. בהעדר מסגרת, לא רואה צרכים מיוחדים שלא יכולים להיות מסופקים בסביבה ביתית נורמאלית.
לפני תשובתך
נראה לי אם כן, שבאמת אין משמעות לאבחון לפני גיל בית הספר... ואם יש משמעות לאבחון זה רק לאחר הכניסה למסגרת הכיתתית... יש לי עוד שאלה אם אפשר
... בוא נצא מתוך נקודת הנחה כרגע שהילד המחונן לא לומד בבית הספר בהתאם לרמתו (כל עוד הוא במסגרת הכיתתית הרגילה ללא העשרה מיוחדת) האם, במידה והילד לא מתלונן, הוא מוקף בחברים ובסך הכל כיף לו בבית הספר (כלומר, העובדה שמשעמם לו בלימודים לא גורמת לו לסבול בבית הספר). האם גם אז יש צורך בכל זאת לתת לו או להכיר לו אפשרות בה הוא כן יוכל ללמוד בהתאם לרמתו?
 
אם אפשר, אז בהחלט כן, לדעתי.

לפני תשובתך
נראה לי אם כן, שבאמת אין משמעות לאבחון לפני גיל בית הספר... ואם יש משמעות לאבחון זה רק לאחר הכניסה למסגרת הכיתתית... יש לי עוד שאלה אם אפשר
... בוא נצא מתוך נקודת הנחה כרגע שהילד המחונן לא לומד בבית הספר בהתאם לרמתו (כל עוד הוא במסגרת הכיתתית הרגילה ללא העשרה מיוחדת) האם, במידה והילד לא מתלונן, הוא מוקף בחברים ובסך הכל כיף לו בבית הספר (כלומר, העובדה שמשעמם לו בלימודים לא גורמת לו לסבול בבית הספר). האם גם אז יש צורך בכל זאת לתת לו או להכיר לו אפשרות בה הוא כן יוכל ללמוד בהתאם לרמתו?
אם אפשר, אז בהחלט כן, לדעתי.
 

0 אור 0

New member
כל ילד הוא עולם ומלואו

זו באמת שאלה טובה
...
אבל לפני שאני מנסה לענות על זה... אני שוב שואלת: האם לילד מחונן יש צרכים מיוחדים?... צרכים שהם שונים בצורה משמעותית מצרכים "רגילים" של ילד "רגיל" (לדוגמא בכל מה שקשור בגירוי, בחשיבה, בסביבה חברתית ועוד) אם התשובה היא לא. אזי נראה לי שבאמת אין שום משמעות לאבחון. אבל אם התשובה כן, אולי יש משמעות לאבחון... בקיצור, האם לדעתכם יש הקבלה מסויימת בין חריגות של קושי/ליקוי לבין חריגות של מחוננות?
כל ילד הוא עולם ומלואו
מחוננות בהגדרתה "הרשמית" היא בסך הכל נקודה על הסקלה. האבחונים של משרד החינוך (בכיתה ג') בודקים בצורה ש"מפספסת" ילדים אשר יש להם מחוננות נקודתית בתחום מסויים אבל קושי בקטעים ה"ספרותיים" וכן יכולה לפספס בקלות ילדים עם ראיה רחבה מדי לרמת המבחן (השאלה שאני זוכרת מהמבחן של הבת שלי: מהי בירת האופנה בעולם? ניו יורק, לונדון, פריז או רומא - כל מי שקצת מבין באופנה מבין שאין לזה תשובה אחת ....) לכן, גם אם הילד לא אובחן כמחונן אבל יש לו צרכים אינטלקטואליים גדולים יותר צריך לספק אותם. והסיבה היחידה לעבור את האבחון הרשמי היא כדי לאפשר לילד להגיע לחוגים ולכתות מיוחדות שפתוחות רק בפני מחוננים "מוכרים". אני מעולם לא הבנתי מדוע חוגים מעניינים בנושאי מדע, מתמטיקה ועוד פתוחים רק למוגדרים מחוננים (ומי שרוצה להסביר לי שזה מטעמי תקציב - אני מודעת לזה, אבל מתנגדת לתפיסה). לפני שנים העברתי חוגי מחשבים חשיבה ומתמטיקה שפתחתי אותם, בהתאם לתפיסתי, לכל מי שרצה - והיו ילדים שהפתיעו את כולם בעצם הגעתם לחוג, התמדה בו והשגים.
 
מפספסת ילדים. נקודה.

