אבחונים דידקטיים
עושים למעשה מכיתה א´ ואילך (לפני כן עושים אבחונים התפתחותיים). אבחון דידקטי קביל לשלוש שנים. מי שממליץ על אבחונים אלו יכולים להיות המורה, היועצת, הפסיכולוגית, הנוירולוגית ואפילו את כאם.... יפה שהמורה "קלטה" שהילד זקוק לעזרה, אבל למה דווקא ריפוי בעיסוק? היו קשיים ספציפיים בתחום שקשור לריפוי בעיסוק (קשיים במוטוריקה עדינה, קשיים גרפומוטוריים, אסטרטאגיות למידה, תכנון וארגון??) אבחון דידקטי יתן למורה כלים והמצלצות איך לעבוד לימודית עם ילד מסויים. לפי דעתי עדיף לעשות אבחון פסיכו-דידקטי שמאתר את תהליכי החשיבה ו/או בעיות קוגנטיביות. אבחון פסיכו דידקטי בעיני יתן תשובה יותר מלאה לקשיי הילד. (אבחון דידקטי סתמי יכולה לבצע כל מורה לחינוך מיוחד, הבעיה היא הקבילות שלו... כי אם זה לצרכי השמה וכו´ אז עדיף מאבחנ/ת מקצועי/ת כמובן בעלת נסיון.)