כל ילד הוא עולם ומלואו
מחוננות בהגדרתה "הרשמית" היא בסך הכל נקודה על הסקלה. האבחונים של משרד החינוך (בכיתה ג') בודקים בצורה ש"מפספסת" ילדים אשר יש להם מחוננות נקודתית בתחום מסויים אבל קושי בקטעים ה"ספרותיים" וכן יכולה לפספס בקלות ילדים עם ראיה רחבה מדי לרמת המבחן (השאלה שאני זוכרת מהמבחן של הבת שלי: מהי בירת האופנה בעולם? ניו יורק, לונדון, פריז או רומא - כל מי שקצת מבין באופנה מבין שאין לזה תשובה אחת ....) לכן, גם אם הילד לא אובחן כמחונן אבל יש לו צרכים אינטלקטואליים גדולים יותר צריך לספק אותם. והסיבה היחידה לעבור את האבחון הרשמי היא כדי לאפשר לילד להגיע לחוגים ולכתות מיוחדות שפתוחות רק בפני מחוננים "מוכרים". אני מעולם לא הבנתי מדוע חוגים מעניינים בנושאי מדע, מתמטיקה ועוד פתוחים רק למוגדרים מחוננים (ומי שרוצה להסביר לי שזה מטעמי תקציב - אני מודעת לזה, אבל מתנגדת לתפיסה). לפני שנים העברתי חוגי מחשבים חשיבה ומתמטיקה שפתחתי אותם, בהתאם לתפיסתי, לכל מי שרצה - והיו ילדים שהפתיעו את כולם בעצם הגעתם לחוג, התמדה בו והשגים.
מפספסת ילדים. נקודה.
ומרוב שהבחינות (ברבות, כי זה לא שיש מבחני איתור אחידים לכל הארץ) האלה הן פספוס אחד גדול כבר יותר נוח לומר את מי הן מאתרות מאשר את מי מפספסות... אגב, קושי בקטעים "ספרותיים"? למה הכוונה?
 
אבל אם את בכלל לא רואה קושי

איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
אבל אם את בכלל לא רואה קושי
ספק כמה האבחון יוכל לעזור. אבחון הוא לא צילום רנטגן, הוא רק רומז על קשיים אפשריים ובהעדר אינפורמציה שההורים נותנים על הילד - מאוד בכלליות. נכון שלילד מחונן יכולים להיות קשיים שיכוסו כלפי חוץ ע"י מחוננותו וחשוב לטפל בקשיים הללו, אבל, לדעתי, הדרך לעלות עליהם עוברת דרך סביבה מתאימה בה המחוננות לא תוכל לכסות עוד.
 

0 אור 0

New member
כן

איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
כן
בגיל צעיר יותר האבחון מאפשר לך להגיע לחוגי מחוננים שלא פתוחים למישהו אחר , אם החוג מרוחק ק' למחוננים יש אפשרות לפעמים לקבל סיוע בגיל יותר מבוגר המחונן יוזמן לפרוייקטים מיוחדים באיזור (כמו לימודים אוניברסיטאיים) ןבעיקר: התייחסות אוהדת יותר של המורים - הסטיגמה של מחוננות גורמת למורה הממוצע להתייחס לילד עם טיפה יותר אמפתיה ומעט יותר לנסיון לסייע לו להסתדר בכיתה - כולל גמישות לצרכיו. עצוב - אבל ככה זה.
 
אני לגמרי לא בטוחה

כן
בגיל צעיר יותר האבחון מאפשר לך להגיע לחוגי מחוננים שלא פתוחים למישהו אחר , אם החוג מרוחק ק' למחוננים יש אפשרות לפעמים לקבל סיוע בגיל יותר מבוגר המחונן יוזמן לפרוייקטים מיוחדים באיזור (כמו לימודים אוניברסיטאיים) ןבעיקר: התייחסות אוהדת יותר של המורים - הסטיגמה של מחוננות גורמת למורה הממוצע להתייחס לילד עם טיפה יותר אמפתיה ומעט יותר לנסיון לסייע לו להסתדר בכיתה - כולל גמישות לצרכיו. עצוב - אבל ככה זה.
אני לגמרי לא בטוחה
שכך אכן מגיב המורה הממוצע... כמובן שאם יש אפשרויות שיכולות להיות רלוונטיות, כדאי לאבחן.
 

molecules

New member
ממש ממש לא מחייב שהמורה הממוצע

כן
בגיל צעיר יותר האבחון מאפשר לך להגיע לחוגי מחוננים שלא פתוחים למישהו אחר , אם החוג מרוחק ק' למחוננים יש אפשרות לפעמים לקבל סיוע בגיל יותר מבוגר המחונן יוזמן לפרוייקטים מיוחדים באיזור (כמו לימודים אוניברסיטאיים) ןבעיקר: התייחסות אוהדת יותר של המורים - הסטיגמה של מחוננות גורמת למורה הממוצע להתייחס לילד עם טיפה יותר אמפתיה ומעט יותר לנסיון לסייע לו להסתדר בכיתה - כולל גמישות לצרכיו. עצוב - אבל ככה זה.
ממש ממש לא מחייב שהמורה הממוצע
יתייחס אחרת למחונן. במקרה שלי אפילו ההיפך הגמור
 

bhs

New member
אני בעד האבחון - וזו מסיבה שכל

איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
אני בעד האבחון - וזו מסיבה שכל
הילדים יודעים כבר שהוא מעל לממוצע - ישנן אפשרויות במסגרת משרד החינוך להעשרתם - למה לא לנסות ולראות אם זה מתאים להם. קצת מקל על ההורים שצריכים להסיע לכל החוגים. או אולי יתאים גם לכיתת מחוננים לא כדאי לפסול אלא להרחיב את האפשרויות.
 
שאלה טובה מאוד.

איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
שאלה טובה מאוד.
אנחנו למשל לא היינו יודעים שהבת שלנו מחוננת, לולא האבחון. היא בסך הכל ילדה ממש "רגילה", קצת "פלספנית" אולי ביחס לילדים אחרים, אבל ממש לא משהו חריג. לא כותבת, לא קוראת, חשבון בקושי (היא תהיה בת שש בעוד שלושה חודשים). אין לי מושג מה אני יכולה לתת לה עכשיו, לאחר האבחון, מה שלא נתתי לה קודם, ומה היא צריכה בכלל מבחינת ה"מיוחדות" שלה. החוגים שלה הם חוגי ספורט וריקוד בלבד. בשנה שעברה היא היתה גם בחוג דרמה, אבל השנה היא ויתרה עליו לטובת שחיה. קיווינו שאולי הודות לאבחון נוכל לשלב אותה במסגרת העשרה לילדים מחוננים בגיל הגן, שיש פה בירושלים (נראה לי שהיא היתה מאוד נהנית מזה), אבל האבחון לא עזר לנו בכך. בכלל לא הסכימו לדבר אתנו. אז כרגע יש לנו ביד אבחון, שלא נותן לנו כלום פרט להרגשה הטובה. טוב, גם זה משהו, לא ?
 

pdib

New member
אני לא מבין ../images/Emo26.gif

איבחון - כן או לא....
רציתי להעלות נקודות נוספות לדיון לגבי האיבחון ויתרונותיו/חסרונותיו... שמתי לב שברוב המקרים כאן כאשר נשאלת השאלה אם לאבחן את הילד או לא התשובה די חד משמעית שלמעשה אין צורך באיבחון אלא אם מתגלים קשיים הנובעים (אולי) מהמחוננות. אני חושבת שאולי זו תשובה גורפת מדי... אם נסתכל על ההקבלה לילדים עם צרכים מיוחדים הרי שעל מנת לטפל טוב יותר בילד (גם אם זה אומר שילוב במסגרת החינוך הרגילה) יש צורך לאבחן את הלקות. בהרבה מקרים לא ניתן לראות בצורה חד משמעית את הקשיים של הילד משום שהוא מפצה על הקושי שלו באמצעים אחרים. יחד עם זאת הקושי קיים ואם לא מאבחנים אותו בזמן הפער יכול להחמיר וחבל. על אחת כמה וכמה אצל מחונן שיכול אולי לפצות על הצרכים המיוחדים שלו כך שאנו כהורים לא נראה ש"רע" לילד, שהוא "סובל". ויחד עם זאת אילו איבחנו את המחוננות היינו יכולים לספק טוב יותר את הצרכים של הילד. גם במקרים בהם הרצון והצורך באבחון הוא של ההורה בלבד ולא של הילד גם אז יש לכך יתרונות. קודם כל אין לי ספק שיש בנו סקרנות עצומה לדעת האם התחושות הפנימיות שלנו לגבי הילד הם אומנם אוביקטיביות או שכמו שתמיד אומרים כל ילד הוא "גאון של אמא". בנוסף, כמו שאבחון של לקות נותן לנו כוחות להשקיע יותר בטיפול בלקות (גם כלכלית, גם נפשית וגם מעשית) אולי האבחון למחוננות יכול לתת לנו את אותם כוחות להענות לצרכים המיוחדים ולהשקיע יותר. האמת, אני כאן רק בתחילת הדרך... כך שאלו בעיקר תהיות ומחשבות ולא דעות מבוססות.
אני לא מבין

למה לא לאבחן, באמת לא ברור לי, אם הילד גאון, לא כדאי שאת/בעלך לפחות תדעו את זה?
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה